מונסון, לרבי חיים מנטבוך י"א

שאלת ראובן שנתן להקדש קצת מן הבתים שלו בשטר מתנה ובאחריות לסלק כל עורר וטוען ולהעמידם ביד גזבר ההקדש ליפות כחם ובני המצר רצונם לערער ולסלק ההקדש בדמים אם נאמר דדין הקדש לא גרע מדין יתומים שהמוכר להם לית ביה דינא דבר מצרא וגם המקדיש נכסיו אין בעל חוב גובה מהם משום דהקדש מפקיע השעבוד:

תשובה מבואר הוא דהקדש לעניים אין בו משום דינא דבר מצרא דכיון דליתמי לית בה משום דינא דבר מצרא להקדש עניים נמי לית בה משום דינא דבר מצרא דדין הקדש עניים כדין יתומים לכל דבר כדאמרי' בב"ק פרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא ל"ו:) א"ל רב יוסף כבר זכו בה עניים ואע"ג דליכא עניים הכא דלזכו בה אנן יד עניים אנן דא"ר יהודה אמר שמואל יתומים אינן צריכין פרוזבול וכן תני רמי בר חמא יתומים אינן צריכין פרוזבול רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים הנה שהוכיח רב יוסף דין הקדש העניים בענין זכיה מדין היתומים בענין הפרוזבול. בנדון זה ג"כ כיון דליתמי לית בה דינא דבר מצרא דלאו בני ועשית הישר והטוב נינהו בהקדש נמי הכי הוא דללוקח הוא דאזהר רחמנא דמהאי טעמא נמי אמרינן בגמרא (ב"מ ק"ח:) זבין לכותי דלית ביה דינא דבר מצרא וגם יש טעם אחר בנדון זה משום דהקדש הרי הוא כמתנה ואמרינן בגמ' (שם) דמתנה לית בה דינא דבר מצרא. ואע"ג דאמרינן התם דאי אית בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא ובנדון זה הרי יש בהקדש זה אחריות. לא דמי דהתם היינו טעמא משום דאיכא למיחש להערמה ושמא מכירה גמורה היא אבל בהקדש זה שהוא מפורסם לכל שאין כאן הערמה אלא ליפות כח ההקדש נעשה האחריות ואין כאן לוקח שיערים מבואר הוא שאין בו דינא דבר מצרא *(ב"י ח"מ סי' קע"ה מחו' כ"ז. ד"מ שם אות י'. שו"ע שם סעי' ל"ה). אבל מה שהוזכר בשאלה בנדון זה הקדש מפקיע מידי שעבוד אינה ענין כלל שאין הקדש עניים מפקיע מידי שעבוד אלא הקדש מזבח לבד משום דקדוש קדושת הגוף ואין לו פדיון אבל שאר הקדש ואפילו הקדש בדק הבית כיון שיש לו פדיון אינו מפקיע מידי שעבוד *(עי' בתוס' גיטין (מ'׃) בד"ה הקדש ובב"ק (ל״ג׃) בד"ה משום ובשטמ״ק שם ובערכין (כ"ג.) בד"ה משום ועי' בשו"ת פרח מט"א ח"ב סי' ו') כדתנן בערכין פרק שום היתומים (ערכין כ"ג:) המקדיש נכסיו והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב וכו' מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו ואמרינן התם בגמרא דמדינא אפילו פדיון כלל אינו צריך אלא כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון פודה כל הנכסים בדינר וכן בב"ב בפרק גט פשוט (בבא בתרא קע"ד:) שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו וחזר ואמר מנה לפלוני בידי נאמן דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש אלמא אין סתם הקדש דהיינו הקדש לבדק הבית וכ"ש הקדש לעניים מפקיע מידי שעבוד וכן כתבו הגאונים ורש"י ז"ל ולזה הסכימו כל האחרונים ז"ל וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: