תשובות ריב"ש/שפד
מעשה אירע פה באשה אחת שילדה תאומים והמוהל אחד והתינוקות לפניו בבית אחד כי מנהג העיר הזאת למול בביהכ"נ יש מי שרוצה לומר שצריך לברך על כל אחד ואחד מפני שמצאו לבעל העטור ז"ל שכתב כן וזה לשונו והיכא דאית ליה תרי ינוקי לממהל בבי כנשתא מסתברא לן דכיון דלא אפשר לממהלינהו כחדא גופין מוחלקין נינהו וצריכי ברכה אכל חדא וחדא ולא דמי לשחיטה דהתם אפשר למשחט תרווייהו כחדא כדגרסי' (חולין ל':) השוחט והתיז שני ראשים כאחת שחיטתו כשרה אבל הכא לא אפשר וכו' *(ש"ך יו"ד סי' רס"ה סקט"ו ועי' ב"י שם) גם הרי"ט אשבילי ז"ל כתב זה הלשון בחדושי שבת שלו. ונראה שלא הסכימו להלכה כבודם במקומם מונח שאם היינו צריכין בשחיטה שיהא אפשר למשחט תרווייהו כחדא איך אמרו בפרק כסוי הדם (חולין פ"ו:) מודה רבי יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא אחת ואין הכסוי הפסק בין שחיטה לשחיטה משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא והלא כיון שאנו צריכין שיהא אפשר למשחט תרווייהו כחדא ראוי שיהא הכסוי הפסק שהרי א"א לשחוט בחדא ידא ולכסויי בחדא ידא ולמשחט בחדא ידא הכל כאחד שהרי קודם יש לו לשחוט משיכסה אותה שחיטה עצמה אלא ודאי כל שלפניו שתי מצות שהן ממין אחד וברכותיהן שוות ברכה אחת לשתיהן ואעפ"י שאי אפשר לעשותן ביחד וכן בפרק לולב וערבה (סוכה מ"ו.) דגרסינן התם היו לפניו שתי מצות מברך אקב"ו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ואפסיקא הלכתא התם כרבי יהודה ואמרינן מאי טעמיה דרבי יהודה אמר קרא ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין וכו' אלא על כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו נראה שלא נחלקו אלא בשתי מצות משני מינין שאין ברכותיהן שוות דתלא קמא סבר כוללן יחד בברכה אחת ומברך על המצות ורבי יהודה סבר שצריך לברך על כל מין ומין מעין ברכתו. אבל בשתי מצות ממין אחד שברכותיהן שוות לכולי עלמא ברכה אחת לשתיהן אף אם יהיו גופין מוחלקין ואף אם אי אפשר לעשותן ביחד ותפילין יוכיחו לדעת הרב אלפסי והרב רבינו משה ז"ל שברכה אחת לשתיהן ואעפ"י שאין להניחן ביחד שהרי מליח של יד ואח"כ מניח של ראש ומי איכא למימר דמי שלפניו בשר וגבינה שברכותיהן שוות וברך על הגבילה שיהא צריך לחזור ולברך על הבשר מפני שאי אפשר לאכלן ביחד מחמת אסור וברכת המצות וברכת הנהנין בענין זה שוין שהרי בפרק כסוי הדם הקשו מההיא דתלמידי דרב לענין ברכת שחיטה גם בתוספתא דברכות פרק בתרא שנינו היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשרות ובודאי כשברך על התרומה אינו חוזר ומברך על המעשר שא"כ למה תקלו בנוסח הברכה תרומה ומעשרות היה להם לתקן על התרומה להפריש תרומה ועל המעשר להפריש מעשרות אבל כיון שכללום יחד בנוסח הברכה נראה שבהפרשת תרומה ומעשר מברך ברכה אחת אעפ"י שאי אפשר להפרישם יחד שהרי אסור להקדים מעשר לתרומה ועל כרחך יש לו להקדים התרומה לפי שאי אפשר לצמצם. עוד שם בתוספתא יחיד שעשה עשר מצות מברך על כל אחת ואחת היה עושה מצוה אחת כל היום אין מברך אלא פעם אחת היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה מברך על כל פעם ופעם אחת אחת ע"כ בתוס'. ונראה פי' יחיד שעשה מצות שאינן מין אחד ואין ברכותיהן שוות מברך על כל אחת ואחת כרבי יהודה ואינו מברך בכלל על המצות כתנא קמא היה עושה מצוה אחת כל היום כגון ששוחט עשרה בהמות או מל עשרה תינוקות אין מברך אלא פעם אחת שאין לפרש היה עושה מצוה אחת כל היום בשוחט בהמה אחת בסכין רעה דהא פשיטא וכן אין נפרש בשחיטה לבד אבל לא במילה כדברי בעל העטור ז"ל שהרי שם בתוספתא הביאו למעלה סמוך לזה ברכת קצת מצות ובכללן ברכת מילה ואם אין ברכת המילה בכלל בבא זו היה להם לפרש כיון שהזכירוה בפרט ומה שסיימו בתוספתא היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה מברך על כל פעם ופעם אחת כגון בנמלך כדאיתא בגמ' דילן (פסחים ק"ג:). לא מצאתי דין זה כתוב לאחד מן האחרונים ז"ל גם אתה רבינו לא כתבתו בפי' ההלכות לא בפרק רבי אליעזר דמילה ולא בפרק כסוי הדם ולא בפרק לולב וערבה. אך מצאתי בענין בעור חמץ שכתבו שמי שיש לו לבדוק כמה בתים ברכה אחת לכולן ונראה שהיא דומה לזו שכמו שיש לו לבדוק כל רשותו כן יש לו להמול כל זכר באנשי ביתו ובבדיקת חמץ אי אפשר לו לבדוק כל הבתים בבת אחת. גם הטעם בעצמו שכתוב בעטור איפכא מסתברא שכשאפשר לעשותן ביחד ואינו עושה נראה שאין דעתו לעשות האחרת והוי סלוק אבל כשאי אפשר לעשותן יחד והוא עושה אותן זו אחר זו אין כאן סלוק אלא לא שנא ולא נזכר טעם זה אלא כשהוא עושה מעשה בנתים שנרא' שמסלק דעתו מלעשות האחרת ואז אמרו שאם אפשר לעשות המעשה ההוא והמצוה יחד כגון כסוי ושחיטה אין כאן סלוק אבל כשאי אפשר לעשות המעשה ההוא והמצוה ביחד הוי הפסק דומיא דמשתא וברוכי שהרי עשה מעשה שבעבורו אי אפשר לו לעשות המצוה אבל המצוה בעצמה שתהיה הפסק לחברתה מפני שאי אפשר לעשות שתיהן ביחד זה אי אפשר שהרי גם המצוה בעצמה אי אפשר לעשותה ברגע אחת ולדבריהם המטיל ציצית בשני טליתות צריך לברך על כל אחד ואחד שהרי אי אפשר להטיל בשליהם יחד וכבר כתב ר"י ז"ל בעל התוספות (בחולין פ"ז. בד"ה משתא וכו') שלא נאמר שיהיה דבור הפסק אלא כגון משתא וברוכי לפי שהברכה הוי גמר סעודה והוי סלוק כיון דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר וכן בכסוי שהוא גמר שחיטה אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא אבל תפלה באמצע סעודה אפי' בשעה עוברת שעל כרחו יש לו להתפלל לא הוי הפסק אע"ג דמשתא וצלויי בהדי הדדי לא אפשר כל שכן וכ"ש שהמצוה עצמה לא תהיה הפסק לחברתה מפני שאי אפשר לעשותן ביחד. ועוד יש להביא ראיה מברכת התורה בבית הכנסת שנתקנה תחלה שהמתחיל מברך לפניה והאחרון מברך לאחריה לולי מפני הנכנסין והיוצאין ואע"פ שאין לקרות כלן יחד שזה אחר זה נתקנו זה נראה לי פשוט בדין זה ולכן רבינו נ"ר יבא דברך בכלל ובפרט אם ראוי לחוש למצריכין ברכה לכל א' וא' או שלא לחוש להם כלל כיון שיש חשש לברכה שאינה צריכה ואיכא משום לא תשא ואע"פ שכתב הרא"ה ז"ל בפרק מי שמתו ברכה שאינה צריכה דרבנן ואסמכוה אקרא מ"מ רמיזא באורייתא: