לנכבד דון יוסף קטורזי י"א

שאלת אלמנה שלא נשבעה ומתה אם יורשיה גובין כתובתה אם לאו:

תשובה אין יורשיה גובין מאחר שמתה ולא נשבעה שכיון שאין האלמנה גובה כתובתה מן היורשין אלא בשבועה כדתנן בשבועות בפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ה.) ובכתובות פ' הכותב (כתובות פ"ז.) ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה ובגטין פרק הנזקין (גיטין נ.) מסקינן דיתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזבורית אם כבר נתחייבה שבועה ליורשי בעלה וכשמתה אינה מורישה השבועה לבניה דהוה ליה כמת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ואין יורשיו גובין החוב מיורשי לוה לרב ושמואל דאית להו הכי בפ' כל הנשבעין (שבועות מ"ח:) ואמרינן התם דכיון דלא אפסיקא הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר דפליג עליהו דלא מגבינן בהך שטרא דדלמא הלכתא כרב ושמואל ולא קרעינן ליה דדיינא דעבד כרבי אלעזר עבד והתם משמע דבדין זה הכתובה והחוב שוין דהתם מוקמינן מתניתין דקתני מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים אליבא דרב ושמואל בשנשבעה ומתה משמע הא לא נשבעה ומתה אין יורשיה גובין כתובתה וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בהלכות כתובות בפ' הנושא וכן הרמב"ם ז"ל (פ' י"ו מהלכות אישות) וז"ל מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע ע"כ לשונו ומיהו אין קורעין הכתובה אע"ג שאין מגבין אותה כמו שכתבתי אמנם אם יש בכתובה נאמנות בין ממנו בין מיורשיו בענין זה יורשיה גובין כתובתה אע"פ שלא נשבעה שהרי לא היתה צריכה לשבועה כיון שהאמינה אפי' מן היורשים כדברי הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל שנאמנות בפי' אפי' ליורשי' מהני דתנאי שבממון הוא ואפי' לדברי האומרים דאין שום נאמנות מועיל לגבי יורשין היינו שאם לא מתה לא תגבה בלא שבועה אבל במתה לא אמרי' כבר נתחייבה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו דכיון דמדינא נאמנות היה מועיל אפי' לגבי יורשין דתנאי שבממון הוא אלא דס"ל דרבנן אלמוה לתקנתיהו שלא לעקרה בתנאי לא מחמרינן בה ולא מוספינן בה למימר אין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן עלה התם הבו דלא לוסיף עלה. ועוד דהא לא אפסיקא הלכתא כרב ושמואל אלא דייני דעבד כרבי אלעזר עבד דעבד כרב ושמואל עבד והלכך לא מקילין בה תרי קולי ויורשיה גובין כתובתה וכ"כ הרב בעל המאור ז"ל ששמע בשם חכמי נרבונא הגדולים ז"ל וכתב שהוא פסק נאה והגון ומשובח וראוי לסמוך עליו *(ב"י אה״ע רס"י צ"ו ועי' לעיל (סי' תצ״א) וש"נ):