תשובות ריב"ש/שסד

השאלה הד' אם הנכסים שהיו בידה בשעת פטירת בעלה והמפתחות מהתבות שהיו שם הנכסים כגון סבלונות ומלבושים ובגדים עם היות שלקחו הכל אבי המת והיבם תוך שבעת ימי אבלות דרך גנבה אם הם נקראים שתפסה היא או אם הם נקראים שתפסו הם:

תשובה לפי מה שכתבתי למעלה על השאלה הב' שדעת הרמב"ם ז"ל וכן מפרשים אחרים דאומרת מאיס עלי לא הפסידה כלום מבלאותיה קיימים ונוטלת אותם אפילו בלא תפסה ואפי' הן ברשות הבעל מוציאין אותם ממנו אין מקום לשאלה זו לענין היבמה האומרת מאיס עלי שהרי אפילו תפס היבם מוציאין ממנו וכן לדעת רש"י והרמב"ן ז"ל דבאומרת מאיס עלי הפסידה בנאותיה קיימין אלא מה שתפסה מהן ג"כ אין מקום לשאלה זו גבי יבם ממחצית נכסי צאן ברזל לפי דעתם דיבם גריע מבעל ואינו נקרא מוחזק בנכסי צאן ברזל כי אם במחציתן אבל במחצית האחר היא נקראת מוחזקת ואוכלת פירות וא"כ במחצית שלה אינה צריכה תפיסה שאפילו תפסן היבם מוציאין ממנו וכמו"ש בשאלה הב' אבל במחצית של יבם שדינו באותו מחצית כדין הבעל בכל והפסידה אותן אא"כ תפסה יש מקום נשאלה זו אם זו נקראת תפסה באותו המחצית ולדעת הרי"ף ור"ת והראב"ד ז"ל דיבם כבעל בכל נכסי צאן ברזל והפסידה אותן כלן אא"כ תפסה ג"כ יש מקום לשאלה זו אם נקראת תפסה. ונשיב כי דבר ברור כי הנכסים שהן בבית הבעל אף ע"פ שכשמת בעלה נשארו הנכסים בידה ואוהלים כאשר המה שאין זו תפיסה של כלום שכל תופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר באחת מדרכי הקניות אלא שאין צריך לדעת אחרת מקנה כמו שאמרו בפרק הכותב (כתובות פ"ה.) גבי עובדא דיימר בר חשו אזלו תפסו רב פפא מימלח מלוחי ורב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא מר אמר אנא קנינא לכולה ומר אמר אנא קנינא לכולה אבל בכאן הבית והתבות והמטלטלין הכל ברשות היבם או ברשות האב היורש אם היבם יחלוץ ולא יחפוץ ביבום ואינה נקראת תופסת בשביל תפיסת המפתחות שאין מסירת המפתח קונה וכ"ש תפיסתו ואם קדמו אבי המת והיבם ותפסו אותן כדי שלא תשלח היא יד בהם ותתפשם הטיבו לעשות ואע"פ שמה שתפסו היה דרך גנבה אין היזק בזה אבל הוא יפוי כחם דהויא תפיסה שלא בעדים דלפעמים תפיסה בעדים לא מהניא ושלא בעדים מהניא מדין מגו *(ב"י אה"ע סי' צ"ג (דף קל"ט ע"ב) ד"ה ומ"ש וקאמר וכו' ועי' בד"מ שם אות ט"ו רמ"א שם סעי' כ"ג) כגון שהספק בא מחמת טענתם שמכחישין זה את זה ואין אנו יודעין למי נאמין דאז אי תפס שלא בעדים מהימן מדין מגו ולא מפקינן מיניה ואי תפס בעדים לפעמים מוציאין ממנו ואע"ג דהיכא שהספק אינו בא מחמת הכחשת טענותיהם אלא מחמת שנסתפק לנו הדין אין יתרון לתפיסה שלא בעדים מתפיסה שבעדים שאין כאן מגו וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפ"ק דמציעא (ו.) *(עי' בנמק"י שם וכל דבריו הם דברי הרמב"ן) וכן נמי הספק מחמת שנסתפק הדין הוא כמו שאמרו בפרק אע"פ (כתובות ס"ד.) והשתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכו' ומיהו לא גרע בלא עדים מבעדים ועוד שהיבם אינו צריך כלל לתפיסה אלא כל שלא תפסה היא לא יהבי' לה כי כן אמרו שם תפסה לא מפקי' מינה נא תפסה לא יהבינן לה ומה שכתב הרמב"ם ז"ל אם תפסה אין מוציאין מידה ואם תפס הבעל אין מוציאין מידו לא דק ואגב שטפא נקטי' שאין הבעל צריך לתפיסה וא"כ בנדון שלפנינו לא יהבינן לה מחמת תפיסה זו כלום: