תשובות ריב"ש/שעד
מיורקה לחכם הרב רבי שלמה צרפתי נ"ר
עלית למרום גבהי שמים ממעל לכוכבי אל שבית שבי לקחת מתנות חכמה מפוארה ותהי לך אומנת ולתבונה תרים קולך לימיני שבי ותבאנה לך שתי' אלה מנעורי' גדלוך רוממוך הן הנה בין נגידי' הושיבוך בראש ומנוך נשיא יען כל עצי עדן בכבוד ובגדל לא דמוך כי מי כמוך מורה צדק ומי יועידך בחכמה ובינה בשכל ופלפול כאשר שמע כבודך הולך מכנף הארץ מני ואשכנז תרשיש פול מזה בן מזה עוקר הרים וטוחנן זה בזה ומי הוא לפניך יתיצב יש לך שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר ומן התורה תדע לטהר את הצב מי בעל דברים לגשת אליך לבו ערב ומה יזכה יצדק בשפטו אשר אתך יריב ולמשפט יקרב ומי לא ירא פן ישרפוהו לפידים מפיך יהלוכו כידודי אש דת ודין משפט יתמוכו מראיהם כגחלי אש שלהבת יה קשורה בהם ויהי הקשר אמיץ וחזק תשלח ברקים וילכו כמראה הבזק ע"כ זחלתי ואירא כי ערום אנכי ואחבא עד תקרא ואנכי אענה דברת ומי לא ינבא הגדלת לשנות מפני השלום וממוסר ותספר בשבחי במה שאין בי ולא מטי לי מכשורא אפי' שיב' ומטיבותיה דמר וחסדו גדול עלי ורב כמה שנאמ' זכרוני לפניך בא גם בכתב שלחת לחכם השלם הנכבד דון חסדאי י"א עם ספר הקושיות דקדוקין ופלפולין זכרתני אתך והראני אותו ואת יקרו ובקש ממני וחלה פני אשיב ואחוה דעי במה שכתבת במסכת בבא קמא והוא ישיב באחרות יען המלאכה מרובה ובכל מסכתא יש לכתוב כמה עלין ואין ולא ורפיא בידי להתודע לרשות להתבונן במה שלא הורשיתי ולעלות שלא ברשות ואחרי הגיע לידי כתבך הנותן אמרי שפר אמינא ש"מ ברשות קא עבידנא ואתנה פני אל הספר ואתחיל לגלות דעתי במסכת בבא קמא ובב' עלין ראשונים מספרך כתבתי כעשר ולפי שאין לי פנאי לכתוב בו בתמידות ולהניח תלמוד בית מדרשי ולא מלאכת עסקי הציבור שהטילו עלי שלא ברצוני דעתי לקצר ובע"ה בקרוב אציגה לפניך מעט אשר היה לפני ראשון ראשון ואת אשר תבחר בו תקריבנו אליך והיותר תחרים תכנו בלשון:
מה שכתב כבודך באגרת הנקראת ספר כאמתה של תורה על הקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו שפי' הגאונים ז"ל *(והובא בתוס' (ב"מ ע"א.) בד"ה אדם) שורף שליש תבואתו ובדיק לן מר מנין להם זה אשיבך מלין אנו אין לנו בפירוש זה המאמר אלא כפי' רש"י ז"ל שכתב יורד לאומנותו ולחיותו וכן פירש בערוך דאע"ג דאמרי' בפ' לא יחפור (בבא בתרא כא:) בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה אחרינא ואוקי רחיא גביה דינא הוא דמעכב עליה דא"ל קא פסקת לחיותאי הכא כיון שבזהו וקראו רשע מותר לעשות כן ולא מעכב עליה והפירוש שכתבת בשם הגאונים ז"ל לא שמענוהו בלתי היום ופירש זר הוא ואין אנו יודעים מנין להם ואולי מאחד מן המדרשים יצא להם פירוש זה ואפשר ממה שאמרו בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ט:) על רבי אליעזר תנא אך גדול היה באותו היום כל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר מיד נשרף וכתוב שם שבאותו יום לקה העולם שליש בחטים שליש בזיתים ואולי רצו הם ז"ל לומר שר' אליעזר לא נתן עיניו אלא בשליש התבואה כי מפני שברכוהו הרי רצו לומר יהי כרשע אויבו ומפני זה שרף שליש תבואתם ולקה העול' לאו דוקא אלא אותם שהסכימו בברכתו זה נראה לי לפי פירושם ואינם אלא דברי חלומות:
עוד כתבת יש לדקדק על חמותו שהיא מט"ו נשים פירש רש"י ז"ל (בריש יבמות) חמותו שמת בעלה ואח"כ נשאת לאחיו ומת בלא בנים וצריך להבין למה לא פירש בענין אחר כגון נשא ראובן לאה וילדה בת ואותה בת נשאת לשמעון ומתה הבת דאם לא כן לא היתה האם בת יבום ומת ראובן ונפלה חמותו לפני שמעון ולא היה צריך לפרש בתרי גברי שמתו כמו שמפרש ז"ל ואני אומר אין כאן דקדוק דבפלוגתא לא קא מיירי ובהאי גונא הוה ליה חמות לאחר מיתה דפליגי בה ר' ישמעאל ור' עקיבא בפרק אלו הן הנשרפין (ע"ו:) ולר' עקיבא לית בה אלא אסורא וצדידיה גר מותר בה דכיון דקליש אסורא לא גזרו ביה רבנן בגר כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה (יבמות צ"ח:) ולרבי עקיבא חמות לאחר מיתה אינה פוטרת צרתה דהא כולהו מאחות אשה ילפינן כדאיתא בגמרא (ג:) הא לא דמיא לה דאחות אשה בכרת וחמות לאחר מיתה אסורא ועוד דבגמרא (ב:) אמרינן דחמותו דמתני' בשרפה כדמקשי בגמ' חמותו דבשרפה ליתנייה ברישא ואם כפירוש ההוא לא הויא חמותו דמתניתן בשרפה אלא לרבי ישמעאל אבל לא לר' עקיבא ועוד דאפילו לרבי ישמעאל דחמות לאחר מיתה בשרפה אין זה עקר חמותו דקרא דמשמע בחיי אשתו אלא דנפקא ליה לרבי ישמעאל מדכתיב אתהן דמשמע ליה אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אפילו אין בחיים כי אם אחת דהיינו חמותו ואשתו מתה ומשום הכי פירש רש"י ז"ל כמו שפירש והנני יוסיף להפליא עליך במה שכתבת ולא היה צריך לפרש בתרי גברי שמתו ומה לי תרי גברי שמתו או חד גברא וחדא אתתא הרי לפירוש ההוא צריך מיתת תרי ולא עוד אלא דלפירוש ההוא ע"כ צריך מיתת תרי ולפירוש רש"י ז"ל די במיתת חד והראשון הוא במיתה או בגרושין ועוד שרש"י ז"ל כתב בפירושו וכן באם חמותו ואם חמיו ולפירוש ההוא באם חמותו ואם חמיו לפחות צריך מיתת תלתא ואם כן אין כאן קושי' על רש"י ז"ל *(עי' בערוך לנר ריש יבמות שם) ובר מן דין האמת מה שתרצתי למעלה. וכיון דנקיטנא רשותא למען לא יראו פני כבודך ריקם אשאלך והודיעני דתורה היא וללמוד אני צריך בהא דגרסינן בפרק הגוזל קמא (בבא קמא קו.) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם איתיביה רב אחא בר מניומי לרב נחמן היכן פקדוני אמר לו אבד משביעני ואמר אמן וכו' ומשני אידי ואידי בבית דין ולא קשיא כאן בקפץ כאן בשלא קפץ והשתא קשיא לי אי רישא קפץ מאי איריא דנקט רישא טענת אבד אפילו בטענת גנב לא משלם כפל ובשלמא אי תרווייהו בבית דין ובדלא קפץ אתי שפיר כמו שכתב רש"י ז"ל גבי משלם את הקרן דרישא וכפל לא דאין כפל אלא בטוען טענת גנב אבל לפום מאי דמשני השתא רישא בקפץ קשיא מאי איריא דנקט טענת אבד וליכא למימר דרבותא אשמעינן דאפי' בטענת אבד משלם הקרן דהא בקרן ליכא רבותא בטענת אבד טפי מטענת גנב והוה ליה למנקט רישא וסיפא בטענת גנב לאשמועינן דכיון דקפץ לא משלם אלא קרן הורני *(כבר הקשו בתוס' שם קושיא זו והניחו בקושיא ועי' בפנ"י שם מ"ש ליישב) ואני אחריש. ונוזלים מתוך בארך אשתה ואשכח ריש:
עוד בפ' כיצד הרגל (יח:) גבי הא דבעי רבא יש העדאה לצרורות אמרינן בגמרא תא שמע דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט וכו' ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וכו' מאי לאו בהא קא מפלגי מר סבר יש העדאה וכו' והקשו בתוספות ז"ל ומנא ליה דפליגי דלמא רמי בר יחזקאל בדאייעד ואמרי בי רב בדלא אייעד ותירצו א"כ מאי קא משמע לן אמרי בי רב. וקשיא לן לתירוץ התוספת דלמא קא משמע לן דצרורות חצי נזק דלא כסומכוס כדאמרינן בתר הכי בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מפלגי גם בזה דרך תבונות תודיעני *(עי' בחי' מהרש"א שם על דברי התוס' אלו שמישב קושיא זו):
עוד בפרק כיצד הרגל (כ:) גבי הדר בחצר חברו שלא מדעתו אמרינן בגמרא תא שמע מסיפא רבי יהודה אומר אף זה הדר בחצר חבירו צריך להעלות לו שכר. ק"ל ומאי מוכח מהכא דלמא טעמא דר' יהודה כדי שלא יראה כרבית מפני המעות שהוציא לו בבנין הבית כדאמרי' בפ' אי זהו נשך (סד:) אפילו למאן דאמר הדר בחצר חברו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר גם בכל אלה תודיעני דעתך הרחבה ומה תשיב באלו הקושיות ואראה אם הסכימה דעתי לירד לסוף דעתך: