תשובות ריב"ש/שטו
עוד כתבת שיש בו חסרון בדקדוק אריכות קצת מהואוי"ן ואע"פ שלא יהיה זה פוסל הגט אם כבר נתן אמנם קשה בעיניך לתתו לכתחלה אלא שראית לרא"ש ז"ל שכתב שבמקום חשש עגון יש לב"ד לתקנם ולהאריכם:
תשובה הרמב"ם ז"ל כתב באריכות הואוי"ן שהגט פסול וכבר באר הוא ז"ל בפירוש שבכל מקום שהזכיר גט פסול הכוונה היא שאפי' נתן לא תנשא בו אלא שאין כופין להוציא ואולי כוונתך שאינו פוסל כיון שאין כאן ערעור דבעל כמו"ש הגאונים ז"ל וגם יש מהם שכתבו שאין ערעור הבעל כלום בזה אלא בשכתבו הוא בעצמו או שצוה לסופר לכתבו כן ואח"כ בא וערער לומר שלקלקלה נתכוון אבל במצוה לכתוב גט כשר והסופר טעה ולא דקדק באותן הדקדוקים אין משגיחין בערעורו של בעל וחשבת שכל זה בשנתן הגט אבל קודם שנתן אין לגרש בגט כזה עד שיתקן ומחשבה טובה היא ולתקן ב"ד הווי"ן בשעת הדחק כסברת הרא"ש הוא רחוק בעיני כי אם צריך תקון איך יתקן אחר זולתי הסופר שהוא שליח הבעל לכתוב הגט אבל מ"מ אני לא חששתי לאותן הואוי"ן כי אני רגיל לסמוך על מ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל והא דאמרינן ולורכיה לוא"ו דתרוכין ולוא"ו דוכדו לאו לאורכינהו משאר הואוי"ן קאמר אלא כשאר ואוי"ן כדי שלא יראו יודי"ן דהא אין הטעם אלא כדי שלא יבא הבעל ויערער ויאמר כדי פטרית וכ"כ בתוספו' והעולם רגילין להאריכם ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שיזכרו ולא יבואו לידי קצור עד כאן לשון הרשב"א ז"ל וגם מלשון הרמב"ם ז"ל כן נראה שכל שלא תדמה ליו"ד אלא נראות וא"ו לכל מי שיקרא כשר *(עי' ב"ש שם סקל"ב) וכדאי הם דברים אלו לסמוך עליהם ומה בשעת הדחק שאי אפשר לתקן ויש לחוש לעגונא: