עוד כתבת ובסמוך (שם צ"ה.) בההיא הניחא למאן דאית ליה דיו וכו' הקשו התוספות ז"ל דבפרק כיצד הרגל (כ"ה.) מוכח דלכולי עלמא אית דיו היכא דלא מפריך ותרצו דפריך להנהו אמוראי דבעו למימר דלא אמרינן דיו כלל ואע"ג דלא קיימא הכי פריך הניחא וכי האי גונא אשכחן לעיל פ"ק (ט"ו:) דפריך הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי וכו' והיינו סברת רמב"ח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"א:) והדר ביה בסוף ואפ"ה קאמר הניחא. ונראה לי דלא דמו דהתם מקשי לסברא האמתית שנשארה דהיינו רבא ובעבורה מסיק תרוצא אחרינא אבל בשמעתין שיחוש התלמוד לסברא עוברת שלא נשארה הוא תמה דגריע טפי מכי מתרץ תלמודא אליבא דמאן דלית הלכתא כותיה ואני אומר דהכא מפריך ק"ו דכל שואל שומר שכר והכי נמי (אמרינן) [תניא] לעיל (פ"א.) שמור לי ואשאילך שומר שכר על שתיהן אלמא דהנאת שאלה חשיבא שכר על השמירה כל שכן על עצמה ובלאו ק"ו אני יודע דחייב בגנבה דלא גרע משומר שכר וכיון דאפקי' רחמנא לשואל לחיוביה באונסין אם כן עבדינן ק"ו לחייבו בגנבה אפילו בבעלים ואי אמרינן דיו מפריך קל וחומר עד כאן דבריך:

ואני אומר אע"פ שאינן דומות לגמרי כמו שאמרת אינו קשה שהרי לא היו צריכין התוספות לתרץ מה שמקשה התלמוד אליבא דמאן דלא קיי"ל כותיה שזה רגיל הוא בתלמוד אבל לומר למאן דאית ליה הכי וליכא מאן דאית ליה הכי אלא דאיכא דהוה ס"ד למימר הכי ובתר הכי הדר ביה לזה הביאו ראיה שכן בפרקא קמא אמר' הא ניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי וכו' אע"ג דליכא מאן דאית ליה הכי דהא לא אמרינן התם בכתובות אלא סבר רמב"ח למימר משמע דהדר ביה לבסוף מפני סברת רבא וכל שכן דאיכא למימר הכי בהא דהכא דבפ' כיצד אמרינן אמר ליה רב פפא לאביי והא האי תנא דלית ליה דיו אע"ג דלא מפריך ק"ו דתניא קרי בזב וכו' ואביי דחי ליה מדי דבר אחר כתיב ואע"ג דאפשר דקבלה רב פפא מיניה מכל מקום עדיפא מההיא דכתובות דמפרש בה לישנא דסבר רמי דמשמע דהדר ביה לבסוף וטובא איכא בתלמודא דמקשי למאי דקס"ד מעיקרא מטבע מאי כיצד (ב"מ מ"ו:) ומשני לה ותו מקשי לההוא שנויא ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין וכו' ומשני לה ותו מקשי לההוא שנויא הא ניחא לרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וכו' דמקשי למאי דקס"ד מעקרא אי סבירא ליה כרב נחמן דפירי לא עבדי חליפין וכר"ל דמשיכה מפורשת בתורה היכא מתרץ למתניתין אע"ג דלא קיי"ל לא כרב נחמן ולא כר"ל אפ"ה שקיל וטרי תלמודא לתרוצי סברתייהו למאי דס"ד מעיקרא וכל שכן בסוגיין דהכא דבעינן לשנויי למאי דהוה ס"ל לרב פפא התם. ועוד דתלמודא מהדר לתרוצי קושטא דמלתא דודאי כי היכי דאמרינן ילמד עליון מתחתון הכי נמי אית לן למימר ילמד תחתון מעליון. וכן מה שאתה אומר דהכא מפריך ק"ו דכל שואל שומר שכר דהנאת שאלה חשיבא שכר על השמירה כדאמרינן לעיל גבי שמור לי ואשאילך הא דלא כסוגיין דאמרינן אלא גנבה ואבדה דשואל לחיוב מנלן דגמר משומר שכר דיו לבא מן הדין להיות כנדון והיינו גנבה שלא בבעלים לחיוב דומיא דמאי דאמרינן לעיל בסמוך אשכחן לחיוב דהיינו שלא בבעלים וקרי ליה בא מן הדין דהיינו ק"ו משומר שכר ולא קאמר שהוא שומר שכר עצמו ולא דמי לההיא דלעיל דשמור לי ואשאילך דשאני התם שפסק בפירוש להיות זה שכרו על השמירה. ועוד דההיא איתמר בתר דאית לן דשואל חייב בכל מוא"ו מוסף על ענין ראשון אשמעי' ההיא ברייתא דאם פסק שכר על השאלה שמירת האחרת נפטר מן האונסין וחייב כדין שומר שכר שהרי הוא שומר שכר או שוכר ולהקל עליו בשאולה נאמר אבל אם באנו לחייב בשאר שואל בגנבה מחמת ההנאה שיש לו ומדין שומר שכר היה לנו לפוטרו מן האונסין אלא כיון שהוא שואל ונהנה בה אע"פ שלא קבל שמירתה עליו חייבתו תורה באונסין מה שלא חייב בשומר שכר ואולי כיון שחייבתו תורה באונסין פטרתו מגנבה אלא שאנו באין לחייבו מדין ק"ו שהיא מדה בתורה שכיון שחייב במה ששומר שכר פטור כל שכן שמתחייב במה שהוא חייב והשתא לא דמי כלל למאי דאמרינן התם בפ' כיצד הרגל גבי קרי בזב למגע לא איצטריך ק"ו דלא גרע מגברא טהור דהא ליכא למימר הכא דלא גרע משומר שכר דהא לגבי אונסין עדיף מיניה: