עוד שאלת על הא דפרק זה בורר (סנהדרין כה.) בר בינתוס אסהידו ביה תרי סהדי חד אמר לדידי אוזיף ברביתא וכו' וכתוב בשם המרדכי ז"ל וכגון שאין מעידין כלל על הרבית אלא לדידי אוזיף ולא שקל מידי דהשתא לאו נוגע בעדות הוא כלל והוקשה לך דהא בעובדא דבר חמא (שם כז.) קאמר לדידי גנב קבא דחושלא והרי באה הגנבה בידו ואינו מזכיר שהחזירה ואעפ"כ לא חשיב ליה נוגע בעדות כיון דאינו בא עתה לתובעו:

תשובה בההיא דבר חמא אין בנוסחאות לדידי גנב וכו' אלא חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא וכן נמצא בכל הספרים וכן הביאוה המפרשים ז"ל ובההיא דבר בינתוס בלחוד הוא דאית בה לדידי אוזיף ברביתא ונסתלקה קושיתך על המרדכי ז"ל ומ"מ אין דינו מחוור דהא על כרחין בההיא דבר בינתוס פלגינן דבורא דהא מקשים התם עלה והאמר רבה לוה ברבית פסול ומשני רבה לטעמיה דאמר רבה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע כלומר ומהימנינן ליה במאי דקאמר שבר בינתוס אוזיף ברבית ולא במאי דקאמר דלדידי אוזיף כדאמר רבא הכי בפ"ק גבי פלו' רבעו לרצונו דהוא ואחר מצטרפין להורגו ולא פסלינן סהדותיה משום רשע דהא קאמר שהוא נרבע לרצונו כדסבר רבי יוסף התם אלא אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגי' דבורא דמהימני ליה במאי דקאמר שפלוני רשע ולא במאי דקאמר שהוא נרבע לרצונו ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה דלגבי עצמו לא שייך ביה עדות כלל אלא הרי הוא כאלו לא העיד כלל על עצמו והויא כההיא דאמרינן בפ"ק דמכות (ו'.) גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמקשינן עלה אלא מעתה הרוג יציל רוצח יציל ומהדרינן יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר דהיינו העדים שהם נקראים מקיימי דבר אבל הוא שמעיד על עצמו לא מקיים דבר הוא והכי נמי בהא דבר בינתוס במה שמעיד העד על עצמו הרי הוא כאלו לא העיד כלל ואין כאן עדות אבל במה שהעיד על בר בינתוס שהלוה ברבית מהמנינן ליה דפלגי' דבורא וא"כ אין לומר בכאן שהוא נוגע בעדות ואע"ג דאמרינן בפרק קמא (סנהדרין י'.) גבי פלוני רבע שורי דאדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן כלו' ושייך ביה עדות ולא פלגי' דבורא כפי מה שפירש הראב"ד ז"ל הכא כיון דסוף סוף פלגי' דבורא משום דאין אדם משים עצמו רשע א"כ אין כאן עדות כלל לגבי עצמו דהא פלגי' דבורא והוי כאלו לא העיד רק על בר בינתוס שהלוה ברבית ולא הזכיר למי ועוד שאפילו לא היה משים עצמו רשע בעדותו כגון שהיה מעיד על בר בינתוס לדידי גזל או לדידי גנב מצטרף לפוסלו ופלגינן דבורא משום דאדם קרוב אצל עצמו ולא שייך ביה עדות כלל והא דאמרינן שאין אדם קרוב אצל ממונו היינו במה שמעיד על שורי להורגו שאין לו הנאה בזה אבל במה שיש לו הנאה מעדותו ואפילו הנאת ממון לבד אמרינן קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורא כל היכא דאפשר כיון שבענין פסול האיש שאנו מאמינין אותו אינו נוגע בעדות והיינו מאי דמקשינן בפרק חזקת (בבא בתרא מ"ג.) גבי תנו מנה לבני עירי אין דנין אותו בדייני אותה העיר דמקשינן התם וליסלקו בתרי מינייהו ולידייניה וקשיא להו לרבנן ז"ל והיכי מהני סלוק והא בעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאיתא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח.) וניחא להו דכיון דאינהו גופייהו בעלי דבר לאו עדים פסולין מיקרו דהא אינן בתורת עדות כלל והשתא בשעת סילוק הוא דהוו עדים ותחלתן בכשרות הוא דאלמא כל שהוא נוגע בעדות אפילו בהנאת ממון לא שייך למקרייה עדות כלל ואפילו עדות פסולה וא"כ פלגינן דבורא גם הרשב"א ז"ל כן כתב בתשובה דאפילו מי שמעיד שפלוני גזלו מצטרף עם אחר לפסלו ואפילו היה האחר ג"כ מעיד לדידי גזל או גנב אלא שחלק ואמר דדוקא קודם שתבעו בדין על הגזלה אבל אם תבעו בדין על הגזלה ונשבע ונפטר וכן האחר אין נאמנין עוד לפוסלו בעד הגזלות ההם שהרי כבר האמינה אותו תורה ויצא מב"ד זכאי וכן הדין בשני שותפין תובעין אותו שגזלם ונשבע ונפטר שאין מעידין עוד לפוסלו מחמת אותה גזלה דאיך נאמר שהאמינה אותו תורה ליפטר אבל ישאר פסול ולא עוד אלא אפילו גזל לראובן בעד אחד ותבעו ונשבע להכחישו ונפטר וכן גזל לשמעון בעד א' ונשבע ונפטר אין עדו של ראובן ועדו של שמעון נאמנים לפוסלו מחמת הגזלות ההם שהרי כבר האמינתו תורה באותן הגזלות כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה *(עי' בב"ח ח"מ סי' ל"ד סל"ח מ"ש בזה) והוא הפך מה שכתוב בספר חשן משפט (סי' ל"ד סל"ח) בשם ה"ר יקר שאם כבר תבעו ונפטר מצטרף לפוסלו שמעתה אינו נוגע בעדות כיון שכבר לפטר גם נראה מזה שקודם שנפטר הוי נוגע בעדות אבל אינו נראה לי עקר אלא כמו שכתבתי *(עי' מ"ש ע"ז הש"ך בח"מ סי' ל"ד ס"ק כ"ח) והר"ר מנחם בן רבי זרח ז"ל שאמרת שכתב בתשובה על עדות חוכרים חכירת הבשר שהעידו על ראובן שעבר על חרם שכתוב בתקנה שלא ישחוט אדם זולתי טבח ידוע ועבר ושחט ולא פרע החכירה וקנס הכתוב בתקנה וכתב הוא ז"ל דאין כאן נוגע בעדות דהא לא יתחייב על פיהם וכולי הסכים לאמת ולהלכה: