תשובות ריב"ש/תנח
עוד שאלת עוד הסכימו הנבררים להאריך זמן נתינת ההודאות ליום ידוע ויהיה מוכרח כל יחיד ויחיד לתת הודאתו ע"פ הדיינין ולא יוכלו הנבררים להאריכו יותר בכח האלה והשבועה אם לא יהיה להם צווי ע"ז מהגבירה או ממוניה והוחרם החרם הנזכר על דעת המחמיר לתת ההודאות לזמן הקבוע והגזבר מרצונו ומדעתו בלי שום גורם צוה לקהל י"א שלא ליתן ההודאות בקנס ידוע והקהל י"א לא נתנו הודאתם ליום הקבוע מחמת צווי הגזבר ושאלת לבאר אם יסתלק צווי הגזבר אם מחויבים הקהל להביא הודאתם תכף אם לא כי יש בדבר להקל ולהחמיר כי אפשר שצווי הגזבר אינו מסלק השבועה והחרם לגמרי אלא מאריך עד שיסולק הצווי ומיד שמסתלק הצווי השבועה והחרם במקומם עומדים ויש ג"כ להקל כי מאחר שעבר הזמן הקבוע לנתינת ההודאות נסתלק השבועה והחרם לגמרי ומחמת השבועה והחרם אין הקהל מחויבים הודאתם:
תשובה נראה שכיון שעבר הזמן שהחרימו עליו אין היחידים חייבין לתת הודאתם עוד מכח החרם ההוא דהרי זה כמי שנשבע על הככר לאכלו היום ולא אכלו שאין חייב עוד לאכלו שהרי כבר עבר על שבועתו ואף אם יאכלנה אחר כן אין לו תקנה ומה לי אם עבר במזיד ומה לי אם עבר בשוגג או באונס כמו בנדון זה מכיון שעבר היום שנשבע עליו אין כאן עוד חיוב שבועה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה במי שנשבע לחברו לפרוע לו מנה לזמן ידוע ועבר הזמן כי קרה שהיה שבת ולא פרעו והשיב שאינו חייב עוד מכח השבועה ההיא. בנדון זה ג"כ הוא הדין והוא הטעם ואע"פ שהרא"ש ז"ל השיב בתשובה הפך זה שכתב דשבועה זו כוללת ב' דברים האחד לפרוע החוב והאחד לפרעו תוך הזמן ההוא ואם עבר הזמן ולא פרעו עדיין נשאר מחוייב לפרוע מכח השבועה אין דבריו נראין בטעמם ואפי' לדבריו ז"ל יש להקל בנדון זה דשאני פריעת חוב דאיכא למימר שנשבע לפרוע גם אחר עבור הזמן אבל בנתינת הודאות שצריך שינתנו כלם ביום אחד א"כ צריך שינתן להם זמן שני לסדר הודאותיהם ובזולת זה אין לומר שכל אחד ימהר ויתן הודאתו ככל אשר יוכל שהרי יש שיוכל לסדרה ביום אחד ויש שצריך עשרה ימים או יותר ולא יהיה זמן הנתינה שוה לכלם ולא עלה זה על לב איש ולזה כיון שאין להם עתה יום קבוע לנתינתם נראה בודאי שאין כאן חיוב בנתינתם מכח החרם שהחרימו הקהל *(ב"י יו"ד סי' רכ"ח (ד' קמ"ח ע"ב) ועי' בשו"ע שם סמ"א ועי' לעיל (סי' שד"מ) ועי' ב"י ח"מ סי' ע"ג סי"ב):