עוד שאלת הא דגרסינן בפ"ק דנדרים (יא:) בעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו אי דקאמר בהאי לישנא בהיתרא קא מתפיס אלא כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתרא ואמר זה כזה מאי בעקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ופירשת כגון דמחית בשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים והבאת מה שהקשו המפרשים ז"ל שאף לאחר זריקת דמים באסורא קא מתפיס דהא נאסר מחמת גדר השלמים לטמאים וכן חזה ושוק לזרים ותירצו שאין זה האסור מחמת הנדר שא"כ היה אסור לכל כי כן היה הנדר אלא משעת זריקה הותר מחמת הנדר ומה שאסור לטמאים וחזה ושוק לזרים אסור אחר הוא דרמא רחמנא עלייהו והוקשה לך על הבעיא מאי מספקא ליה וקא אמרינן דידים מוכיחות הויין ידים וא"כ הואיל והניח המותר אצל השלמים ואמר זה כזה אפילו לאחר זריקה יש לנו לומר דבעקרו קא מתפיס דאל"כ על מה זה אמר זה כזה להתיר הא כבר הותר בלא זה. ואמרת ששאלת להר"ר משה רויה נר"ו ופירש מכח קושיא זו שהשלמים שהניח הוא קודם זריקת דמים והבעיא היא בעקרו קא מתפיס דהא קודם שנזרק הוא או דלמא בהיתרא קא מתפיס דדעתו לאחר שנזרק והקשית לו איך יוכל לומר בהתירא קא מתפיס אם קודם זריקת דמים הוא ועוד שכשהניח התלמוד הבעיא דאמר זה כזה נראה שלא הפכה לגמרי רק שלא יאמר לאחר זריקת דמים ואמרת שמצאת בפירוש הרא"ש ז"ל כדבריך ואמר לך ה"ר משה נר"ו כי טעות הוא בפירושו:

תשובה במסכת נזיר פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו (כ"ב:) מייתי אגב גררא להך בעיא דרמי בר חמא דאמרינן התם מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס איניש בעקרא מתפיס או בצננא מתפיס פירוש לאחד שנצטנן האסור והותר דהיינו לאחר זריקה ודחי מי דמי התם אע"ג דלאחר זריקה מצי אכיל ליה מיקדש קדיש הכא אי אמרת בצננא מתפיס הא הפר לה בעל איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא עכ"ל התלמוד שם בנזיר ולפום סוגיא דהתם איכא מאן דפריש לה התם דמיירי בשהתפיס קודם זריקת דמים ואחר כן נזרק הדם וס"ל למר זוטרא דבעיא דרמי בר חמא קודם זריקת דמים היא אלא דבעי אי בעקרא מתפיס והוי נדר או בצננא מתפיס דכיון שיודע שהדם עתיד ליזרק דעתו לאחר שנזרק ואין כאן נדר ומבריתא דקתני האשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרה וחברתה אסורה דפשיטנא מינה דבעל מיגז גייז פשיט נמי מינה מר זוטרא לבעיא דרמי בר חמא דבעקרא מתפיס דאע"פ שהראשונה הפר לה בעלה מ"מ כשנדרה האחרונה קודם הפרה בעקרא מתפיס ולא הותרה בהפרת הראשונה ולא אמרינן כיון שיודעת שהבעל יכול להפר בצננא מתפסא והיא מותרת גם כן ופריך מי דמי לעולם בבעיא דרמי בר חמא בצננא מתפיס משום דאע"ג דהותר באכילה אחר זריקה מ"מ שם קדש עליו ואפשר שדעתו היה להתפיס בלאחר זריקה והיה טועה שיוכל אדם להתפיס אפילו לאחר זריקה אבל בנזירות אי אפשר לומר דבצננא מתפיס דהא הפר לה בעלה ואין שם נדר כלל כך פירשו שם קצת מחכמי הצרפתים ז"ל ולפי זה קשה הך סוגיא דנדרים דמפרש בה להדיא דלאחר זריקה קאמר דהא קאמר בה בעי רמי ב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו ואע"ג דמפרש בתר הכי דלא קאמר הנודר בהא לישנא אלא דמחית בשר זבחי שלמים קמיה ואמר זה כזה מיהו לא משבשי' לבעיא דרמי בר חמא דאמר בהדיא לאחר זריקת דמים אלא ודאי במתפיס לאחר זריקת דמים בעי לה אלא א"כ נדחוק דכי מוקמינן לה בתר הכי דמחית בשר וכולי קודם זריקה היא ונפרש כן לשון רמי בר חמא המתפיס על בשר שלמים המונח קודם זריקת דמים מהו כלומר אחר שנזרק הדם והותר בשר השלמים מהו שיהיה מותר גם השני המותפס דקודם זריקה פשיטא דאסור בעוד שלא נזרק הדם אבל לאחר שנזרק הדם והותר הראשון אי אמרינן בעיקרה אפי' לאחר זריקה אסור השני ואי אמרינן בסופא מתפיס מכיון שהותר הראשון הותר השני וזהו דרך הפירוש שפירש לך הרב רבינו משה נר"ו. ומה שהקשית לו איך נוכל לומר אם הוא קודם שנזרק בהיתר' קא מתפיס דהא בההיא שעתא אסור גמור הוא פליאה דעת ממני על קושיא זו כי נראה שהבנת מדבריו בהיתרא קא מתפיס דדעתו לאחר זריקה ואפילו קודם זריקה מותר וא"כ הוא עדיין קושייתך של ידים מוכיחות במקומה עומדת ואיך אמרת שמכח הקושיא ההיא פירשה קודם זריקה ועוד דאי אפשר לספק במתפיס לפני זריקה שיהיה דעתו להיתר גמור דהא אפילו במתפיס סתם ואומר כשלמים אסור כדתנן במתניתין (נדרים י"ג.) חטאת תודה שלמים שאוכל לך אסור ואין אומרים שדעתו לשלמים אחר זריקה כ"ש במחית קמיה בשר שלמים קודם זריקה ומתניתין בין אומר כשלמים או כבשר שלמים היא דאין לחלק אלא ודאי צריך שיהיה דרך פירושו כמו שאמרתי שהוא מתפיס קודם זריקה והשתא חל האסור ונתפס אלא כשיזרק הדם ונצטנן ההיתר הותר גם השני שדעתו כשמתפיס בו אפי' בשעת אסורו שיהיה כמוהו לגמרי שכשיותר הראשון יותר גם השני והשתא חמיר המתפיס סתם ואומר כשלמים ממתפיס בבשר מיוחד דבמתפיס סתם אפשר שדעתו לאסור שלמים קודם זריקה אבל מתפיס בבשר מיוחד דעתו שיהיה כמוהו לגמרי וכשיותר זה יותר גם זה. אמנם עקר הפירוש של סוגיא זו לאחר זריקה היא וכן פירש הרא"ש ז"ל וכן בפירוש הר"ן ז"ל וכן בשטות אחרות יש אתנו מנדרים וכן נראה מבואר מן התא שמעין שמביא התלמוד שנראה מהם שבא לפשוט הבעיא במתפיס לאחר זריקת דמים כדקאמר בהדיא והא נותר ופגול לאחר זריקת דמים הוא והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא וכן ההיא דיום שמת בו אביו דומיא דלאחר זריקה היא דבשעה שמתפיס הא איכא טובא חד בשבא בתראי דהתירא נראה א"כ שהבעיא היתה במתפיס לאחר זריקה ואין לדחוק ולומר דפשיט לה מכ"ש דאפילו במתפיס לאחר זריקה שהוא עתה היתר מתפיס בעקרא כ"ש במתפיס קודם זריקה דלא הוה ליה לאורוכי בלישניה ולמימר והא הכא דלאחר זריקת דמים היא אלא ודאי משמע מסוגיא דנדרים דבמתפיס לאחר זריקה היא הבעיא אלא א"כ יאמרו אותן מפרשים ז"ל שהם סוגיות מתחלפות דסוגיא דנדרים מפרש הבעיא במתפיס לאחר זריקה וסוגיא דנזיר מפרש לה במתפיס קודם זריקה אבל רש"י וכן ר"ת ז"ל מפרשי ההיא סוגי' דנזיר במתפיס לאחר זריקה מכח סוגי' זו דנדרים ולפרש סוגיא דנזיר כפירושם אין מקום עתה להאריך. ומה שהוקשה לך אי לאחר זריקה היא ידים מוכיחות איכא דבעקרא מתפיס דאי בהיתרא כבר מותר הוא מ"מ שם קדש עליו אע"פ שהוא מותר באכילה כמו שאומר שם התלמוד בנזיר וזה טועה וסבור שיוכל אדם להתפיס בשלמים אפילו לאחר זריקה כיון שגם עתה שם קדש עליו. ואם תאמר א"כ מאי פשיט מההיא דיום שמת בו אביו דהתם הנהו חד בשבא בתראי דהתירא אין שום אסור עליהם וא"כ ע"כ בקמא מתפיס מטעמא דידים מוכיחות ועדיין תבעי לך בשלמים י"ל דההוא ת"ש דמייתי מההיא אתי כסברת איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא דמסיק התם בנזיר דליכא לאיפלוגי בין בעיא דרמי בר חמא דשלמים לההיא דהאשה שנדרה בזיר אע"ג דכשהופר אין כאן נדר כלל. ולפי זה צריך לתרץ קושיתך ולומר דאפילו כונת הנודר להתפיס בעקרא מיבעיא לן כיון שהוא מתפיס עתה בשעת זריקה שהוא מותר ואומר זה כזה אין במשמעות לשונו אלא למה שהוא עתה ואין לילך אחר כונתו לבד אלא גם אחר לשונו דהא בעינן שיהא פיו ולבו שוין והרי זה נתכוין להתפיס בקרבן והתפיס בחולין: