תשובות ריב"ש/שי
אל החבר הותיק אנדוראן היצהרי י"א
האח הותיק י"א תנוח דעתך שהנחת את דעתי במה שכתבת אלי ועתה אודיעך בקצרה באותן הדברים אשר שאלת כי עד הנה לא היה לי פנאי:
שאלת שהיה מעשה ששמעון נכנס בגת בעוטה לראות אם הגיע עת למשכה ולסבת הבל היין נתעלף ולוי חברו צעק חוצה ויבאו שלשה עובדי ככבים ואחד שלח ידו ואחזו והוציאו ולוי שמר שלא נגע ביין וה"ר יוסף בן דוד נ"ר אסרו משום מגע ע"י דבר אחר בכונת יין ובכונת מגע שלא בכונת נסוך כההיא (דע"ג ס'.) דמדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקנה שמותר בהנאה ואסור בשתיה ואתה אמרת דלא דמי דהתם מתעסק במלאכת היין עצמו ולזה אסור בשתיה אבל הכא להעלות הנופל הוא מתכוין ואע"פ שהוא נוגע ביין ע"י דבר אחר הא לא חשיב כונת מגע והא לא דמיא אלא לההיא דאתרוגא (שם נ"ט:) שכתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו סבור היה להצילו קודם שיפול ליין או שישתקע וכו' ודמה אותו לנפל לבור דמתני' משמע אע"פ שהיה סבור שיגע ביין אלא שלא ישתקע מדמהו לבור דמתניתין דמותר אפילו בשתיה כדברי הראב"ד ז"ל ולאו מטעמיה והרשב"א ז"ל כתב בחבורו שמעשיו מוכיחין גמורין דלהצלת כלי שנפל לתוכו קא מכוין אבל מ"מ אסור בשתיה דאין לך מגע גופו דמותר בשתיה ע"כ. משמע הא ע"י דבר אחר ומתכוין להצלת דבר אחר מותר אפילו בשתיה דמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע כלל שרי אפילו בשתיה לגאונים ז"ל וכן בנדון שלפנינו ויש מי שרצה להתירו מפני שאין זה מגע ע"י דבר אחר מפני כובד האיש דדמי לההיא דזרק החבית לבור בחמתו (ס':) שפי' התוס' דמשום שהיא כבדה לא מיקרי מגע כדי לקיים דברי רש"י ז"ל בההיא דנגע ברישא דלוליבא (נ"ז.) וחלקת עליו דהתם איכא תרתי לטיבותא דגם אינה נגיעה ממש שאינו אוחז ממש אלא אוחז ושומט ולהכי קרי ליה זריקה אלא שהיתר היין תלוי משום דאפילו בדבר קל שנוגע בו וראוי ליטלו ברצונו מיקרי שלא בכוונת מגע לדעת הגאונים ז"ל שדמו ההיא דלוליבא לההיא דזרק בחמתו לבור וכבר הסכימו האחרונים ז"ל לדברי הגאונים ז"ל עד כאן תורף דבריך ושאלת להודיעך דעתי:
תשובה אם באנו לדמות זה הכותי המעלה הישראל מן הבור כמגעו ע"י דבר אחר ודאי נראה שהיין הי' אסור כדברי החכם הזקן נ"ר האוסרו דהא איכא כוונת יין וכונת מגע שהרי הוא רואה שבמשכו האיש הנופל היין משתכשך והוי כהתיז הצרעה בקנה דהתם נמי אם היה אפשר בהסרת הצרעה בלא נדנוד היין הי' עושה אלא (שאפשר) [שאי אפשר] בזולת זה וה"נ דכותה אלא דליכא כונת נסוך שהרי לא נתכוין אלא להעלות הישראל ובההוא אתרוגא נמי אם כיון להעלות האתרוגא קודם שישתקע ועשה כן אסור היה בשתיה אלא שמותר בהנאה דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכונת נסוך וגם עתה שהעלהו לאחר שנשתקע מותר בהנאה דאע"פ שנגע ביין בגופו כיון שלא נתכוון למגע גופו שלא בכונת מגע קרינא ליה לגבי היתר הנאה אעפ"י שנתכוון למגע על ידי דבר אחר וזאת היתה כונת הרמב"ן ז"ל באמרו או קודם שישתקע לאשמועי' דכי היכי דאם נתכוון לקבלו קודם שיגע ביין הוי שלא בכונת מגע הכי נמי כשנתכוין לקבל קודם שישתקע חשיב שלא בכונת מגע לגבי היתר הנאה כיון דהוי שלא בכונת מגע גופו ולהתר הנאה פירשה הרמב"ן ז"ל לא להתירו בשתיה כמו שחשב' ועיין בסדר דבריו ותמצא כן. גם מה שדקדקת מלשון הרשב"א ז"ל אינו מוכרח שהוא כלל גדול אמר דאין לך מגע גופו שמותר בשתיה ומינה דמגע ע"י דבר אחר איכא שמותר בשתיה והיינו שלא בכונת מגע כלל אבל מגע ע"י דבר אחר בכונת מגע אע"פ שהוא לכונת הצלת הדבר האחר שיהיה מותר בשתיה זה לא שמענו מדבריו והא דנקטה הרב ז"ל לבבא דנפל לו לכותי כלי או אתרוג בשנגע בגופו ביין לרבותא נקטה לאשמועי' דאפילו בכי האי גונא מותר בהנאה ועוד דעובדא דגמרא הכי הוא ומי שהחמיר לומר דלא דמי הך הוכחה דהעלאת הישראל מן הבור לההיא דאתרוגא אפשר הוא כי כן כתב הרשב"א ז"ל גבי ההיא דאתרוגא בספרו הקצר וז"ל ויראה לי שאין למדין מדבריהם אלו למקום אחר שאין אנו בקיאין לדון בדברים המוכיחין ואין לנו אלא אלו שמנו חכמים ומעשה היה בכותי וכו' ע"כ. ואם כן היה אפשר לומר דיותר בהול הכותי להעלות הכלי או האתרוג מלהעלות לישראל אלא שנראה שלא נאמר זה אלא במגע גופו החמור לא במגעו ע"י דבר אחר. גם מי שרצה להתירו לפי שמפני כובד האיש לא מיקרי מגע ע"י דבר אחר דדמי לההיא דזרק החבית לבור לא דבר נכונה דאפילו יהיבנא ליה לכולי טעותי' שלא יקרא זה מגע ע"י דבר אחר כההיא דזרק החבית לבור אע"פ שיש לחלק ביניהם דשאני התם שהיא בדרך נפילה וכיון שהיא יורדת בכובדה ואינה מטלטלת אלא שהוא אוחז בה אחיזה חלושה לא מיקרי מגע אבל הכא שהוא דרך עליה כל שהוא מעלה האיש בכחו הרי הוא אצלו כדבר קל אבל אף אם נודה לדבריו דשקולין הן אפילו הכי היין אסור בשתיה דהתם משום הכי שרי משום דהוי כחו שלא בכוונת יין או אפי' שלא בכונת מגע כלל דלהכי נקט בחמתו כלומר שלא היה מתכוין אלא לשבור החבית והיה סבור שהבור רק אין בו יין ואף אם היה נוגע בחבית דאזיל מיניה מיניה ברוב חמתו לא הרגיש ומשום הכי שרי אף לדעת רש"י ז"ל דסבר דמגע ע"י דבר אחר הוי כמגע גופו הא שלא בחמתו אסיר כדאיתא בהדיא בגמרא אבל בנדון זה דאיכא כוונת יין כיון שהוא מתכווין להעלות הישראל אף אי לא חשבת לנגיעת היין על יד הישראל אלא כחו של כותי הוי ליה כחו של כותי בכוונת יין ולכ"ע אסור בשתיה מיהא כדמשמע בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה נ"ח.) בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא אע"פ שהיה מתכוין במלאכת הישראל להשקותם וכן נמי במעצרא זיירא (ס'.) אף על פי שמתכוין במלאכת הישראל כיון דאיכא כוונת יין אסור משום כחו:
אבל מה שנראה לי להתיר זה היין אפי' בשתיה הוא לפי שאין כאן כלל מגע כותי ואפי' ע"י דבר אחר שהישראל שהוא אדם כמותו הוא הנוגע אלא שנוגע בו בחבורי הכותי ולא מצינו מגעו של ישראל שהוא אוסר מפני חבורו לכותי ואפילו יתכוין הכותי לנסך בדרך זה ואומר בפירוש שהוא מנסכו אין בדבריו כלום ואף אם נאמר דבזב כי האי גונא טמא אף באמצעות אדם שכמותו דומיא דמאי דאמרי' גבי שבת בפרק נוטל (שבת קמ"ב.) במוציא אדם ומלבושיו על כתפו וטבעותיו בידו דאע"פ שפטור על האדם דקיי"ל חי נושא את עצמו חייב על הכלים כל שאין האדם הנישא נושאם בדרך מלבוש שאני התם דכיון דבהיסט תליא מלתא כל שהזב מסיטו הרי הוא ניסט מכחו וטמא וכן נמי לגבי שבת אבל ביין נסך דבמגע תליא מלתא כל שיד ישראל באמצע הישראל הוא הנוגע ולא הכותי והכי נמי אמרינן בנוגע בכלי שהיין נתון בו שאין זה נקרא מגע ביין ע"י דבר אחר אלא הוא נוגע בכלי והכלי נוגע ביין וגם בקנה אפשר לומר שכל שקדמה נגיעת הקנה ביין לנגיעת האדם בקנה אין זה מגע ע"י דבר אחר דמשמע שהוא מגיע הדבר האחר ליין אבל זה אינו אלא נוגע בקנה הנוגע ביין. אבל צריך להתיישב בדבר זה *(ב"י וד"מ יו"ד סי' קכ"ד אות י"א שו"ע ורמ"א שם סעי' כא וע"ש בט"ז סקכ"א ובש"ך סקנ"ז ובחי' רע"א סק"י ובנקה"כ שם) ואין לי פנאי עתה והא דאמרינן כל שבזב עמא בכותי עושה יין נסך ה"ק כל שבזב טמא בהיסטו בכותי עושה יין נסך במגעו כגון ע"י דבר אחר אבל באמצעות ישראל אין זה מגעו אלא מגע הישראל דמיניה מחריב ביה וכן אין לומר דכיון שהישראל נתעלף והכותי מעלהו חשיב מגעו של כותי שהרי היין מתנדנד מכח הכותי ולא מכח הישראל דומיא דלגבי שבת דבחולה לא אמרינן חי נושא את עצמו דמודה ר' נתן בכפות והוא הדין לחולה הא ליתא דחולה אע"ג דאינו נושא את עצמו מפני חולשתו והנושאו חייב מ"מ ראוי הוא לנגיעה והוא הנוגע ביין ולא הכותי מפני נגיעתו בו וזה נראה לי ברור ותמהני איך נעלם זה מכם: