תשובות ריב"ש/רעו
עוד כתבת בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"א:) בשמעתא דמלוה ישראל מעות של כותי וכו' בעי רבינא לתרוצי נהי דשליחות לעובד ככבים לית ליה זכיה מדרבנן אית ליה ק"ל דהא תלמודא פריך לעיל בשלמא סיפא לחומרא פי' נהי דשליחות מן התורה לית ליה לחומרא הוי שליחות אלא רישא לקולא ודאי לא אמרינן וא"כ מה מתרץ רבינא זכיה מדרבנן אית ליה אכתי קשה איך יתקנו חכמים זכיה לעובד כוכבים לעקור דבר מן התורה בקום עשה שמקבל ישראל רבית מחברו *( פי' בשטמ"ק שם בד"ה רבינא מה שדחה דברי הרמב"ן ז"ל ועי' לקמן (סי' ש"ה):) ע"כ דבריך:
ואני אומר הא לא קשיא כלל דבסיפא כיון דכולי עלמא ידעי דשלוחו של אדם כמותו ולא כו"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית וכו' אמרי רבנן דלחומרא יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית שהכותי נעשה שליח לישראל אבל השתא לרבינא כיון דאית ליה לכותי זכיה מדרבנן ליכא למיגזר ואי משום דמדאורייתא לית ליה זכיה כיון שהחכמים תקנו לו זכיה בעלמא והשוו בענין זכיה דין כותי לדין ישראל והפקר ב"ד הפקר הרי אין מעות אלו של ישראל ולא שקיל ישראל מישראל רביתא והוה ליה כההיא דרב גידל (פסחים ז'.) דהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלה דאין חוששין לקדושיו אע"פ שמן התורה הוי ממון גמור אלא כיון דרבנן אסרוהו לו בהנאה לאו ממון הוא ואין חוששין לקדושיו אפילו באסור ערוה החמורה וכאן נמי כיון שזכה הכותי בממון זה אם קדש בו ישראל את האשה אינה מקודשת כמו אם קדשה בגזל ובחמס שהרי גזל גמור הוא מדבריהם ומוציאין אותו בדיינים למאן דאית ליה גזלו של כותי אסור כי היכי דאמרינן בגיטין (ס"א.) גבי מציאת חשו"ק דלר"י גזל גמור מדבריהם ומוציאין אותו בדיינין: