תשובות ריב"ש/תצז

למוקדמי ולנסיאה יצ"ו

גבורי כח עושי דבר יי בארץ השרידים החרדים לשמוע בקול דברו העולים בפרצות לגדור גדר בכרם יי צבאות בית ישראל נטע שעשועיו סוגה בשושנים לסקלו מאבן לעבדו ולשמרו צאן מרעיתו בזרועם יקבצו עלות לנהל ובחיקם ישאו כרועה עדרו הנשברת לחבוש לשום חתול לתת רפואות לאסוף הצולעה והנדחה ואשר הרעו הרבו לפשוע בתת כתף סוררת והכבד לבם כי היתה הרוחה יגירום על ידי חרב פיפיות בידם או במקל שוקד נטוי על ראשיהם וברצועה על גבם ומדת דינם כנגדם מתוחה יגערו חית קנה להקת אבירים ועדת אם בהמה אם איש עובר תורות חולף חק עייל בלא בר ויסבר להשנאה זמנין ודת כאשר עשה כן יעשה לו משפט חדש ואולפן חדת כמשפט לאוהבי אמת לשבר מתלעות עול ואוהב חמס עושק דלים נפשם עליהם תאבל משניו ישליכו טרף חיל בלע ויקיאנו בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל ידם נטויה לתפוש בחרב נקם ברית ותורה נוקמת החודרת אימה בקרב איש ולב עמוק ואת העוברים חוסמת לשמור את דרך עץ החיים היא מתהפכת מתהלכת כעין נחשת קלל נוצצת עצם מפנינים אודמת גבורים אזרו חיל גבה להם ויראה להם לדעתם מאוס ברע בטוב בחור מהם פנה מהם יתד להלמות עמלים ומורדי אור להכות צוררים אחור ועמהם מקור מים חיים באורו יראו אור ומה להם לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומי פתי חסר לב ימאס בדינם ובמוסרם יבעט יגבה לבו עד להשחית למרות עיני כבודם ובהם יעט ואף אם יקר מחכמה מכבוד הנה זה לו סכלות לא מעט המה הגבורים אשר כח בהם הן למות הן לשרושי לסרק בשר אבירים במקולין והמואסים במשפט צדק היוצא מאתם בדבר יי מאסו ימאסו כמו מים עונותם על עצמותם ומשוגתם אתם תלין להם קורא באזני הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין מי חכם ויבין את זאת נבון וידענה יקבל דינם מאהבה ואם לא ישר בעיניו ימתיק בפיו רעה תחת לשונו יכחידנה ואם יקללו המה הוא יברך וברך ולא ישיבנה ישמע לאחר דברי חכמים וחידותם המלמדים להועיל דרך אמת ונכוחה דבי דינא שקלי גלימי' ליזיל וליזמר באורחא וכאשר יאמר משל הקדמוני זה קדמונו של עולם וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ואם חוטא אחד עושה רע מאת אשר איננו ירא מלפני האלהים שופטים בארץ יקל ראשו כנגדם ועלה בידו חוח אם יודע ישוב ונחם יתחרט לשעבר ידכה ישוח יתרצה לפניהם יביא כפרה על שמעט בכבודם רוח נשברה ולב נשבר ונדכה לא בחיל ולא בכח בגאה וגאון דרך רע ופי תהפוכות ישנא ויגעיל יראה ורעד יבא בו ילבש חרדה כשריון יעטה בשת כמעיל אולי יוכל כפרה אולי יועיל יבטח כי יגיח ירדן המחילה אל פיהם וכי ישפך עליהם רוח חן ותחנונים יהיה שלאנן ושלו פתוח יפתחו יד ימינם לקבל שבים בכל לב המוחל לא יהיה אכזרי הנרדף לא יהפך אל הרודף והנעלב אל יהי עולב על זאת אתפלל אהמה כיונה אצפצף כסוס עגור פן תפרח הזדון ואיש ריב יגרה מדון והאח לפני מלך ואדון מבוערת הן גור אגור שער המריבה הפונה צפונה לא יפתח כי שלום ושקט מאת יי אלהי ישראל בא בו והיה סגור יסגור יי פתחים דלתות נחושה ובריחי ברזל לבא ליטמא במלאכיו ישים תהלה ולא יאמין בקדושיו ולבא לטהר יסייעוהו מן השמים יתמכוהו ויסעדוהו דור דור ופרנסיו דור דור ודורשיו ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו כעץ שתול על פלגי מים לא יבול עלהו ולא יתום פריו יבכר לחדשיו כרצונכם ורצון החפץ למלא מצותכם בנפש ומאד רואה את אשר עשיתם והנה טוב מאד נכון ומזומן קל כצבי להשיב מפני היראה והכבוד ימהר יחישה מעשהו למען תראו ולא יעמוד נאמן אהבתכם:

ראיתי הקונדרס הכתוב בו תרעומת רבי יהושע אשבילי על המוקדמין יצ"ו על שהכריזו לאסור הפרה ששחט ר' יהושע הנזכר בליל יו"ט שני של ראש השנה ובדקה והכשירה מבלי שראו המוקדמין שום טרפות בפרה הנזכרת וראיתי העדויות הכתובים בקונטרס הנז' מן העדים שהיו שם בשעה ששחט ובדק ר' יהושע הפרה הנזכרת וגם ראיתי טענות המוקדמין יצ"ו כמו שסדורות בקונדרס ולפי שאמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ח) אמר רבי סימון צריך הדיין לשנות טענותיהם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת וכו' ואם במלך שלמה כך כ"ש וכ"ש באיש כמוני שהשגיאה והטעות מצוייה בו ולזה אשנה המעשה איך הוא והטענות והעדויות בקוצר ובכללות טרם אחוה דעי בו ואחר כן אשיב בג"ה כאשר יורוני מן השמים:

מעשה היה בליל שני של ראש השנה ששחט רבי יהושע אשבילי פרה אחת במקולין כמו שדרכו לפעמים לשחוט במקולין לפי שקנה שיש"א של הבשר מן הקהל ועם היות שיש בקהל שנים אנשים זקנים וידועים מומחים ומוחזקים ובקיאין בדיני שחיטה ובדיקה והם הממונים מצד הקהל לשחוט ולבדוק במקולין ועליהם סומכין הקהל והמוקדמים התרו לרבי יהושע שלא יבדוק שום בהמה הנשחטת לאכילת יחידי הקהל בעוד שיהיה חק השיש"א שלו שלא יעבור הסכמת השלשים או רובם לבדוק ולהפקיע שם הבודקים בבשר הנמכר לרבים עם כל זה רבי יהושע הנז' בהיותו זריז ומשתדל בחק השיש"א אשר קנה הוא מתחזק ונחפז תמיד לשחוט הוא בעצמו מבלי שימתין לבודקים הממונים ולא ישית לב להסכמת השלשים ולהתראת המוקדמין וגם עתה שחט הפרה הנזכרת והכותי הקצב פתח הפרה כדי שיבדוק אותה ר' יהושע הנז' ולפי דברי רוב העדים הפרה לא היתה פתוחה כתקנה בענין שיוכל רבי יהושע לבודקה כראוי כי היתה פתוחה כנגד הלב ור' יהושע שם ידו במעי הפרה לבודקה והיה שוהה בבדיקתה אמרו לו העומדים שם למה אתה שוהה כל כך השיב להם כי יש בה רע הרבה או אינה פתוחה כתקנה ואחרי שהוציא ידו מן הפרה אמר או אינה פתוחה או היא טרפה. ויש מן העדים אומרים שרבי יהושע אמר במוחלט שהיא טרפה אבל רובם מסכימים שהתנה על שני דברים ואמר או אינה פתוחה כתקנה או היא טרפה ואמנם כלם אומרים שנראה להם שכונתו היתה לאסרה ועקר רגליו לצאת מן המקולין על דעת שתהיה טרפה ואז עמד נער אחד מן הקצבים ולקח נר אחר לראות מה היה טרפותה וראה שלא היתה הפרה פתוחה במקום הראוי והיפה לבדיקה כי היתה פתוחה כנגד הלב והראה כן לאנשים שהיו שם ואז קרא הנער ההוא לד' יהושע הנזכר בקול גדול ואמר לו כיצד בדקת הפרה הזאת והיא אינה פתוחה ואז הוציא הנער את סכינו ולפני ר' יהושע פתח את הפרה במקום היפה לבדיקה ור' יהושע חזר והכניס ידו ובדק הפרה ואמר כשרה היא ועוד צוה להוציא הריאה ובדקה למראית העין בפני העומדים שם וראה שאין בה סירכא והכשירה זהו העולה מעדויות העדים ולא אחוש למה שאומר אחד מהם גם אני ראיתי שהיא טרפה שהוא בודאי רצה לומר שהבין כן מפני שהייתו של הבודק לא שהוא ראה טרפותה ואיך ועדין היתה יד הבודק בקרבה. ולמחר רבים מיחידי הקהל קנו מהפרה ההיא לצורך סעודת יו"ט ורבים מהקהל נתנו קול בבית הכנסת על זה איך נמכרה הפרה לרבים בחזקת כשרות אחר שנאסרה ומדוע אין איש שם לב לחלול כזה והמוקדמים יצ"ו בהיותם חרדים אל דבר השם ולכבודו וחסים לכבוד הקהל קראו לבודקי הקהל ואמרו להם מה טיבה של פרה זו ומה קול החרדה במחנה העברים והם ענו כי הם לא שחטו הפרה ההיא ולא בדקוה שלא נקראו לזה כי רבי יהושע שחטה ובדקה והמוקדמין שלחו בעד ד' יהושע הנז' ואמרו לו מדוע אתה עובר את הסכמת השלשים או רובם לשחוט ולבדוק בשר הנמכר לרבים ולהפקיע שם הבודקים והוא ענה להם עזות ובאבירות לב השיב להם ומנין לכם למנוע למי שלוקח שיש"א שלא יוכל לבדוק והם השיבו לו לא טובה השמועה לתת מקום חשד לעצמך ומשא כבד אל הקהל ראה מה נולד על זה החשד שאומרים כי פרה שנאסרה על ידך חזרה והותרה מפיך ונפיק מינה חורבא ודבה. והוא אחר שהרבה דברים והטיח כנגדם בגבה אפו נשא את רגלו ובעט בעקבו בפני המוקדמין ורבים מהקהל בבית הכנסת ואמר למוקדמין כל מה שתסדרו ותתקנו לעשות אני אדחהו ברגלי ואשר תבנו אני אסתור ויצא מלפניהם באף ובחמה והמוקדמין לכבוד יו"ט של ראש השנה כי קדוש היום לאלהינו שלא לזלזל בכבודו ובקדושתו לא רצו לדון בו דיני קנסות לקונסו באותה שעה על שהעיז פניו והקל בכבודם ובמוראם ברבים עד ראותם אם ישוב מרעתו ויתחרט מאשמתו. אמנם להרים מכשול ולהסיר תקלת אסור הפרה אחרי נטילת רשות מן הגזבר העבירו קול שלא יהא רשאי שום יחיד מלוקחי בשר הפרה לאכול ממנה. ומחרת יו"ט צוו לר' יהושע הנז' בקנס ידוע שיחזיר ללוקחי בשר הפרה מעותיהם ומשכנותיהם ור יהושע הנז' מיראת הקנס החזיר המעות והמשכונות לכל אחד ואחד. אחר כן יום ג' לחדש מרחשון הקרוב בא ר' יהושע הנזכר לפני המוקדמין והראה לפניהם כתב אחד שתורף נסחו הוא שהוא מסתלק מדינם למה אסרו הפרה שהוא שחט והכריזו עליה שהיא טרפה והוציאו דבה עליו על לא חמס בכפיו ושיודיעוהו אם הובאה הריאה לפניהם ואם מצאו בה שום טרפות ממיני הטרפיות שבהמה בחייה בחזקת הכשר עומדת ועוד כי באותו מעמד שאסרו הפרה והכריזו עליה הודיעו לפניהם שהכותים מכרו ג' כבשים טרפות עם הבשר [הכשר] ליחידים והמוקדמין לא הכריזו על האסור ואסרו [המותר] ועתה הוא מודיע להם התנצלותו מענין הפרה כי הפרה היתה מן הקצב פרנס"שק נדא"ל והוא שחטה אליו כמו שהוא רגיל לשחוט מכמה שנים וכל הרגילין אצל שחיטה מומחין הן והכותי פתח אותה כנגד הלב ונשארו הטרפשות שלמות וכששם ר' יהושע הנז' ידו דרך החלון פגע הטרפשות ולא היה חושב שלא היתה פתוחה והוציא ידו ואז אמר לקצבים או הפרה אינה פתוחה כראוי או היא טרפה ותכף הקצב הביא נר יפה וראה שלא היתה פתוחה דרך הטרפשות ואמר לרבי יהושע הנזכר מה בדקת והטרפשו' סתומות ואז פתחו הטרפשות בפניו ובפני האחרים שהיו שם ובדק אותה כראוי בשמנה עשר טרפיות הנמצאים בריאה לעין פעם שנית ונמצא כשרה וכל זה מפורסם לעדים כשרים והוא מבקש מהם שישלחו בעד העדים ויקבלו עדותם ואל יאחרו אותו ויראו מתוך עדותם כי לא נמצא בו שמץ פסול כי לא נסה באלה ועוד כי העזר של אותו יום שני של ר"ה היה מכור להכותי פרנש"סק נדא"ל בסך ששים דינרים והפרה והכבשים הכל היה שלו ואין אדם חוטא ולא לו אלא מפני שר' יהושע הנז' לא השיב מענה רך למוקדמין קנסו אותו ועוד שצוו לו בקנסים גדולים ע"י שלוחם להשיב המעות והמשכונות ליחידים והוא אמר לשלוחם שהפרה והעזר של היום ההוא הוא של הכותי וברשותו היו המעות והמשכונות ועם כל זה מאימת הקנסות ששמו עליו פרע הוא לכותי מעותיו והביא להם המשכונות והם צוו להחזיר לכל א' משכונותיו ונמצא שרוב היחידים אכלו בשר בלא מחיר ובלא עזר ובכל זה לא רצו לשמוע טענותיו לא בכתב ולא בעל פה והתורה צותה לדרוש ולחקור היטב כמו שנא' ושאלת וחקרת וגו'. עוד כי יום שיצא ראש השנה הכריזו שלא ישחוט שום בודק במקולין אלא שני בודקין הממונים מצד הקהל וזה שלא כדין כי הקהל מכרו העזר לר' יהושע הנז' כפי הנהוג ובכל זמן היו שוחטין ובודקין אחרים היותר מזומנים והם אוסרין מה שלא אסרה תורה ועל כן הוא מבקש מן המוקדמין שיוציאו לאור משפטו וישיבו מעקשים למישור ע"כ תורף הכתב שהראה ר' יהושע הנזכר למוקדמין יצ"ו. והמוקדמין השיבו שהם עשו כדין כל מה שעשו ושהם מוכנים לקבל העדויות וקבלו בזה שבעה עדים והעולה מדבריהם הוא מה שכתבתי למעלה שהפרה לא היתה פתוחה כראוי ור' יהושע שהה בבדיקתה ואמר או אינה פתוחה או היא טרפה וגם יש מי שמעיד שאמר במוחלט טרפה היא וכלם מסכימים שעקר רגליו לצאת מן המקולין על דעת שהיא טרפה רק שאחד מן העומדים ראה בנר שבידו שלא היתה פתוחה במקום שיוכל לבדקה כראוי וקרא אותו ואמר לו תשוב כי לא הכנסת ידך בריאה כי הטרפשות סתומות ואז פתחו אותה לפניו כנגד הריאה והכניס ידו ואמר כשרה היא וגם צוה להוציא הריאה ובדק אותה עוד למראית העין ולא מצא בה שום טרפות והנער הרואה ראשונה סתימת הפרה אמר לרבי יהושע תן לי ליטרא מן הבשר אחרי שהוכשרה בסבתי ור' יהושע ענה אליו אני אעשה כרצונך זהו העולה מדברי העדים. והמוקדמין משיבין על טענות ר יהושע הנזכר שאם אסרו הפרה הוא גרם אסורה שהוציא עליה שם טרפה ועשאה חתיכה דאסורא כמו שהעיד אחד מן העדים שהוא אמר במוחלט שהפרה היתה טרפה וגם האחרים אומרים שאמר או היא טרפה או אינה פתוחה כראוי וכלם מסכימים שכוונתו היתה שהיא טרפה ועל דעת כן התחיל ליסע משם לולי שקראוהו וגם ר' יהושע עצמו כששאלוהו המוקדמין אם הוציא עליה שם טרפות או שם אסור השיב שהוא אמר או אינה פתוחה כראוי או היא טרפה ובודאי אם לא היתה פתוחה בתקנה היה לו לומר אינה פתוחה כתקנה ואם היתה פתוחה כתקנה וראה טרפותה היה לו לאוסרה במוחלט ולמה תלה טרפותה בחסרון פתיחתה אלא שהדברים נראין על אסורה וחלילה שהמוקדמין הוציאו עליו דבה ומוציא דבה הוא כסיל אבל הוא הוציא דבה על עצמו וגורם לחשדו שהרי כשהמוקדמין שאלוהו מה אמר בשעת בדיקת הפרה והוא השיב להם מה שאמר חזר ואמר להם מיד אחר תשובתו הראשונה שרצונו להמלך מה ישיב עוד על הענין הנז' כי עתה אינו זכור כיצד היה ואם היתה כוונתו לומר אמת בדבר אסור והיתר הוא מן הפלא איך שכח בשעות מועטות איך היה וגם כשהיו המוקדמים חוקרים העדים להוציא הדין לאמתו אמר הוא אל אחד מיוחד מן המוקדמין שהוא ה"ר עמרם אפרתי נ"ר שאינו רוצה שישאלהו הוא לפי שיש ביניהם הבטחות וכל זה כדי לבלבל הדברים ולהיות האמת נעדרת וזה מביא לחשדו והוא עצמו הגורם. וגם שמשורת הדין הוא היה לו להראות הריאה לבודקים הקבועים בעד הקהל לשמרם מלאכול אסור לא שיטול הוא שדרה לעצמו להקל בכבוד הקהל להמעיט אמונת הבודקים הקבועים וזריזותם כאלו אינם חשובים בעיניו לבדוק בפניהם. ומה שאומר דבהמה בחייה בחזקת התר עומדת היינו לומר דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן מנוקבין (חולין ט'.) אבל בהמה שהבודק אותה קרא עליה שם אסור והיתה שלו הוא אסרה ואינו רשאי להתירה מדתניא (שם מ"ד:) חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חברו רשאי להתיר ור"ל דאם התיר אינו מותר ואפי' הוא גדול מן הראשון וכ"ש שהוא עצמו אינו רשאי לחזור ולהתיר שמאחר שנאסר על פיו נעשה חתיכה דאסורא ושוב אין לו התר וכ"ש מי שבדק בהמה שלו ואסרה ששוב אין בידו להתירה ובודאי פרה זו שלו היתה לפי מה שמעידין קצת מן העדים שנער מן הקצבים שאל לו ליטרא מן הבשר חנם אהרי שבסבתו הוכשרה והוא השיב אני אעשה כרצונך ואם היתה הפרה מן הכותי כדברי ר' יהושע היה לו לשאול מן הכותי וגם ר' יהושע איך השיב אני אעשה כרצונך וגם שאם לא היתה שלו לא הפרה ולא העזר של אותו היום כמו שטוען שמכרה לכותי מדוע נטפל הוא לשוחטה ולבדקה ולא נקראו לזה בודקי הקהל המיוחדים על זה אלא שבודאי הוא היה נוגע בדבר ובשליחותו עשה הכותי מה שעשה כמו שדרכו לעשות כן כל השנה. ומה שמאשים המוקדמין מהשלשה כבשים אסורין המוקדמין משיבין שמעולם לא שמעו זה אלא עתה מפיו והוא הגורם לכל אלה התקלות והמכשולות כי אם הבודקים לבדם היו שוחטין היו נזהרין בכל זה ושומרים שלא יעשה שום אסור במקולין לא מאסור טרפות ולא מזלזול יו"ט אבל הוא מאיים על יחידי הקהל באמרו שהם מפסידים את חקו בשיש"א הקנויה לו במנוע השחיטה ור' יהושע הנזכר אם הוא שחט השלשה כבשים כמו שהוא מתחזק לשחוט תמיד שלא ברצון הקהל היה לו להזהיר ללוקחי הבשר ולהודיעם שבשר אסור נתערב עם הבשר אחרי שהמוקדמין לא ידעו דבר מזה עד עתה והמוקדמין לא היו חושבין שהיחידים נשתכחה מהם תורה לקנות בשר מקצבים כותים בלי שומר והמוקדמין עם שאר יחידי הקהל היראים את השם היו טרודים בתפלתם ועוסקים בתחנותיהם כמו שהוא חובת היום ההוא. ועל מה שאומר ר' יהושע שהוא רגיל לשחוט מכמה שנים והרגילין אצל שחיטה מומחין הם משיבין המוקדמין שאין זה בידו ואין שום אדם יכול לשחוט ולבדוק אלא אותם שממונים מצד הקהל שהם אנשים זקנים ומומחין באומנות זו ואין לו ליכנס בגבול אחרים שלא ברשות ואם הוא רגיל בשחיטה לעצמו אינו מפני זה מומחה לרבים ומעולם לא הוחזק לזה ולא כל הימנו שיטול שררה לעצמו במה שלא מינוהו הקהל ואם מפני שמכרו לו הקהל העזר כנהוג הנהוג הוא שלוקחי השיש"א על ידי בדיקת הבודקים נוטלין חקי דינם בבשר הכשר לא שיהיו הם דיינים בדינם שאין בעל דין נעשה דיין שאדם קרוב אצל עצמו וקרובים פסולין לדין. ועל מה שאומר ר יהושע שהמוקדמין צוו לשלוחם להחזיר מעות בשר הפרה אל הלוקחים עם המשכונות משיבין המוקדמין שהם עשו כדין לפי שהלוקחים טעו בלקיחת הבשר בסבתו שאסר וחזר והתיר שלא כדין וגם שנמכר בשליחותו על ידי הכותי ביו"ט כדרך בחול שנשקלין בליטרא ודים שנצטערו משמחת יו"ט לאסור את תבשילם ואת הכלים שנתבשל בהם הבשר ולא שיפסידו דמי הבשר שהוא מקח טעות הואיל והוא גרם הכל ואם הוא פרע לכותי כמו שאומר איהו הוא דאפסיד אנפשיה כל שכן שאינו אמת שהכותי הוא שלוחו ושכירו לקצב בשר שלו כל השנה בחנות שבו טבלתו. ומה שאומר שהיחידים אכלו בשר בלא מעות ובלא עזר חלילה להם לבני ישראל שיאכלו בשר שנמנע מהם מחמת חשש אסור. ומה שמתרעם ר' יהושע על שהמוקדמין צוו להכריז שלא ישחוט שום אדם במקולין אלא הבודקין שהם ממונים מן הקהל ושאין ראוי להעשות כן המוקדמים משיבין שהם עשו כדין שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו ומתנאה בטלית שאינו שלו ונמצא הקהל נכשל באסורי טרפה והמניעה הזאת שלא יבדוקו אלא הבודקים המיוחדים נעשית כדין ובעצת הל' שהם יועצי הקהל ומתקני תקנותיהם כדי להוציא ולמנוע לוקחי השיש"א מלבדוק כי הם נחשדים למצוא היתר לעצמם בעד חקי דינם בבשר הכשר לא בבשר האסור וכל שכן זה שמלבד החק ההוא גם הבשר הוא שלו ונמכר על ידי ביתי שלוחו ושכירו שחשדו הוא מרובה כדאמרינן בפרק אלו טרפות (חולין מ"ד:) ותפוק לי' משום חשדא דתניא דן את הדין זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו כלן רשאין ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכעור ומן הדומה לו וכן שנינו ביבמות (כ"ה:) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה לא ישאנה ואוקמוה בגמרא ביחיד מומחה וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא ולפיכך לא ישאנה. וכ"ש מי שלא ידע מקום פתיחת הבהמה כדי לבדוק שאין ראוי לסמוך על בדיקתו ושיהי' רואה טרפה לעצמו עד כאן תורף טענות המוקדמין ואף על פי שבקונדרס נכתבו יותר בארוכה ויש מהן שנשנו ונשלשו בו וגם יש בו טענות אחרות אני לא ראיתי להאריך במה שאינו צריך לעקר הדין וכתבתי הטענות העצמיות ושהדין נתלה בהם וגם מהם אקח העקר ובקוצר כפי האפשר מבלי שיתחלף המשמעות ולא שיתוסף ויגרע בחזוקן ובכחן ואחר כתבי המעשה איך היה לפי מה שבא בקונדרס המוקדמים היושבין על המשפט מכח המלך יר"ה ונבררים מצד הקהל וטענות המתרעם ותשובות המוקדמין וראיותיהם אכתוב דעתי ומה שנראה לי בדברי ריבם ומחלוקתם:

תשובה שלשה דברים צריך לבאר במחלוקת זה. הראשון אם דנו המוקדמין כדין במה שאסרו הפרה והכריזו עליה באסור. השני אם עשו כדין במה שהכריחו לרבי יהושע להחזיר המעות והמשכונות ללוקחי בשר הפרה. הג' אם עשו המוקדמין כראוי וכהוגן במה שהכריזו בקנס שלא ישחוט ויבדוק שום אדם במקולין זולתי השני בודקין המיוחדים והממונים מטעם הקהל או אם היה להם לימנע מזה באשר הקהל מכרו לר' יהושע השיש"א כנהוג ולפי דבריו היה נהוג לשחוט ולבדוק אחרים בזולת הבודקין הממונים: