תשובות ריב"ש/רפז
קלעת איוב לחכם רבי שלמה ראובן נר"ו
גבר חכם בעוז הגיעני כתבך והן אמת כי קודם שהגיע אלי יותר משני חדשים שאלוני הקהל הנכבד ההוא סתם באיזה רב ומורה הוראה אבחר להם מאותם אשר בארץ ואפשר להם השגתו ואז עניתים כי החכם אנביאונה י"א יש בו די ורב לדון ולהורות וללמד לתלמידים ולדרוש ולדבר צחות בין בכתב בין במבטא כאשר הוא האמת ואז לא חשבתי ולא עלתה על לבי דעתך וכונתך לצאת משם וגם עתה פליאה דעתך ממני איך תניח הקהל הנכבד ההוא אשר יש בו הרבה משכילים ונבונים כפלי כפלים מאשר בטירו"ל גם הקהל בכללו גדול ממנו ואף אם יש בהם עושים כונים להעציבך גם יש לך שם רבים לוחמים בעדך ומקנאים קנאתך והמצרים לך בטלים במעוטם והם כלים מאליהן יתנו ללבם כי לא טוב הדבר אשר הם עושים לרדפך חנם אף כי שם תהיה קרוב אל הרב השלם חסדאי נר"ו אשר נטע אהלי אפדנו סרקסט"ה עתה מקרוב ומדעתי יהיה לך למגן ולצנה ואם יפתוהו חטאים אל יאבה ואם על רוב הכסף נכסף נכספת הנה גם במקומך תמצא תלמידים אם תרצה ותוספת התנאי מה שתשביח בו תפגום ביוקר המקום ההוא בכל מידי דזיין כפלים ממקומך וזה אמת וברור האמנם אתה תעשה כחכמתך וכאשר ישים אלהים בלבך כי אני רואה ראיה אחת מרחוק ואתה מקרוב תראה כמה ראיות והנני נכון ומזומן לענות חלקי ואם ישובו ידרשוני אמצא לך להנאתך ולטובתך:
שאלת על ירושלמי שהוא בנדרים (פ"ח ה"א) נדר להתענות ושכח ואכל איבד תעניתו וכתב עליה הרא"ה ז"ל דדוקא בשאכל ככותבת ומיום הכפורים ילפינן לה ומדבריו נראה לך ברור דאפי' אכל במזיד פחות מככותכת וחזר ואכל וחזר ואכל כל ששהה בין אכילה לאכילה יותר מכדי אכילת פרס לא אבד תעניתו ויצא ידי נדרו ואמרת שאתה מפקפק הרבה בדין זה דודאי מי שנדר להתענות כל אכילה קביל עליה ואפי' פחות מככותכת כיון דביום הכפורים אסור לאכלו דודאי אע"ג דליכא כרת ומלקות מ"מ איסורא מיהא איכא ועוד דאמרינן בהדיא בברכות (י"ד.) השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא או דלמא הנאה קביל עליה והא איכא וכו' אלמא ס"ל דכל אכילה קביל עליו וכיון שכן איך יעלה על דעת לומר שלא אבד תעניתו והא לא קיים את נדרו עד כאן דבריך:
תשובה כך נראה ודאי כמו שהבנת מדעת הרא"ה ז"ל דאף אם עשה כן במזיד וכמה פעמים ביום לא אבד תעניתו דמ"מ מתענה הוא אלא שעשה אסור שאכל חצי שעור במזיד שהוא אסור מן התורה כרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי כדאיתא בפרקא בתרא דיומא (ע"ד.) והיה באסורא דרבנן שאסור לאכול חצי שעור במזיד דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון *( עי' בש"ך יו"ד סי' רל"ט סק"כ ועי' פר"ח יו"ד (סי' ס"ח סק"ז):) ומה שהוקשה לך שמי שנדר להתענות כל אכילה קביל עליה כיון שביום הכפורים אסור מן התורה אין זו קושיא כלל שהרי אם אמר בפירוש שלא יאכל ולא ישתה אין הכונה מן הסתם אלא על שעור שלם דלא מחית איניש נפשיה לחצי שעור ואינו חייב לא קרבן ולא מלקות אלא על שעור שלם אא"כ מפרש חצי שעור כדאיתא בפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כ"א:) לרבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא וקיי"ל כותייהו אלא שאע"פ שלא פירש חצי שעור הוא אסור על חצי שעור מן הכלל שיש לנו בשאר אסורין אם לרבי יוחנן מן התורה משום דחזי לאצטרופי אם לריש לקיש מדרבנן *( עי' שבועות כ"ג: בתוס' ד"ה דמוקי וכו' ובחי' הרשב"א בד"ה הא דאמרינן ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תרי"ו) ועי' במל"מ (רפ"ד מה"ש) מ"ש בזה:) ומ"מ הוא לא עבר על שבועתו שאין אכילה פחות מכזית וכ"ש בכאן שלא נדר בפירוש על אכילה שא"כ היה שעורו בכזית שהוא שעור אכילה בכ"מ אלא נדר להתענות וכל שלא אכל ככותבת מתענה הוא שאל"כ ביום הכפורים יהא ענוש כרת דהא כתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה אלא דתענית ביתובי דעתא תלי כדאיתא התם וא"כ בכאן הרי קיים נדרו אלא שאעפ"כ אם עשה במזיד עשה אסור מן הכלל שיש בידינו שהנאסר בשעור שלם אסור בחצי שעור משום דחזי לאצטרופי ומה שאמרו בברכות אכילה ושתיה קביל עליה לא לומר שיהיה כמפרש חצי שעור אלא למעט הנאת טעימה אמרו כן כלומר כיון שאין אסור אלא מחמת קבלתו אין לאסרו מחמת חצי שעור אלא באכילה גמורה אבל בהנאת טעימה לא ואע"פ שבשאר אסורין יש לאסור אפילו טעימה מדרבנן מיהא הכא לא קבל עליו אלא אכילה דהיינו שעור שלם ונאסר ג"כ בחצי שעור משום דחזי לאצטרופי ולא נכנסה כלל הנאת טעימה בחצי שעור של אסור קבלתו או דלמא הנאת טעימה ג"כ בכלל קבלתו שיהא אסור בה מדרבנן כמו בשאר אסורים ופשטינן דטועם ואין בכך כלום שאין זה בכלל קבלתו אע"פ שבשאר אסורים אפי' טעימה אסורה זהו שכתבו מקצת המפרשים ז"ל דדוקא בתענית יחיד הוא שטעימה מותר משום דלא קביל עליה הנאה אבל בתענית צבור אפילו טעימה אסורה ובס' אורח חיים (סי' תקס"ז) ג"כ כתוב דביום הכפורים וט"ב אסורה טעימה עשה שאר תעניות כתענית יחיד כיון דברצו מתענין אוקמינהו: