תשובות ריב"ש/שנא
מורביטרי לרבי יצחק גבריאל י"א
ראיתי כתבך על דבר האיש שמו משה וידאל אשר לפי הנראה מכתבך הוא מפורסם וברור לכם שנאף את אשת רעהו אחרי שהתרו בו יהודים כמה פעמים על היותו תמיד עמה ומתיחד ביום ובלילה כאלו היתה אשתו או פילגשו והיה עונה למתרים בו כי הוא עושה העברה הנזכרת לבזיון היהודים ודת משה רבינו ע"ה ושאלת ממני להודיעך מה משפט האיש הבליעל הזה אשר לא הניח עבודה זרה שלא עבדה למען הגיד זה לגזבר והוא יעשה. הנני משיב לך איך אוכל להשיב כהוגן ואיני רואה הפרוסי"ש ואיך העידו העדים עליו ומ"מ לפי הנראה הענין מפורסם וגם הוא מודה בדבר ועכ"ז אף כי בדין תורתנו מות יומת הנואף והנואפת ומיתתם בחנק מ"מ לפי קו הדין צריך שיראו שני עדים העברה בשעת מעשה כמו שאמרו ז"ל במנאפים עד שיראום מנאפים ואין די להמיתו כשיראו אותו מתיחד עם הערוה וכן צריך שיתרו בו קודם מעשה וסמוך למעשה תוך כדי דבור שאם לא כן אפשר לומר שבשעת מעשה כבר שכח ההתראה כמו שמבואר זה בפרק אלו נערות (כתובות ל"ג.) וכתוב לר"ם ז"ל (בפרק י"ב מהלכות סנהדרין) ואף אם העובר מודה שעבר ובמזיד אין ממיתין אותו וגם לא מלקין אותו המלקות של תורה אלא בהוראת שעה כמו שהרג יהושע את עכן או דוד לגר עמלקי או דין מלכות היה כמ"ש זה לר"ם במז"ל (פי"ח מהלכות סנהדרין) ועם כ"ז אחר שהדבר ברור שעבר העברה במזיד ראוי ליסרו למען הנשארים יראו ויקחו מוסר וראוי להכות לזה מכת מרדות כמ"ש הר"ם ז"ל (פט"ז מהלכות סנהדרין) שכל מלקות שמלקין דייני חוצה לארץ אינה אלא מכת מרדות ועוד שזה שמועתו רעה וכל העם מרננין עליו שהוא עובר על העריות והתמיד בעברה זו ולכן ראוי להלקותו בכל מקום ובכל זמן כמ"ש לרמב"ם ז"ל (פכ"ד מהלכות סנהדרין) וז"ל יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה וכו' ולפי שעשה זה בזדון בשאט בנפש וביד רמה ראוי להוסיף בענשו שיהיו מכותיו רעות ונאמנות על בשרו בלי דבר חוצץ ושיסבב כן כל שכונת היהודים או המבואות הרגילין הלוך והכות ברצועה ואחר כן אם תראו לאסרו בכבלי ברזל עד יכנע לבבו הערל ותראו שנחם על הרעה הכל לפי מה שיראו הדיינין: