תשובות ריב"ש/רסו
לדון שלמיאש גשיא י"א
מעשה היה שדון שלמיאש נשיא הדר בבלנסי"א שדך מרת מיירונה בארלדי כמש"כ בשטר נעשה בבלנסיא"ה כ' יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים וקמ"ה ועדיו שלמה ב"ר שם טוב אסמעיל נחמני ב"ר יעקב דארלי ואח"כ קדשה לו ע"י שלוחו נשתרוק בוניאק נשיא הדר במונפשליר בשטר שליחות נעשה בבלנסיאה כ' יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים וקמ"ה ועדיו שלמה ב"ר שם טוב ונחמני ב"ר יעקב הנזכרים וקדשה השליח הנזכר למרת מיירונה הנזכרת בעד דון שלמי"אש המשלח הנזכר בטבעת זהב בעיר נמש"י בי"ט יום לירח תשרי שנת קמ"ז לפרט כמו שכתוב בשטר שעשו מזה העדים שנעשו הקדושין לפניהם ביום הנז' שהם אברם פרופייג' בנגודא"ש דושיל וטרם זה היה מאשטרי דוראן דקרינטי ארלידי תובע את מרת מיירונה הנזכרת שתנשא לו וזה באמצעות יהודים וערבים והיא לא נתפייסה בו אח"כ הוציא קול מאשטרי דוראן שהוא קדש מיירונה הנזכרת בארלדי טרם שנתקדשה לדון שלמיא"ש הנזכר וזה בפני עדים ושנתקבל כבר עדותן בפני ג' והם ב"ד היו השלשה שקבלו העדות הנזכר יוסף דקולי"עון ודיו"לשאל דבילקרי ואשתרוק אורגיד ולא עשו שטר השלשה הנזכרים מקבלת העדות ההוא עדיין בעת ההיא ומרת מיירונה אומרת כי לא היו דברים מעולם וכדי לברר אם האמת כדבר מאשטרי דוראן הנזכר או כדברי מרת מיירונה הנזכרת הסכימו קרובי מרת מיירונה הנזכרת ומאשטרי דוראן הנזכר ובררו שלשה לב"ד שיקבלו עדות מן השלשה הב"ד הראשונים שקבלו עדות מב' העדים שהעידו בפניהם מן הקדושין ההם איך העידו בפניהם ומה היו דבריהם למען יראו אלו הב"ד האחרונים אם יש ממש בדברי מאשטרי דוראן הנז' ואם העידו העדים ההם כדבריו ואם היו דברי העדים מכוונים בעדותם והיו אלו הב"ד האחרונים שנבררו מן הכתות דון אשתרוק אביגדור דון בוניאק נשיא דון קרשקש נתן ואלו הב"ד קבעו מקום וקבלו עדות מן השלשה ב"ד הראשונים בפני מאשטרי דוראן הנזכר ובפני הנכבדים מאשטרי אברם אביגדור ודון שמואל קאלו דון אשתרוק דבולקיירי בשבועה ובדרישה ובחקיר' וגם נשבעו הב"ד הראשונים שעדיין לא חתמו בקבלת העדות שקבלו משני העדים מענין הקדושין שעוען מאשטרי דוראן הנזכר וגם נשבעו שיחתמו שלשתם כאחד בכל מה שיעידו עתה בפני אלו הב"ד האחרונים כאשר יבקש מהם דוראן הבעל דין הנז' וזהו תרף עדות אלו הב"ד הנזכרים הראשונים:
תחלה יוסף דקוואליאון אחד מן הב"ד הראשונים העיד בכח שבועתו שביום ו' בכ"ט יום לחדש טבת של שנת קמ"ז הביאו דוראן הנז' לבה"כ וגם הביאו שם לדושאל דבילקיירי ולאשתרוק אורגיר ובקש מהם שיקבעו מקום ויקבלו עדות שני העדים שהביא לפניהם ובהיותם יושבים בעזרה שלפני בה"כ התחיל להעיד לפניהם א' מן העדים ששמו וידאל אברם דבוריאן וכאשר התחיל להעיד נמלכו וירדו למטה לפני עמוד החצר של בה"כ ושמה היו עומדין שלשתן סומכין על העמוד ובא להעיד לפניהם וידאל דיבוריאן הנז' ולא נשבע ולא נחקר ולא נבדק כלל אלא ששאלוהו איך היו אלו הקדושין שטוען מאשטרי דוראן ואמר הוו יודעין כי בד' או בג' בשבת הראשון שאחר התענית שבחדש תמוז משנת קמ"ה הביא אותו דוראן הנז' ולאנבונפיל קריגוד לבית מרת מיירונה הנזכרת והכמין אותם בחדר קטן אפל שכנגד הבית ונשאר דוראן הנז' בחצר וירדה שם מרת מיירונה הנזכרת וראתה טבעת ביד דוראן הנז' ושאלה אליו מה זה בידך אמר לה טבעת יפה אמרה לו הראהו לי אמר לה איני רוצה אמרה לו הראהו לי לטובתך אז נתנו לה וכך אמר לה דוראן הנז' הנני נותנו לך בתורת קדושין ולקחה אותו וכרכתו בנייר לבן ושמתהו בחיקה ואח"כ נכנסה בבית המבשלים ונכנס דוראן הנז' אחריה והם העדים הלכו להם ואחר ששמעו יוסף דיקווליאון זה וחבריו את דברי זה וידאל אברם די בוריאן העיד בפניו בונפיל קריגוד שהי' עמו ואמר שהוא היה עמו באותו מעשה באותו חדר אפל והעיד כמו שהעיד וידאל אברם הנז' אבל לא נתכוון עדותו עם מה שאמר חבירו שהיה באותו שנה כי זה בונפיל אמר שהיה ביום ההוא בשנת קמ"ד וכאשר שמע חברו צעק לו קמ"ה קמ"ה נעשה ואח"כ נמלכו שניהם לומר שהיה בשנת קמ"ה ובתוך אלה הדברים סיים בגמר עדותו וידאל הנז' ואמר לא תאמינו לי כלל על מה שאמרתי עד שאראה לכם כתב שיש לי בביתי על זה הענין ולמחר ביום השבת בא והביא כתב בידו שכתוב בו באמת לא ראיתי ולא שמעתי ולא הייתי בזה הענין אך הכל שקר בודאי ונתן הכתב ההוא ביד הב"ד ואמר להם זהו הכתב שאמרתי לכם אתמול בעת שהעדתי בפניכם שלא תאמינו לי עד שאראנו לכם זהו מה שהעיד יוסף די קווליאון אחד מן הב"ד הראשונים בפני הב"ד האחרונים. ודיולושאל דבילקיירי חברו העיד ג"כ לפני הב"ד האחרונים בשבועה ובדרישה ובחקירה ובבדיקה והעיד כמו שהעיד יוסף דקווליאון הנזכר חברו רק שנחלק לו בזה שאמר דיולושאלן זה כי וידאל אברהם די בורואן העיד שהיה בשנת קמ"ה ביום הנזכר וחברו בונפיל נחלק עליו ואמר בשנת קמ"ד ביום הנזכר וזה העידו כל אחד בפני חברו ושלא בפניו ועל זה המחלוקת מהכחשת עדות השנה אמר וידאל די בוריאן להראות הכתב ושלא יאמינוהו מעדות השנה עד שיראה להם הכתב ולמחר הראהו להם והיה כתוב בו מה שכתוב למעלה ונתנו להם ואמר להם כדברים האמורים למעלה ע"כ עדות דיולושאל דבלקיירי שהעיד בפני הב"ד האחרונים ובפני חבריו הב"ד הראשונים ובפני דוראן הבעל דבר הנז'. ואחר כן העיד אשתרוק אודק אורגייר אחר שנשבע ונחקר ונבדק כראוי ואמר שהוא שמע מפי העדים ההם מה שהעיד חבירו דיולושאל די בלקיירי כי וידאל אמר קמ"ה ביום הנזכר ובונפיל אמר קמ"ד ביום הנזכר וכאשר ראו המחלוקת ההוא נמלכו כאחד שיש ב' שנים מזה המעשה מאלו הקדושין רק שעדיין נחלקו שניהם באותה שנה איך היו מונין בה וידאל אמר קמ"ה היו מונין ביום ההוא ובונפיל אמר קמ"ד היו מונין ביום ההוא ועל זה המחלוקת שנחלקו העדים אמר האחד והוא וידאל די בוריאן שלא יאמינו לו בזה המחלוקת מן החשבון עד שיראה הכתב שיש לו על זה ולמחר ביום השבת הראה להם הכתב ונתנו להם כמו שנזכר למעלה זהו מה שהעידו השלשה בית דין הראשונים בפני השלשה בית דין האחרונים שישבו לקבל עדותן ברצון מאשטרי דוראן הבעל דבר ובפניו ובפני הנכבדים מאשטרי אברם אביגדור ודון שמייל קאלודון אשתרוק דבילקיירי ממה שהעיד בפניהם וידאל אברהם די בוריאן ובונפיל קריגוד בענין הקדושין ההם והיה זה בשני בשבת בעשרה ימים לירח שבט שנת קמ"ז בארלדי ומזה עשו שטר קבלות עדות שנים מן הב"ד האחרונים שהם אשתרוק שלמון אביגדור בוניאק אשתרוק נשיא וחתמו בנמש"י וכתבו בו ואע"פ דבתלתא יתבינא בתרי חתמינא ואחר כן נחקר עדות וידאל דבוריאן בפני ג' איך העיד בפני הב"ד הראשונים שהם פלוני ופלוני ופלוני על ענין הקדושין ואם הוא יודע דבר בזה הענין ומה הביאו לומר זה ואלו הג' שקבלו עתה עדותו השביעוהו וחקרוהו ובדקוהו ושאלוהו איך העיד בפני השלשה הב"ד הראשונים בענין הקדושין ואם היו יושבין הב"ד בשעת קבלת העדות ואם השביעוהו ואם נחקר ונבדק והשיב היו יודעין שלא היו יושבין וגם לא נשבעתי ולא נחקרתי ולא נבדקתי אלא ששאלו לו איך היה המעשה של אותן הקדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר והיו יודעין שבחמשה בשבת בכ"ח ימים של חדש טבת של שנה זו לקתני דויניט דירודש די ארלדי בשוק הנקרא לו ששטיר ואמר לי אם תרצה תוכל להנקם משונאך קרשקש קצין ולקנות לך איש זרוע שיאהב אותך וכל הנזק שיגיע לך מזה עליה דידיה הדר ואם כה תעשה אתן לך גלימא יפה עשרה פרחים שתאמר הדברים שאומר לך ואמרתי לו רצוני להנקם משונאי ולקנות לי אוהב ושאעשה כל מה שיאמר לי ועל זה אמר לי דויניט הנזכר שאקבל עלי בחרם כמו שאקבל חרם הקהל לומר כל אותן דברים שאמר לי בכל עת שיבקש ממני מאשטרי דוראן הנזכר לאומרם ואלו הן הדברים שאמר לי דויניט הנזכר אחר שקבלתי עלי בחרם לאמרם בעת שיבקשו ממני וכך אמר לי כשתהיה נשאל על טענת הקדושין שטוען מאשטרי דוראן שנתן למיירונה הנזכרת תשיב ותאמר דעו באמת כי מאשטרי דוראן הנזכר לקחני עם בונפיל קריגוד ביום רביעי שאחר תענית של חדש תמוז של שנת קמ"ד ללכת לבית מיירונה הנזכרת והכמין אותנו בחדר אפל שכנגד פתח הבית ואחר כן ירדה מרת מיירונה וראתה טבעת ביד מאשטרי דוראן הנז' ובקשה ממנו להראותו לה ולא רצה ואמרה לו הראהו לי לטובתך ויתנהו לה ואמר לה הנני נותנו לך בתורת קדושין וקבלה הטבעת ההוא וכרכתו בנייר ונתנתו בחיקה והלכה לבית המבשלים והלך אחריה דוראן הנזכר ואני ובונפיל הלכנו לשוק למלאכתנו זהו מה שאמר לי דויניט הנזכר להעיד כשאהיה נשאל על זה ובששי בשבת בכ"ט ימים לחדש טבת משנה זו בערב בא אלי דוראן הנזכר ובקש ממני ללכת אחריו לבית הכנסת וראיתי שם יוסף די קווליאון ודי בלושאל אשתרוג ואשתרוג אידק הנזכר והעמיד אותן מאשטרי דוראן הנזכר לקבל עדות ממנו ומן בונפיל הנזכר. כראותי שם לבונפיל הנזכר אמרתי לו ירא אני לומר זה השקר ששואל מאשטרי דוראן הנזכר ממני וממך לומר בפני אלה השלשה ואמר לי בונפיל הנזכר לא תחוש כי כל נזק שיגיענו מזה עליה דמאשטרי דוראן הדר ומאשר לא עלה על דעתי שיהו בית דין אלו השלשה הנזכרים וגם בעבור החרם שקבלתי עלי לומר הדברים אשר שם בפי דויניט הנזכר אמרתי בפני אלו השלשה בהיותם עומדים ולא השביעוני ולא בדקו אותי רק ששאלו ממני איך היה מעשה הקדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר ואמרתי הדברים כאשר שם בפי דויניט הנזכר רק ששניתי בכוונה חשבון השנה ואמרתי שהיה בשנת קמ"ה ואמרו לי בונפיל ומאשטרי דוראן הנזכר קמ"ד קמ"ד ועל זה חזרתי ואמרתי להם לא תאמינו לי כלל ולא תחתמו כלל בכל מה שאמרתי עד שאראה לכם תוך שני ימים כתב שיש לי בביתי על זה הענין וזה עשיתי כדי שלא אגמור עדותי ואח"כ העיד בונפיל הנזכר שהיה בשנת קמ"ד ולמחר ביום השבת הלכתי ליוסף דקווליאון ולדיבלואל דבילקיירי הנזכר ואמרתי להם הלא אמרתי אליכם אתמול שלא תאמינו לי כלל ולא תחתמו כלל ממה שאמרתי לכם בענין הקדושין עד שאראה לכם שיש לי בביתי זהו הכתב שאמרתי להראות לכם והיה כתוב באמת לא ראיתי ולא שמעתי ולא הייתי בזה הענין אך הכל שקר בודאי ולכן לא תאמינו אלא בכתב זה ואמר לי יוסף דקוליאון הנזכר אני שמח מזה הכתב יותר ממה שאמרת אתמול לפנינו. ואחר שהעיד וידאל הנזכר בפני אותם השלשה אחר שנשבע ונחקר ונבדק כראוי כד הוו יתבין כחדא עוד השביעוהו ובדקוהו אם היה יודע דבר באותן קדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר ואמר להם היו יודעין שאיני יודע ולא שמעתי מזה דבר וזה לי כמו ארבעה שנים וחצי שלא נכנסתי בבית מיירונה הנזכרת זולתי פעם אחת שהיה קרוב לפסח שנת קמ"ה שהלכתי שם עם סוחרים לקנות ממנה כלים שהיו מאחיה מאשתרי בונגודש קצין ולא דברתי עם מאשטרי דוראן הנזכר זה כמו ארבעה שנים וחצי זולתי היום הנזכר שהייתי בפני שלשה הנזכרים בכ"ט בטבת משנה זו אבל באמת דעו שמעולם לא עלה בדעתי לומר שראיתי מה שאמרתי בפני השלשה הנזכרים אם לא מפני שהחרם שקבלתי על שהתעני דויניט הנזכר והייתי חושב שהייתי חוטא אם לא הייתי מקיים הנדר שנדרתי לדויניט הנזכר בכח חרם ובאמת לא ראיתי ולא שמעתי דבר ממה שטוען מאשטרי דוראן הנזכר מן הקדושין ובאמת שהוא טוען שקר כמו שנראה. זהו עדות וידאל הנזכר בפני שלשה שהם אשתרוק שלמה אביגדור שאלויש וידאל דיבוריאן בוניאק נשתרוק נשיא וכתבו וחתמו אלו השלשה שטר מזה כד הוו יתבין במותב תלתא כחדא י"ב שבט קמ"ז. ואחר זה שני ימים אחר שהעידו השלשה ב"ד הראשונים לפני ב"ד האחרונים עשו הם עצמם שטר מקבלת העדות שקבלו משני עדי הקדושין והזכירו בו שהעדים הנזכרים העידו לפניהם כד הוו יתבין במותב תלתא כחדא עדות ברורה שביום ג' בשבת אחר עבור תענית י"ז בתמוז קמ"ד הביאם מאשטרי דוראן הנזכר לבית מרת מיירונה כדי להעיד על מה שיראו ממנו וממרת מיירונה ואמר להם אתם עדי והלכו עמו ובפניהם דבר מאשטרי דוראן עם מרת מיירונה הנזכרת ובידו טבעת זהב והראהו לה ואמרה לו מה זה בידך ואמר טבעת זהב אמרה לו הראהו לי וענה אותה לא אראהו לך וחזרה מיירונה הנזכרת ואמרה לו הראהו לי לתועלתך ולטובתך ואז אמר לה הנני נותן ליך זה הטבעת שתהיה מקודשת לי בו ולקחה את הטבעת בתורת קדושין וכרכה אותו בדבר לבן ושמתהו בחיקה ואח"כ נכנסו שניהם בחדר אחד והם העדי' הלכו לדרכם. ועוד הזכירו בשטר זה שהם הב"ד שמעו דברי העדים וקבלו עדותם ושחקרו אותם זה שלא בפני זה ושמצאו דבריהם מכוונים מענין הקדושין האלו באתה יום ובאיזה שבוע ובאיזה חדש ובאיזה מקום ושאחר שנחקר עדותן בפניהם נסתפק וידאל אם היה בשנת קמ"ד או בשנת קמ"ה ואמר העד הנז' הנה ספק אצלי אם בשנה ההיא היו מונין קמ"ד או קמ"ה וזה הספק יתבאר אצלי אחר ראותי ספר א' שיש לי בביתי ושם כתוב כמה היינו מונין באותה שנה אם קמ"ד או קמ"ה אבל ברור לי כיום שבתענית תמוז זה שהיה בשנת קמ"ו לא עברו כי אם שתי שנים ובשנה ההיא שאני מסופק בה אם היא קמ"ד או קמ"ה היו כל הדברים הנזכרים בין מאשטרי דוראן ובין מיירונה כמש"כ למעלה וראינו אני וידאל וחברי בונפיל קריגוד זהו תורף הקבלת העדות שחתמו בו הג' דיינין שהעידו לפניהם העדים ביום ו' בכ"ט טבת שנת קמ"ז והם חתמו בו בי"ב שבט קמ"ז ולא הזכירו בו דבר מהכמנת העדים ולא שהראה להם וידאל אברם שום כתב ביום שבת מחרת עדותם. עוד קבלו ג' והם בית דין עדות בנמש"י מאברם וידאל די וילה נובה דארלדי בשבועה ובדיקה וחקירה ושאלוהו מה הוא יודע בשני העדים שהעידו על הקדושין הנזכרים שהם וידאל אברהם די בוריאן ובונפיל קריגוד אם הם מוחזקים בכשרות או הם עברו על דברי תורה והם פסולין להעיד וענה ואמר שמוידאל אברם דבורי' לא ידע ולא שמע שעבר על דברי תורה רק מה שהעיד על טענת הקדושין שהעיד בשקר עד שהוא בעצמו חזר בו ותוך עדותו אמר שהיה עושה זה העדות למה שפתהו דויניט דרודי"ש ומחמת שנשבע לו בחרם הקהל ועל העד האחר שהוא בונפיל קריגוד אמר שהוא יודע שבשנת קמ"ו בסוף שבט או בראש אדר נעשית גנבה בארלדי בית משה גראט ונתפרסם הדבר ונודע בחצר שהוא חלק עם הגנב ששמו וידו בן קומפרט דיויואש ונענש על זה והוציאו ממנו תכשיטין של כסף שהיו מאותה גנבה וגם מה שהעיד עתה בטענת הקדושין היה עדות שקר ונתפרסם השקר בכל קהל ארלדי וכמו שהעיד זה אברם וידאל די וילה נובה בפני הב"ד הנזכר כן העיד באותו מעמד יוסף דנמשי בשבועה בחקירה ובדיקה שלא בפניו רק שהוסיף לומר שהוא יודע באמת שמה שהעיד וידאל אברם בטענת הקדושין היה עדות שקר למה שפתהו והשביעהו דויניט דרודיש ונדר לו י' פרחים וכן הוסיף לומר כששאלוהו על בונפיל קריגוד שהוא יודע שעשה העדות בעד סך מעות שנדרו לו ואמר שזה כמו שנה שהיה הולך עמו בדרך דשרומייג ושאל לו אם הוא יודע דבר בטענת הקדושין שטוען מאשטרי דוראן ונשבע לו בחרם ובנדוי שהוא לא ידע ולא שמע דבר בזה וכן הוסיף לומר שבאותה גנבה השביעוהו בחצר שבועה כתורה אם היה דבר בידו מאותה גנבה ונשבע שלא היה בידו דבר ואח"כ יצאו מתחת ידו תכשיטין שהיו באותה גנבה. עוד העיד בונפוש בונגדאש קאייל בשבועה ובחקירה ובדיקה כאשר העיד וידאל אברם הנזכר וכתבו וחתמו בנמשי בחמישי בשבת בי"ג שבט שנת קמ"ז שלמה הכהן ב"ר שלמה הכהן. שמעון ב"ר משה גירונד"י. ידעיה ב"ר משה זצ"ל. עוד קבלו עדות השלשה ב"ד הנזכרים ביום ו' בשבת י"ד שבט שנת קמ"ז מיוסף אברם רבא דארלאדי והעיד בשבועה בחקירה ובדיקה וכן אמר תדעו כי ברביעי בשבת בחול מועד של פסח של שנת קמ"ה בא אלי משטרי דוראן דקריניט ואמר לי אני שואל ממך שתעשה בעבורי דבר אחד כי יש לך אוהבים רבים ואין לך לחוש לעשות מה שאני שואל והוא שתלך עם שני אנשים בדרך שבין מונפשלי"ר ובדר"ש ותעמדו שם עד שיבא לידכם שמייל דמיירנגאש שהלך ולנסיא"ה דארגון לעשות שדוכין ממיירונה בת אנשלויש קצין עם דון שלימיאש נשיא בבלנסיא"ה ואני יודע שיביא שטר שדוכין ושטר שליחות קדושין ואתם במוצאכם אותו בדרך הנזכר תהרגו אותו ותביאו לי השטרות שמביא אתו כי אני רוצה אותה לי לאשה ותדע כי היא מקודשת לי. ואני עניתי לו שאיני רוצה להרוג נפש וגם לא אוכל לגזול לו השטרות כי הוא אינו הולך בדרך אלא ביום ואיני רוצה לסכן עצמי ושאלתי לו לדוראן הנזכר שיאמר לי בשבועה ובחרם ובנדוי אם הוא אמת שהיא מקודשת ואיך קדשה ובפני מי ואמר לו כי באמת הוא קדשה בחצר ביתה ושהכמין שם בחדר האפל לבונפיל קריגוד ועמו אשה ששמה גינונייא בת אהרן כהן ושקדשה בדרך זה שהוא היה בידו טבעת וראתהו מיירונה ובקשה ממנו שיתנהו לה ואמר לה שאין רצונו לתתו לה אם לא תתקדש לו ואמרה לו שאין רצונה להתקדש לו ונתנו לה ורצתה היא להחזיר אותו לו והוא לא רצה לקבלו הימנה וזה ראו בונפיל וגינונייא הנזכרת בהיותם מוכמנים שם באותו חדר אפל. וזה אמר לי דוראן הנזכר לפני תיבת בית הכנסת דארלאדי ואני הלכתי משם לבונפיל קריגוד הנזכר ובקשתי ממנו שיאמר לי אם היה באותו מעשה ואמר לי וקבל עליו בחרם שדוראן הנזכר הכמין אותו עם גינונייא הנזכרת בחדר אפל כנזכר ושהוא ראה ושמע הענין כנזכר. ואחר כן הלכתי משם לבית אהרן כהן ודברתי עם בתו גינונייא הנזכרת ושאלתי לה אם היתה היא באותו מעשה עם בונפיל הנז' ונשבעה לי בחיי אביה ובשבועה חמורה שלא היתה עמו באותו מעשה ושלא ידעה ושלא שמעה מזה כלום. והלכתי בעיר ומצאתי לדוראן הנזכר ואמר לי אחרי שלא רצית לעשות בעבורי מה ששאלתי לך מענין אורה בונה עשה בעבורי דבר קטן כי אני שמעתי שאתה הולך מחר למונפשליר שתוציא שם קול שאני קדשתי למיירונה הנזכרת ואמרתי לו שאיני רוצה לומר זה השקר ואמר לי שיתן לי פרח אם אומר במונפשליר ששמעתי מחלוקת בארלדי שדוראן הנז' הוציא קול שקדש מיירונה הנזכרת והלכתי למונפשליר והוצאתי הקול ההוא כנז' בעבור הפרח שאמר לתת לי אך לא האמינו לי במונפשליר שהם ידעו שמה שטוען דוראן הוא שקר. ואחר שקבלו הב"ד זה העדות שאלו ממנו אם היה יודע שבונפיל קריגוד הוחזק בכשרות אם לא והעיד בפניהם שלא הוחזק בכשרות ואדרבה שהוא גנב והוא עובר בפרהסיא על חרם הקהל שקבל על עצמו וחקרנו אותו אם הוא יודע שהוא גנב ואמר שבחדש שבט או אדר של אשתקד נגנב למשה גראט קופרי עם כלי כסף וזהב ובונפיל הנז' הודה למשה הנזכר שהוא לקח אותה גנבה הנזכרת ושאלנו לו איך היה ענין אותה גנבה ואמר לנו יוסף הנזכר שעל ידו החזיר בונפיל הנז' למשה הנזכר הנמצא בידו מאותה גנבה ונשתעבדו בונפיל ואביו למשה הנזכר בחמשה ועשרים פרחים בעד מה שנשאר בידו מאותה גנבה כדי שלא ירדפהו בדין ושאלו לו אם היה יודע דבר בענין הקדושין שטוען דוראן הנז' ואמר להם הוו יודעים כי הכל שקר שביום שבת בעשרים ושלשה בטבת מזאת השנה אחר חצי היום לקחני דויניט די רודיש בשוק הנקרא מרקט טב וכך אמר לי הרי אתה מתקן הגגות ותוכל לומר שיום אחד היית מתקן גג בית מיירונה הנזכרת וראית כשהכמין דוראן הנז' את בונפיל הנזכר בחדר אפל שכנגד פתח הבית וראית שהיה שם דוראן בחצר ושמיירונה הנזכרת ראתה טבעת ביד דוראן הנזכר ואמרה לו להראותו לה ושהוא לא רצה ואמרה לו הראהו לי לטובתך ונתנו לה ואמר לה הנני נותנו לך בתורת קדושין. ואם תרצה לומר אלו הדברים אני אעשה שיתן לך דבר נאה ויקר כה אמר לי דויניט הנזכר שאומר לפני ב"ד כשיבקש ממני דוראן הנזכר ואני גערתי בדויניט הנז' על שהיה שואל ממני שאעיד זה השקר ואמרתי לו כבר פעם אחרת שאלת ממני שאעיד זה השקר לא תשוב לומר לי דברי שקר כי אני אכה אותך על מוחך עד כה העדות שהעיד יוסף הנזכר. אחר כך העיד בפניהם גם כן בשבועה בחקירה ובדיקה שלואד אשתרוג דארלדי באותו מעמד והעיד על בונפיל הנזכר שנתפרסם בארלדי ענין הגנבה הנזכרת כמו שהעיד יוסף הנז' והעיד שמה שהחזיר למשה גראט הנזכר החזיר בחוזק יד ועונש המלך. עוד העיד שלואד הנזכר שראה לבונפיל הנזכר מצחק בפרהסיא אע"פ שהתרו בו ברורי ארלדי בפני עדים שלא יצחוק מפני החרם שקבל עם הקהל ועכ"ז לא נמנע והיה מחלל שם שמים בפרהסיא. ועוד העיד שלואד הנזכר בפני הב"ד הנזכר שבשני בשבת בי' ימים לשבט משנה זו היו בית דין דון אשתרוק שלמון אביגדור ודון בוניאק אשתרוק נשיא ודון קרשקש בונגודאש נתן בארלדי וקבלו עדות על עסקי הקדושין שטוען דוראן הנזכר לדעת איך העידו העדים לפני יוסף די קווליאן דיולושאל בולקיירי אשתרוק אורגייד הנקראין ב"ד מאותן הקדושין ואחר שקבלו דון אשתרוק אביגדור ודון בוניאק אשתרוק נשיא ודון קרשקש נתן העדות הנזכר והיו כותבין שנים מהם קבלת העדות בית מאשטרי אברם אביגדור בא דוראן הנזכר עם שני תקיפי העיר וגזלו הכתב של קבלת העדות מידי דון אשתרוק אביגדור ודון בוניאק נשיא וקרעו הכתב ההוא והכו אותם באגרוף והוציאו חרבם ורצו להכותם בו ולהפיל את בוניאק הנזכר מאכסדרת הבית לארץ אם לא שנמצאו שם אנשים ולשים שהצילו אותם מידם ואמרו להם אותם התקיפים וגם אחרים שבאו אחריהם שלא יכתבו ולא יחתמו שום דבר שיהא גריעות כח דין מאשטרי דוראן הנזכר ואם יעשו יהרגו אותם. ועל זה יראו לנפשם אותם השלשה שקבלו העדות ולא יצאו מפתח הבית אם לא שהיה עמהם שני אנשים אחוזי חרב עבדי שוטרי העיר ולא יכלו לצאת מן העיר אם לא שיצא עמהם לשמרם שוטר העיר עד שהגיעו לגשר כפר פורקש זהו מה שהעידו שני העדים הנזכרים בפני ב"ד הנזכרים למעלה:
אחר זה נתקבל עדות במונפשליר ממשטרי בוניט מיימון הדר בפרופני"אן בפני הבית דין וידאל בונדיאה כהן ליאון וידאש דשושטאל אברם אשתרוק קאליי בששי בשבת כ"ח יום לשבט שנת קמ"ז בשבועה חקירה ובדיקה ושאלוהו אם הוא מכיר בונפיל הנזכר ואם ראה אותו בפרופניאן ביום הנזכר שהעיד הוא שראה הקדושין בארלדי והעיד מאשטרי בוניט הנזכר בפניהם שהוא יודע ומכיר בונפיל הנזכר הכרה ברורה ואמתית זה ימים ונתן אמתלא לדבריו וממה שאמר לפניהם מתארי בונפיל הנזכר. וגם העיד שהוא ראה בונפיל בפרפינאן בית דון ליאון דקבשטיאן עם הנעלה שין קרשקש קצין דארלדי כשהלך שם בפרפיניאן להביא בתו קצינה אחר העדר בעלה אחר כן חקרוהו באי זה יום ראה אותו בפרפיניאן בית דון ליאון הנזכר ואמר והעיד שהוא ראה אותו שם במהלך הנזכר תחלה ביום שני מהשבוע הא' אחר תענית תמוז משנת קמ"ד וגם כל ימי השבוע ההוא שלאחר תענית תמוז מהשנה הנזכרת עמד בונפיל הנזכר בפרפינאן עם דון קרשקש קצין הנז' ושכבר הנך בונפיל הנזכר בכל יום מימי השבוע הנזכרת בעיר פרפניאן פעמים רבות עם מאשטרי בוניט הנז' בסבת ההכרה וההתודעות שהיה ביניהם. עוד העיד דון קרשקש קצין מפי כתבו השלוח לאחד מקרובי מרת מיירונה הנזכרת וכתב בו מעיד אני בעדות שלם ונשבע אני בשבועת העדות ובשבועת התורה ובשם הנכבד ואין להרהר כי באמת בחדש תמוז שנת קמ"ד בחמשה עשר בו נסעתי ממקומי ארלדי ללכת פרפיניאן על הטענה הנזכרת ואז בשבועת העדות בא עמי בופילט בן קריגוד בונפיל מתגורר ארלדי הלך ובא עמי בופילטו הנזכר בשכרו ועמדי היתה עמידתו עד שובי מפרפיניאן ושובו אז הוא עמי והאריך דון קרשקש הנזכר בכתב הנזכר לספר כל מסעותיו במהלך ההוא ובאי זה ספון ומי הוא הספן והאנשים שנתלוו עמהם והרבה אמתלאות כאלה ואמר בבאור כי יום ראשון מהשבוע אחר י"ז בתמוז מהשנה הנזכרת נכנסו הוא ובונפילטו הנזכר וסוחר אנגקמי דומינג"ו שהיה בא בספון ההוא ונמציפה ובת' על שער מגדול קניט ושם מצאו ניצק דבלאנש ובו ביום נכנסו פרפיניאן בית הנשיא אנלאון ושם עמדו כמו עשרה ימים ובכל אותן העשרה ימים היה עמו בונפלטו הנזכר וגם יש בידו בוליטיש מורים על הזמן שהלך הוא פרפיניאן ושכבר העיד בן הסופר הנזכר בחצר ארלדי וגם היהודים שהיו בפשרתו בפרפיניאן יכולין להעיד על זה שזה בונפילטו היה עמו שם בזמן הנזכר והם אנליאון דקבשטיין אנקרשקש דוי מאשטרי משה מגיר אנשלמון בילקיירי אנויואש משה מאשטרי בוניט ע"כ תרף כתבו. עוד העיד מפי כתבו משה מציף וכתב כן על זה אני נשבע בשבועת העדות הנה אמת כי בחדש תמוז שנת קמ"ד לפרט האלף הו' בהיותי בפרפיניאן בא שמה אנקרשקש י"א דארלדי ועמו בחור אחד מארלדי שקורין בונפילט והנה מהלך אנקרשקש הנזכר היה שם על דבר בתו קצינה שנתארמלה למען תשוב אל בית אביה כנעוריה בנדונייתה ונכסיה ועמד שם הנזכר עם משרתו בונפילטו כמו שמנה ימים ובהשתדלות אוהביהם נתפשרו ועשו פטורין בשטר ערבי בגופן שלהם ואחר זה יום או יומים שם לדרך פעמיו אנקרשקש הנז' ומשרתו בונפילטו הנזכר עם האלמנה הנזכרת לשוב לעיר ארלדי דרך ים ויום השטר מהפטור הערבי יוכיח באמות הימים שהיה בונפילטו הנזכר בפרפיניאן במהלך ההוא ועל השטר ההוא אני סומך להיותו ברור ואמתי אצלי זהו מה שהעיד הנזכ' בכתבו. עוד העידו לפני בית דין בפרפיניאן אן ליאון דקבשטיין והחכם אניויויש משה ואנשלמה דבולקיירי ונשתרוק יוסי דיבלושאל. ותחלה נשאל מן הבית דין אונליאון הנזכר והעיד ואמר אמת הדבר כי ביום ראשון מהשבוע הבא תכף אחר י"ז בתמוז של שנת קמ"ד לפרט האלף הששי בא הנה הנכבד אנקרשקש קצין מארלדי ועמו בחור ח' נקרא שמו בונפיל והיו בביתי וראיתי אותו בונפיל הנזכר יום שני אחר יום אחד הנזכר מהשבוע הנזכר וגם יום ג' ויום ד' ויום ה' מהשבוע הנזכר בכל יום מהימים הנזכרים בצפרא ובפניא ולילותיהם עמהם מצד שהיה שוכב בביתי ואוכל על שולחני וזה אמת וברור כך העיד בתורת עדות דון ליאון הנז' בפני הב"ד אחר כן שאלו את פי אנשלמון הנזכר והעיד בפניהם כי הוא ראה באמת כי בונפיל קריגוד דארלדי בא הנה פירפיניאן עם הנכבד אנקרשקש קצין ביום ראשון מהשבוע הבא תכף אחר התענית של י"ז בתמוז של שנת קמ"ד הנזכר וגם כן ראהו יום שני ויום שלישי ויום ד' ויום ה' מהשבוע הנזכר בכל יום ויום מהימים הנזכר בצפרא ובפניא ולילותיהם עמהם וזה מצד שהוא היה דר בבית אחד תוך חצר אחת עם אנליאון הנזכר וכל זה העיד אנשלמון הנז' בתורת עדות ואח"כ שאלו הבית דין את פי נשתרוק יוסי הנז' והעיד ואמר ברור הוא אצלי שמיום ראשון מהשבוע הבא תכף אחר י"ז בתמוז של שנת קמ"ד בא פה פירפיניאן הנכבד אנקרשקש קצין ובא עמו בחור שמו בולפיל קריגוד דארלדי ועמד עם הנכבד הנקרשקש הנזכר בבית אנליאון דקבשטניי כל אותו השבוע הנזכר שאחר הצום הנזכר ואכלו ושתו על שלחן אנליאון הנזכר וראיתי אותו בונפיל הנז' גם ביום השני הבא תכף אחר היום הראשון הנזכר מהשבוע הנזכר ויום שלישי ויום רביעי ויום חמישי ויום ו' מהשבוע הנזכר בכל יום מהימים הנזכרים מהשבוע הנזכר ראיתי אותו בונפיל הנזכר בצפרא ובפניא ולילותיה' עמהם כי אני הייתי שוכב במטה אחת עם אותו בונפיל הנזכר בבית אנליאון הנזכר כל אותן הלילות מהימים הנזכרים כל זה העיד אנשתרוק יוסי הנז' בתורת עדות. אחר כן שאלו הב"ד את פי החכם אנויויש הנז' והעיד לפניהם כי הוא יודע באמת כי אותו זמן שבא הנה הנזכר אנקרשקש קצין בא עמו בחור א' שמו בונפיל ועמד עמו כל אותו זמן שעמד פה הנשיא אנקרשקש הנזכר. זה העיד אנויויש הנזכר בתורת עדות וכתבו וחתמו קבלת עדות זה בפירפיניאן בתשעה ימים לחדש אדר של שנת קמ"ז לפרט וחתמו הב"ד שהם שמואל ב"ר יוסף חסדאי הלוי חיים ב"ר שלמה רי"ת בן מאיר יוסף ב"ר יהודה נג"ה ע"כ תורף כל העדויות:
והשאלה היא אם יש לחוש כלל לטענת הקדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר אחר שכבר חזר בו וידאל אברם די בוריאן ואמר שמעולם לא היה במעשה ההוא וגם שעדים מעידים על פסלות בונפיל קריגוד הן בעד הגגבה הן שעבר על החרם וגם שעדים אחרים מזימין אותו ומעידים שהיה בפירפיניאן ביום ההוא שאמר בעדותו שהיה בארלדי וראה שם הקדושין וגם שאף לפי דבריהם היו הקדושין בהכמנת העדים כפי מה שהעידו הדיינין הראשונים בפני הדיינים האחרונים ואם מחמת לשון הקדושין לפי הערות ההוא שלא אמר הרי את מקודשת לי אלא הריני נותנו לך בתורת קדושין:
תשובה אם באנו לבטל הקדושין שטוען מאשטרי דוראן הנזכר שנתן למיירונה הנזכרת מחמת הלשון שהעידו העדים שאמר לה כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קדושין ולא אמר לה הרי את מקודשת לי ואסקינא בפ"ק דקדושין (ה:) דהרי את מקודשת לחוד ולא אמר לי דהוו להו ידים שאין מוכיחות שאין מוכיח מתוך לשונו למי היא מקודשת ואנן קיי"ל כרבא דאמר בפ"ק דנדרים (ה:) דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ואין חוששין כלל להצריכה גט כמו שהסכים הרמב"ן ז"ל והאחרונים ז"ל וכ"ש בזה שלא אמר לה אפילו הרי את מקודשת אלא הריני נותנו לך בתורת קדושין ואין מוכיח מתוך לשונו מי המתקדשת ומי המקדש ואע"פ שאמר לה הריני נותנו לך גם באומר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי ואנו רואים בעינינו שהוא נותנו לה ואעפ"כ הוו ידים שאין מוכיחות כיון שאפשר שנותנו לה כדי שתתקדש לאחר וגם בזה אע"פ שהוא אומר שהוא נותנו לה אפשר שנותנו לה כדי שתתקדש לאחר דהא קיי"ל (קדושין ז.) הילך מנה והתקדשי לפוני מקודשת מדין עבד כנעני וכן אפשר שהיא מקבלת אותו בעד אחרת שעשאתה שליח וא"כ הוו ידים שאינן מוכיחות אע"פ שאמר לה הריני נותנו לך בתורת קדושין. זה אינו נראה דלא מיקרו ידים שאינן מוכיחות אלא במי שמתחיל הדבור ואינו גומר אותו ואין מוכיח מהתחלת הדבור מה היתה כונתו דהיינו לישנא דידים שהוא לשון בית יד אחיזת הדבר כמו שפירש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכן נמי במודר לי ממך דלא מפרש ממאי אי דלא משתעינא בהדך או דלא עבידנא משא ומתן בהדך או דלא קאימנא בד' אמות דילך כדאיתא בפ"ק דנדרים (שם.) אבל במי שאמר הריני נותנו לך בתורת קדושין אין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה ואפי' אם ידענו שהוא נעשה שליח לאחר והיא נעשית שליח לאחרת אפי' הכי אמרינן דלא שביק איניש מידי דרמי עליה ועביד מידי דלא רמי עליה כדתנן בפ' האומר בקדושין (סד:) המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל ומפרשינן לה בגמרא אליבא דרבא כגון שאין שם אלא גדולה וקטנה וכגון דגדולה שויתיה שליח מהו דתימא כי קא מקבל קדושין אדעתא דידה קא מקבל קא משמע לן דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה ומקשינן מי לא עסיקינן דאמרה ליה קדושי דילך אפי' הכי לא שביק איניש מצוה דרמי עליה ועביד מצוה דלא רמי עליה אלמא אע"ג דקדש בתו סתם ולא פירש אי זו אפילו הכי לא אמרינן דהוו ידים שאין מוכיחות אע"פ שגם הגדולה מינתה אותו שליח לקבל לה קדושין אלא אמרינן דעתו אקטנה דהוי מצוה דרמי עליה והכי נמי הכא ואפילו היו הקטנות הרבה שאינו מוכיח מי מהן המתקדשת אפילו הכי חיילי קדושין על אחת מהם אלא שלא ידענו מי היא וכלן צריכו' גט מספק אליבא דהלכת' דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין כדאמרינן בפ' האיש מקדש (קידושין נב.) תני רב טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לא' מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין וכולי ולא קרינן להו ידים שאין מוכיחות אע"פ שאין מוכיח מדבורו מי מהן המקודשת ולמי מן האחין אלא כיון שהדבור שלם בלשון קדושין שהוא מקדש אחת לאחד חיילי קדושין וכל אחת בספק לכל אחד והכא נמי כיון שהדבור שלם לא מיקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קדושין ואזלינן בתר אומדנא דלא שביק איניש מידי דרמי עליה וכן לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ואמרינן שהוא המקדש והיא המתקדשת ואין לשונו חסר כלום ואע"פ שלא אמר הרי את מקודשת לי *( ב"י אה"ע סי' כ"ז בסד"ה אמר לה וכו' וש"ע שם ס"ה וע"ש בח"מ סקי"ד ובב"ש סקי"ז ובאבני מלואים סקט"ו:) וה"נ אמרינן בנדרים (ו':) גבי מאי דבעי ר"פ יש יד לקדושין או אין יד לקדושין היכי דמי אלימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת נמי פשיטא דקדושין עצמן אינון ואפי' כי לא אמר לשניה ואת נמי אלא ואת בלחוד דאמרינן בגמרא דבכי האי גונא מספקא ליה לרב פפא אי אמרינן דלשניה נמי לקדושין קאמר או ואת חזאי קאמר לה כתבו המפרשים ז"ל דמיירי כגון שלא נתן לשניה פרוטה אלא שנתן לראשונה שתי פרוטות ואמר לה הרי את מקודשת לי ואמר לשניה ואת דאי נתן לכל אחת פרוטה פשיטא דלא מיקרי יד ואפילו יד מוכיח אלא קדושין עצמן הן דליכא לספוקי דאת חזאי קאמר דאלמא אע"פ שלא הזכיר לזו לשון קדושין וגם לא אמר למי וגם לא היה מדבר עם זו בעסקי קדושיה אפי' הכי כיון שמפני קדושי הראשונה מוכיח שדבור השניה הוא דבור שלם ולקדושין לעצמה קאמר הויא מקודשת לו וכ"ש הכא שהזכיר לה בבאור שהוא נותנו לה בתורת קדושין ואפילו בבעיא דרב פפא דלא אפשיטא כגון שנתן שתי פרוטות לראשונה ואמר לשניה ואת דאיכא לספוקי דואת חזאי קאמר כתבו הפוסקים ז"ל דנקיטינן לחומרא כיון דלא אפשיטא דספקא דאורייתא היא וצריכה גט כיון דיד מוכיח הויא אלא דמבעיא ליה אי יש יד לקדושין כלל ואפילו יד מוכיח וכ"ש בנדון זה דאפילו תימא דהוי יד מ"מ הוי יד מוכיח דצריכה גט מספקא כבעיא דרב פפא:
וכן אם באנו לבטל אותם מטעם שהב"ד הראשונים לא היו יושבין בשעה שקבלו עדות העדים שהעידו שראו הקדושין אלא קבלו עדותם מעומד כפי מה שהעידו אלו הב"ד עצמם בפני הב"ד האחרונים ואע"פ שאחר כן חתמו הב"ד הראשונים עצמם בשטר שעשו מקבלת עדותם והזכירו שקבלו העדות ההוא כד הוו במותב תלתא כחדא הולכין אחר עדותן הראשונה שהעידו בפני הבית דין האחרונים ואין הולכין אחר מה שהעידו שנית בחתימתם דכיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין וכ"ש שבעדות הראשונה העידו בשבועה ולא בשני' גם כי בחתימתם האחרונה לא הכחישו בפירוש עדותם הראשונה לומר שהיו יושבין אלא שכתבו בראש השטר במותב תלתא כחדא הוינא שהוא לישנא דבי דינא המורגל בכל מעשה ב"ד ואלו הב"ד היו סבורין שמקבלים עדים אפי' מעומד ולזה אפשר שאע"פ שכתבו במותב תלתא אין כוונתם לומר שהיו יושבין אלא שכתבו הלשון המורגל ויפרשו במותב מלשון עכבה כמו ותשבו בקדש וכמו שאנו אומרים לישב בסוכה אפי' על העמידה כדאמרינן בפ' הקורא עומד (מגילה כא.) אמר ר' יוחנן אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר ותשבו בקדש ימים ויש לנו לומר כן כדי שלא יכחישו עדותם הראשונה שאמרו בפירוש שהיו עומדים נסמכים על העמוד ולעולם יש לנו לבאר דבריו של אדם בענין שלא יכחישו דבריו האחרוני' את הראשוני' כדאמרינן בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ז:) דאם אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן דמשמש לי כעבדא קאמר אא"כ אמר עבדא מצר מאה שמשמעותו עבד גמור ומאחר שקבלו העדות והן עומדים נאמר שאין קבלתם כלום מדאמרי' בפ' שבועת העדות (שבועות ל':) דבשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתי' וישב משה לשפוט את העם ואמרי' התם דקבלת עדות כגמר דין דמי ואם כן הרי הוא כאלו לא העידו השני עדים בפניהם וכבר חזר בו אחד מן העדים ואומר שלא היו דברים מעולם ושמעולם לא היה באותן הקדושין ושהכל שקר וכזב ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שהגדתו הראשונה היתה פסולה שקבלוה הבי' דין מעומד ולא נשאר עד מעיד על הקדושין אלא אחד והמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים (קדושין ס"ה.) וכל שכן שהאשה מכחישתו דעד א' בהכחשה אינו כלום גם טענה זו אינה שהרי הסכימו האחרונים ז"ל דאם קבלו עדות מעומד מה שעשו עשוי דמאי דקאמ' התם דבשע' גמר דין דיין בישיב' ובעלי דינין בעמידה וכן בקבלת עדות דיין בישיבה ועדים בעמידה לכתחלה דוקא קאמר ולא לפסול בדיעבד אם לא עשו כן והא דאמרי' בפ' ב' דזבחים (טז:) מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה נמי קאמר דאי עד שהעיד יושב היה פסול אפי' בדיעבד לא הי' תלמיד חכם כשר להעיד והוא יושב כדאיתא התם אלא לכתחלה דוקא קאמר דפסול עד להעיד מיושב וכן דיין נמי בישיבה לכתחילה קאמר אבל בדיעבד כשר אפי' דיין בעמידה והכי איתא בירושלמי בפ' ד' מיתות (הל' ח') גבי מגדף דתנן במתני' והדיינין עומדין על רגליהם וקורעים ולא מאחין אמר ר"ל מכאן לדיינים שקבלו עדותן מעומד דינן דין ועוד שאף לפי העדות שהעידו הב"ד הראשונים לפני הב"ד האחרונים אפשר שקבלת העדות שקבלו הם משני העדים המעידין על הקדושין הוי כאלו קבלוהו מיושב ואפי' לכתחלה היה מותר לפי שאמרו שהיו נסמכין על העמוד וכל שאם ינעל העמוד והוא נופל לא הוי מעומד דהא קיי"ל בפ' ב' דזבחים (יט:) כת"ק דרבי יוסי ב"ר יהודה דעמידה מן הצד לא שמה עמידה דר"ל עמידה שא"א לה בלא סמיכה וכיון דלא הוי עמידה שפיר קרינא בה ישיבה דומיא דשחיה דאמרינן בפרק הקורא עומד (כ"א) דרמי התם קראי אהדדי כתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר ומשני התם ר' חנינא לא עומד ולא יושב אלא שוחה כלומר וקרינא ביה ישיבה כיון דאינו עומד ממש וקרינא ביה עמידה כיון כאינו יושב ממש וכ"ש בעמידה בסמיכה דכיון דלא קרינא בה עמידה קרינא בה ישיבה ועוד דמאי דאמרינן דדיין בישיבה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר כמו שכתבתי למעלה ואם כן בעמידה ע"י סמיכה אפילו לכתחלה נמי *( ב"י ושו"ע ח"מ ססכ"ח ד"מ שם סי' י"ז אות ב' רמ"א שם ס"א וע" בסמ"ע סק"ו ובש"ך סק"ה ובט"ז מ"ש בזה:):
וכן אין לפסול הקבלת עדות שקבלו הבית דין הראשונים מן הב' עדים שמעידין על הקדושין מפני שלא השביעום ושקבלום שלא בדרישה וחקירה כמו שהעידו על זה הב"ד ההם עצמן בפני הב"ד האחרונים שלא מצינו שבקבלת עדות צריכין העדים לישבע להעיד באמת דהא מושבע ועומד מהר סיני ושבועת העדות המוזכרת במסכת שבועות היינו בעד הכובש עדותו ובעל דבר תובעו שיבא ויעיד והוא נשבע שאינו יודע לו עדות אי שבעל דבר משביעו והוא עונה אמן ולחייבו קרבן עולה ויורד כשהודה אחר כן אבל בעד שמעיד לא מצינו שבועה כלל אלא שיש מקומות שנהגו להשביעם כדי לאיים עליהם אבל לא מן הדין וגם דרישה וחקירה אין צריך בגיטין וקדושין דהא בדיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ב.) וגיטין וקדושין לדיני ממונות דמי דהא ילפינן דבר דבר מממון ואיכא בהו נמי טעמא דשלא תנעול דלת דמהאי טעמא נמי לא בעי בהו סמוכין אלא אע"ג דהדיוטות אנן עבדינן שליחותיהו כדאמרינן בגיטין (פ"ח:) אביי אשכחי' לר"י דהוי מעשי אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן א"ל אנן שליחותיהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות *( ב"י ח"מ סי' מחו' א בבד"ה. באה"ע ס' מ"ב:) והא דאפליגו תנאי בשלהי יבמות חי בודקין עדי נשים בדו"ח או לא דמר מדמי להו לדיני ממונות כיון דאיכא כתובה למשקל ומר מדמי להו לדיני נפשות כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא התם הוא בעידי נשים המעידים שמת בעלה דבהא ליכא משום נעילת דלת דמילתא דלא שכיחא היא שתהיה צריכה לעדי מיתה וגם דמיתה מילתא דאתיא ממילא היא אלא דאפילו הכי סבירא ליה לתנא קמא דכיון דאית ביה ממונא אע"ג דאית ביה נמי צד נפשות אקילו בה משום עגונא אבל בגיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעי דרישה וחקירה משום נעילת דלת כי היכי דלא בעינן מומחין מהאי טעמא נמי וכ"כ הרשב"א ז"ל ואף אם נאמר דכי היכי דפליגי בעדי מיתה ה"נ פליגי בעדי גיטין וקדושין דהא קיי"ל כתנא קמא דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכמו שפסקו הגאונים ז"ל וכ"כ האחרונים ז"ל. ואיברא דבדין מרומה אפי' בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (שם:) דאיכא אוקימתא דמוקי' רב פפא למתני' דקתני אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה אפי' בהודאות והלואות ובדין מרומה ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שהוא קדש אשה אחת חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת ארוסין ושלא בעשרה ובהכמנת עדים בדרך ערמה. ואם באנו להשוות דין מרומה של הודאות והלואות לדיני נפשות כמו שנראה מלשון הר"ם ז"ל (פ"ג מהלכות עדות) וכן מפשטא דמתני' לפום ההיא אוקימתא דרב פפא הנה עדות הב' עדים שהעידו על הקדושין בעל כיון שלא היה בעדותם דרישה וחקירה שהרי לא אמרו בכמה בחדש ולא באי זו שעה וגם באי זה יום לא כיונו שהרי אמרו ביומא רביעאה או תליתאה בשבא כפי מה שהעידו שלשת הב"ד הראשונים בפני הב"ד האחרוני' ותנן בפרק היה בודקין (מ'.) דבחקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה ואע"פ שבשטר קבלת העדות שחתמו הב"ד הראשונים עצמם כתבו שדרשו וחקרו כראוי באי זו שנה באיזה יום בשבוע ובאיזה חדש ובאיזה מקום אין הולכין אחר עדותן זו האחרונה אלא אחר עדותן הראשונה שהעידו בפני הבית דין האחרונים דכיון שהגידו שוב אינן חוזרין ומגידין ואף בעדות זו האחרונה לא נחקרו בכמה בחדש וגם לא באיזו שעה. אלא שנראה דבהודאות והלואות אפילו בדין מרומה לא בעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר לא שאם אמר באחת מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כדיני נפשות וכן אם אמרו אמש הלוהו שיהא צריך שיכוונו באיזה שבוע באיזו שנה באיזה חדש וכל שאר החקירות אע"פ שבדיני נפשות צריך כן כדאיתא התם בפרק היו בודקין אלא שיש לדיין לחקור בו ולדרוש כדין מרומה כל מאי דאפשר כההיא דרבי טרפון דבשלהי יבמות לא כך אמרת לי יונתן בן יוחנן כו' לא כך אמרת לי דמכפר סיכרא אריה וכו' *( ב"י ח"מ סי' ל' מחו' ב':) וכן נראה מאותה סוגיא שבפ' היו בודקין ואע"ג דמתניתין קתני אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה ורב פפא דמוקים לה בהודאות והלואות ובדין מרומה דמשמע דשוין הן רב פפא מוסיף הוא על אוקימתיה דרבא דמוקים לה בדיני קנסות דבעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש ורב פפא ה"ק אפי' בהודאות והלואות נמי בדין מרומה שייך דרישה וחקירה קצת ומשו"ה שפיר קתני מתני' אחד דיני ממונות וכו' דהא בכולהו דיני ממונות איכא דרישה וחקירה בקנסות לגמרי כדיני נפשות ובהודאות והלואות בדין מרומה צריך דרישה וחקירה כל מאי דאפשר ומשו"ה קתני סתם אחד דיני ממונות וכו' אלא שאין דינן שוה לגמרי וכן פירש הרא"ה ז"ל וכן נראה מלשון הר"ם מקוצי ז"ל שכתב וז"ל אמנם בדין מרומה צריך דרישה וחקירה ומצוה לדרוש ולחקור כפי היכולת עד כאן:
וכן אין לבטל הקדושין מחמת מה שהעידו אברם די וילה נובה ויוסף דנמשי ובונפוש בונגודאש קאליי על פסלות בונפיל קריגוד שהיה א' מן העדים המעידין על הקדושין מחמת הגנבה שהרי שנים מן השלשה הנזכר לא העידו עליו שגנב אלא שחלק עם הגנב ושקבל הגנבה מיד הגנב ושהכריחוהו בדין להחזירה וכיון שכן אינו נפסל אלא הגנב עצמו *( ב"י ח"מ סי' ל"ד מחו' י"א ורמ"א שם ס"ז:) כההיא דפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז.) חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ולא המקבל פקדון ממנו ולא אפי' החולק עמו ולא אפילו האומר לחבירו צא וגנוב לי והלך וגנב ונתן לו אין המשלח מתחייב דאין שליח לעברה כדאמרינן בפ"ק דמציעא (י':) אלא מעתה האומר לאשה ולעבד צאו וגנבו לי הכי נמי דמחייב שולחן וכו' וכל העדים שהעידו עליו בגנבה לא העידו שהוא גנבה אלא שבאה לידו ואף מה שהעיד על העד הנזכר יוסף דנמשי שהשביעוהו בחצר שבועת התורה אם היה בידו דבר ואחר כן יצאו מתחת ידו תכשיטין מן הגנבה ההיא אין עד ב' מצטרף עמו בעדות זה אף כי גם זה אין מספיק לפוסלו כי אם נשבע לשקר בחצר היה מתוך האונס ומאימתם שלא יענישוהו בגופו כמו שהוא מחקיהם שהמסכים והיועץ נענש כמו העושה ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש *( ב"י שם מחו' ו':) ועוד שלא העיד העד שבשעה שנשבע היו התכשיטים ההם בידו וברשותו ושהנשבע היה יודע זה דומיא דמאי דאמרינן בפ"ק דמציעא (ה':) כי אמרינן כופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא דכפר ליה בב"ד הוה איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע ביה אי נמי הוה נקיט ליה בידיה. גם מה שהעידו אלו העדים על בונפיל הנזכר שמה שהעיד באותן הקדושין העיד בשקר כבר נראה מעדותם שלא העידו זה בדבר ברור שהרי לא אמרו באותו יום היה הוא עמהם במקום פלוני או המקדש או המתקדשת אלא מתוך האומד ומפני הקול שנתפרסם שם שכל מה שטוען מאשטרי דוראן בענין הקדושין הכל תחבולה וערמה שוא ודבר כזב וגם מפני שהעד השני שהיה עמו הודה כן מעצמו אמרו כן. גם מה שהעיד יוסף אברם רבא על בונפיל הנזכר שעבר בפרהסיא על חרם הקהל שקבל על עצמו וכן העיד עליו שלואד אשתרוק שראה אותו מצחק בפרהסיא אע"פ שהתרו בו ברורי הקהל שלא לצחוק מפני החרם שקבל עם הקהל ולא מנע עצמו והיה מחלל שם שמים בפרהסיא ולדעת רבינו תם ז"ל דאפילו העובר על שבועת בטוי להבא כגון שבועה שלא אוכל ואכל נקרא חשוד על השבועה דהא אמרינן בפרק כל הנשבעין (שבועות מ"ו:) אבל שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני לא לומר שאינו פסול אלא לומר דמ"ה לא קתני לה במתניתין בהדי אינך ומיהו פסול הוא ולפי זה י"ל דהעובר על חרם הקהל פסול הוא *( ב"י שם מחו' ט':) דהיינו שבועת בטוי וכ"כ הרב בעל העטור ז"ל גם הרמב"ן ז"ל כתב במשפט החרם שהעובר על החרם הרי הוא כעובר על השבוע' כמו שכתוב בפילגש בגבעה גבי אנשי יבש גלעד כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא יעלה אל ה' המצפה וגומר ותניא בילמדנו בשם רבי עקיבא וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכן הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דאסור לעבור על החרם דבר תורה ודנין בספקו להחמיר כספיקא דאורייתא ואפילו לדעת רש"י ז"ל שפירש שם דאיכא למימר בקושטא אשתבע שדעתו לקיימה ואפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה לשעבר להוציא שקר מפיו אפשר לומר דדוקא לגבי השבועה הוא דאינו חשוד דאע"פ שעבר ועשה מה שנשבע עליו שלא לעשותו אינו חשוד לישבע בשקר לשעבר ולהוציא מפיו שבועה לשקר בשעת שבועתו אבל מ"מ לעדות שהוא בלא שבועה נראה שפסול שהרי עבר על דברי תורה ואמרי' בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ו:) עני מרי ארבעים בכתפיה וכשר בתמיהה ואפילו העיד עדותו בשבועה פסול שכל שאין העד נאמן מצד עדותו לבד גם בשבועה אינו נאמן דהא נפקא ליה מתורת עד *( ב"י שם מחו' ל"ב:) וכמו שכתבו המפרשים ז"ל בפרק האיש מקדש בשמעתא דשליח נעשה עד (מ"ג.) וכיון שהעובר על החרס פסול לעדות מן התורה כחשוד על שבועת העדות או על שבועת הפקדון הנה בונפיל קריגוד שהעידו עליו שני העדים שעבר על החרם פסול לעדות ואע"פ שלא העידו שניהם על מעשה אחד אלא האחד העיד על חרם השחוק והשני העיד סתם שעבר על החרם אפילו הכי מצטרפין עדותן שהרי שניהם מסכימים שעבר על החרם והוי כההיא דפרק זה בורר דחד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ופסלו העד ע"פ עדותן של אלו כ"ש בכאן שהאחד העיד סתם שאין לומר נחלקה עדותן וכיון שהוא פסול לעדות אין כאן קדושין בפני עדים כשרים כמו שצריך בקדושין ואין לחוש להם. ואפילו אם תמצא לומר שבשעת הקדושין עדין לא עבר מכל מקום אם כשהעיד עליהם כבר עבר ונפסל מעתה אין עדותו שמעיד עתה על הקדושין כלום כדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ט.) היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין ולא נשאר אלא עד אחד מעיד על הקדושין דהיינו וידאל אברם דבוריאן את"ל שעדותו קיימת ועד אחד בקדושין לאו כלום הוא ואע"פ שמעיד שנתקדשה בפני שנים שאין דבר שבערוה פחות משנים א"צ לומר כשהאשה מכחישתו דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא בשום מקום ואפילו בהכחשת בעל דבר כדמוכח בהדיא במסכת קדושין פ' האומר (ס"ה:). אלא שאיני רואה מעדותן של אלו העדים שום הוכחה שעבר בונפיל הנזכר על החרם קודם שהעיד בעדות הקדושין אלא שאמרו סתם שעבר על החרם ולא בארו באיזה זמן ואם כן אינו נפסל אלא משעה שהעידו אלו עליו בב"ד דמוקמי' גברא אחזקתיה *( ב"י שם מחו' י"ג:) ולכן אין טענת פסול טענה לבטל טענת הקדושין. גם מה שהעיד ג"וסף אברם רבא שמאשטרי דוראן היה מחזר אחר עדי שקר גם זה אין בו די לפסול העדים ואף אם היה עד אחר מעיד בזה כמוהו דאם מאשטרי דוראן הוחזק העדים לא הוחזקו כדאמרינן בפ"ק דמכות (ה':) ההיא אתתא דאזמנוה לדינא אייתיאת סהדי ואשתקור אזלא ואייתיאת סהדי אחריני אמר ר"ל הוחזקה זו אמר לו ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ור' יוחנן נמי כי אתא עובדא אחרינא לקמיה אמר הכי אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וכ"ש דר' אלעזר קאי כותיה וכן כתבו כל הפוסקים ז"ל:
אבל מה שמבטל טענת הקדושין הוא מה שחזר בו וידאל אברם דבוריאן שהיה אחד מן העדים המעידין על הקדושין ואמר שהכל שקר ושמעולם לא היה בזה ואע"פ שהעיד בקדושין וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד זהו אם חזר בו לאחר כדי דבור מעדותו אבל תוך כדי דבור כדבור דמי ויכול לחזור בו כדאיתא בפ' שבועת העדות (שבועות ל"ב:) ובפרק אלו נערות (כתובות ל"ג.) ובכמה דוכתי בתלמודא והא דאמרי' בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ט:) תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ מע"ג וקדושין לא בעד המעיד על קדושין אלא במקדש עצמו שמקדש האשה וחזר בו תוך כדי דבור ובפרקא בתרא דנדרים (פ"ז.) הכי איתא חוץ מע"ג ומגדף ומקדש ומגרש לפי שהעושה דברים אלו בגמר דעתו הוא עושה אותן אבל בעד המעיד בכלן חוזר בו תוך כדי דבור וזה דבר שלא נסתפק בו אדם מעולם *(ז ע"י ב"י ח"מ סי' כ"ט ס"ב בסד"ה וכתב הרמב"ם:) וזה העד כבר נראה שחזר בו תוך כדי דבור שהרי בשטר קבלת העדות ראשון שקבלו הדיינין האחרונים מן הדיינין הראשונים ונחתם מן אשתרוק שלמה אביגדור בוניאק אשתרוק נשיא תרי מגו תלתא כתוב שהעיד יוסף דקווליאון א' מן הדיינים הראשונים שוידאל אברם די בוריאן שהיה אחד מן העדים המעידים על הקדושין כשהיה חולק עם חברו העד הב' על השנה אם היא שנת קמ"ד או קמ"ה שנמלכו שניהם אחר כן שהיה בשנת קמ"ה ושבתוך זה אמר להם וידאל אברם דבוריאן שלא יאמינו בו כלל על מה שאמר עד שיראה להם הכתב ומחרתו הראה להם את הכתב שהכל שקר ושמעולם לא היה בזה הענין וזה הלשון הכתוב שם על זה ובתר כן אמלוך בתרוייהו למימרא דהוה בשנת קמ"ה ובגו מיליא אלין סיים בגמר סהדותיה וידאל דאדכר ואמר לא תהמנון לי כלל על מה דאמרית עד דאחזי לכון כתבא דאית לי בביתאי על הדין עסקא ע"כ. ומזה הלשון נראה שוידאל הנזכר כשאמר זה עדיין לא היה עדותו נגמר לגמרי אבל סיים עדותו בזה הדבור וא"כ לא אמרו לאחר כדי דבור מעדותו ואע"פ שנזכר שם שבתוך עדות בונפיל קריגוד היה זה המחלוקת מן השנה ואז היה זה וכבר העיד וידאל קודם לבונפיל קריגוד וא"כ איך היה זה בגמר עדותו של וידאל אברם אין בזה סתירה שהרי אפשר שבונפיל קריגוד העיד תכף לעדותו של וידאל אברם תוך כדי דיבור וכל שהעיד כן הכל עדות אחת ויכול הראשון לחזור בו מעדותו תוך כדי דבור לעדותו של שני כדאמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות ל"ב:) כפר א' והודה אחד הכופר חייב לא צריכא שכפרו שניהם וקדם א' מהם והודה בתוך כדי דבור והוכיחו המפרשים ז"ל וכן פירש הרב אלפשי ז"ל שכפר הראשון ותוך כדי דבור כפר הב' ותוך כדי דבור לכפירתו של שני חזר הראשון להודות ומשום הכי פטור המודה אע"פ שכבר כפר לפי שחזר בו תוך כדי דבור לכפירתו של שני ואף לפי מני שהעיד השני מן הבית דין הראשונים דהוא דלושאל דבולקיירי שלא אמר וידאל אברם שלא יאמינו לו רק לענין השנה מכל מקום הרי יאמר דולושאל הנזכר בעדותו שהיתה הכחשה בין שני העדים באיזו שנה היה ושוידאל אברם העיד שבשנת קמ"ה היה ובונפיל קריגוד העיד שבשנת קמ"ד היה ושכך העיד כל אחד בפני חבירו ושלא בפניו ושעל זה המחלוקת שהיה ביניהם אמר וידאל אברם שהוא יראה להם כתב ושלא יאמינו לו מהמחלוקת מן השנה עד שיראה להם הכתב שיש לו על זה וא"כ לפי דברי זה הדיין כבר היתה הכחשה בין העדים מתחלה ועד סוף באיזו שנה היתה והויא לה עדות מוכחשת בחקירות שפסולה אפילו בדיני ממונות דלא בעינן בהו דרישה וחקירה דדוקא במוכחשת בבדיקות הוא דכשרה בדיני ממונות וכהנהו גוני דאיתמר התם בפרק זה בורר (סנהדרין ל':) אבל בחקירות לכ"ע פסולה אפילו בדיני ממונות ואע"ג דאחד אומר בדיוטה העליונה ואחד אומר בדיוטה התחתונה אמרינן התם (ל"א.) מעשה היה וצירף רבי עדותן אע"ג דבאיזה מקום הוי מחקירות התם הוא משום דכיון דתרווייהו אמרי בדיוטא בין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי *( עי' ב"י ח"מ סי' ל' ס"ד בסד"ה אבל:) אבל לעולם כל שהכחישו זה את זה בחקירות הזמן או שזה אומר במקום פלוני וזה אומר במקום פלוני לכ"ע עדותן בטלה אפי' בדיני ממונות *( עי' ב"י שם סוף ס"ג:) ואף אם נאמר שחזר בו וידאל אברם מהכחשת עדות השנה תוך כדי דבור לעדותו של שני והשני העיד תוך כדי דבור לעדותו של ראשון אע"פ שאין נראה כן מתוך דברי זה דיבלושאל הדיין המעיד הרי לא חזר בו לגמרי לפי דבריו אלא שאמר להראות להם כתב על זה למחר וא"כ עדיין לא נגמר עדותו כיון שבתוך כדי דבור אמר להראות להם כתב באיזה זמן היה וכיון שלא נגמר עדותו הרי יכול לחזור בו מן הכל. ואפילו אם נאמר שלא היה יכול לחזור בו מן הכל מ"מ כיון שמתחלה היה מכחיש את חבירו מן הזמן הרי גם עתה עומד בהכחשתו הראשונה שהרי מתחלה היה מכחישו בשנת קמ"ד וגם עתה עומד בדבורו בזה שכיון שאומר שלא היה מעולם כבר הוא מחזיק בהכחשתו הראשונה שלא היה בשנת קמ"ד דיש בכלל מאתים מנה ואין להמלט שלא תהיה עדות מוכחשת בחקירות ופסולה וא"כ לפי עדות יוסף דקוליאון ולפי עדות דיולושאל אשתרוק אין כאן עדות שלם על הקדושין ואין לחוש להם ואף אם יש קצת התחלפות בדבריהם מצטרפין עדותן דתרווייהו בפנויה קא מסהדי ואין הכחשתן בחקירות ואף לפי דברי אשתרוק אידק אורגיר הדיין השלישי שהעיד [כמו שהעיד] דיולושאל אשתרוק חברו אלא שאמר שאחר שחלקו העדים שהראשון העיד שבשנת קמ"ה היה ואח"כ העיד השני שבשנת קמ"ד היה וכשראו זאת ההכחשה נמלכו אח"כ שיש שתי שנים מן המעשה ההוא אלא שעדיין היו מכחישין זה את זה אם היו מונין קמ"ה או קמ"ד ושאמר וידאל אברם דלא להמנון ליה מההוא חושבנא עד דיחזי להון כתבא כבר נראה מדבריו כי העדים היו מכחישין זה את זה ולא היה עדותן כלום וכשנמלכו אחר כן שיש שתי שנים מן המעשה אם לפי דברי זה הדיין היה זה אחר כדי דבור העד הראשון הנה לא היה יכול לחזור ולהגיד ונשארה העדות מוכחשת ואם היה בתוך כדי דבור הנה נראה שוידאל אברם העד הנזכר היה עדיין מכוין שלא לגמור עדותו כדי שיוכל לחזור בו כמו שהוכיח סופו שאם לא כן אחר שהיו שניהם מסכימים ביום ובחדש ושיש שתי שנים מה לו להחזיק להכחיש חבירו איך היו מונין לשנה ההיא ושלא יאמינו לו מן החשבון ההוא עד שיראה להם הכתב ואין אנו צריכין לזה דבחושבנא תליא מלתא אלא שהיתה כונתו שלא יהיה גמר לעדותו כדי שיוכל לחזור בו והרי חזר בו. ועוד דאפש' דבדיני נפשות אף אם אומרים העדים אמש הרגו אם הכחישו זה את זה בחקירות באיזה יום עדותן בטלה אף על פי שאין אנו צריכין להם בזה דלהכי שיילינן להו כדי שאם יכחישו זה את זה שיבטלו את עדותן וכיון שבדיני נפשות פסולה וחשבינן לה מוכחשת בחקירות גם בדיני ממונות ובגיטין ובקדושין פסולה והעדות מוכחשת בחקירות פסולה אע"פ שאינן צריכין דרישה וחקירה והכי נמי אע"פ שהסכימו שניהם שיש שתי שנים מן המעשה כיון שעדיין הכחישו זה את זה איך היו מונין לשנה ההיא חשבינן לה מוכחשת בחקירות וכל שכן שאינו דומה לגמרי לאמש הרגו שאין להסתפק בדבר כלל אבל אלו אומרים שיש שתי שנים וקרוב לטעות בדבר וגם שהיו מכחישים זה את זה בתחלה ועוד דאף אם היה אומרים דבדיני נפשות באמש הרגו אם הכחישו זה את זה בחקירות דזמן עדותן קיימת אלא דרמינן להו כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן כדאיתא התם וזה נראה יותר וא"כ גם בנדון זה לא חשבינן לה מוכחשת מכל מקום כיון שבתחלה הכחישו זה את זה וגם עתה יש קצת הכחשה בעדותן אין לך דין מרומה גדול מזה. וגם שהענין מצד עצמו הוא מרומה כמו"ש למעלה וא"כ היה צריך חקירה ודרישה אפילו בדיני ממונות יותר מעדות אחרת ואע"פ שאם לא עשו דרישה וחקירה אין עדותן בטלה אבל מכל מקום כיון שצריך דרישה וחקירה מן הדין ולא נעשית כפי מה שכל שלשת הדיינין מסכימים בעדותן שעשו לפני הדיינין האחרונים יש לומר שאף ע"פ שאין העדות בטלה אבל מכל מקום לא נגמרה והיה יכול וידאל דבוריאן לחזור בו כדגרסינן בירושלמי (דר"ה) [כתובות פ"ב ה"ג] תני עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאיסור בין להתיר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אין נאמנין. ועוד שאף אם לפי דברי זה הדיין השלישי היה בעדות הקדושין עדות שלם הנה השני דיינין האחרים חולקין עמו שהרי לפי עדותן אין כאן קדושין ואין דבריו של א' במקום שנים וכ"ת אין זה דבריו של אחד שהרי בונפיל קריגוד העד המעיד על הקדושין מסייעו שהרי אומר שנתקדשה בפניו ובפני האחר ואם כן הרי יש שני עדים שהיא מקודשת בונפול קריגוד וזה הדיין השלישי אם תמצא לומר שלפי דבריו יש עדות שלם בקדושין והוה ליה כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ולמ"ד בפ' ד' אחין (יבמות ל"א.) דתרי ותרי ספקא דאורייתא ולא מוקמינן אתתא אחזקתה הבא עליה באשם תלוי קאי ולא תנשא ואם נשאת תצא אא"כ נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי כדאמרינן בפ"ב דכתובות (כ"ב:) ולמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אתתא אחזקה הרי זו לא תנשא לכתחלה לא היא דבונפיל קריגוד העד המעיד על הקדושין וזה הדיין השלישי המעיד שקבלו הוא וחבריו עדות שלם על הקדושין אינן מצטרפין דקיי"ל בפ"ב דכתובות (כ"א.) עד ודיין אין מצטרפין דאמאי דקא מסהיד סהדא לא מסהיד דיינא והרב אלפסי ז"ל פירשה בפרק גט פשוט בכי האי גונא וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' עדות) ואע"פ שרש"י ז"ל פירשה בעד השטר אומר זה כתב ידי ודיין הקיום אומר זה כ"י כ"ש דאיכא למימר הכי בעדות בע"פ:
עוד יש טעם אחר לבטל הקדושין שטוען מאשערי דוראן הלזכר והוא שלפי עדות הב"ד הראשונים השני עדי הקדושין העידו שהכמין אותם מאשטרי דוראן בחדר אפל ומשם ראו הם מעשה הקדושין וכיון שהאשה לא ראתה שם עדים בשעת הקדושין אין לחוש להם דאע"ג דעדי קדושין אין צריך שיאמר להם אתם עדי כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ג.) אלא כיון שראו הקדושין מעידין עליהם שאין זה אלא לקיים מעשה הקדושין שאין דבר שבערוה פחות משנים אבל מ"מ צריך שהאשה תראה שיש שם עדים אבל כשאינה רואה שיש שם עדים אין ראיה שהיא מקבלת אותם בתורת קדושין ואף אם שמעו מפיה שהיא מקבלת אותם בתורת קדושין אינה ראיה שנתרצית בקדושין אלא שאומרת כן מפני שסבורה שאין שם עדים ויודעת שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואע"ג דבממון כל שראו ההלואה אפילו בהכמנה מעידים עליה דדוקא בהודאה הוא דלא מהני משום דמצי אמר משטה הייתי בך אבל בהלואה מהני התם הוא משום דבהלואה אפי' בלא עדים כלל הוא חייב דלא אברו סהדי אלא לשקרי אבל בקדושין דבלא עדים לא מהני בהכמנה נמי לא מהני שאין העדים יכולין להעיד שנתרצית בקדושין שהרי אף אם אמרה כן היה לפי שידעה שאין ממש בדבריה כיון שסבורה שאין שם עדים וכ"כ הרשב"א ז"ל בפרק האיש מקדש גבי ההיא דאמרינן התם דלא בעינן אתם עדי בעדי קדושין וז"ל ודוקא כשקדשה בפני שנים שהם אצלם אבל הכמין לה עדים אחורי הגדר והיא אינה מרגשת בהם לא דדילמא אי ארגישה בהו לא מקבלא קדושין אלא השתא דסברא דליכא סהדי קבלתן משום דמידע ידעא דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ורצתה לשחק בו עכ"ל וכן הסכימו האחרונים ז"ל *( ב"י אה"ע סי' מ"ב בסד"ה המקדש שלא בעדים רמ"א שם ס"ג:) ואע"פ שבשטר קבלת עדות שחתמו שלשת הדיינין לא הזכירו ענין מהכמנה אבל אמרו שהעדים העידו שהראה מאשטרי דוראן הנזכר למרת מיירונה הנזכרת טבעת זהב בפניהם ובעיניהם וכן אמרו שנחקרו ונבדקו העדים בפניהם הנה אין לסמוך על חתימת אלו הדיינין האחרונים שהרי קדמה לה העדות שהעידו הם בעצמם בפני הבית דין האחרונים שני ימים שעדות הראשונה היתה בעשרה ימים לחדש שבט והשטר שחתמו הם חתמוהו בי"ב יום לשבט הנזכר וכיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין וכ"ש שעדותן הראשונה היתה בשבועה דעדות שהעיד הב"ד בפני הבית דין האחרון ממה שהעידו העדים בפניהם עדות גמורה היא ולאו כעד המעיד מפי עד דקבלת עדות כגמר דין דמי והוי כאלו העידו שנגמר הדין בפניהם והכי אמרינן בפרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ה:) דשנים שהעידו בפני ב"ד זה וחזרו והעידו בפני ב"ד אחר יבא אחד מב"ד זה ואחד מב"ד זה ומצרפין עדותן:
עוד יש טעם אחר לבטל הקדושין הנזכרים והוא כי כל הדיינין מסכימים שבונפיל קריגוד העיד שבשנת קמ"ד היה וכן הסכימו כל הדיינין בחתימתם האחרונה וגם בראשונה הסכימו כן זולתי יוסף דקווליאון שאמר שבונפיל הנזכר העיד תחלה שבשנת קמ"ד היה ואחרי כן צעק לו חברו קמ"ה קמ"ה ואז נמלכו שניהם שהיה בשנת קמ"ה ולא נחוש בזה לעדות גוסף דקווליאון כי הוא בטל במעוטו במה שמעיד על דברי בונפיל וכיון שבונפיל זה מעיד שבשנת קמ"ד היה הרי הוזם מעדותו כפי מה שהעיד מאשטרי בוניט מיימון במונפשליר בפני בית דין שראהו בפרפיניאן באותו יום וכן העידו בפרפיניאן אנשלמון דבולקיירי ונשתרוק יוסי בפני ב"ד בדבר ברור שראוהו שם בפרפיניאן היום ההוא מן השנה ההיא וגם אחרים העידו כן וגם יש אמתלאות וראיות חזקות שהוא כן אלא שהנזכרים עדותן ברורה ומבוארת וכיון שבונפיל הנזכר הוזם בעדותו זה הנה לא נשאר בקדושין רק עדות וידאל אברם את"ל שלא היה יכול לחזור בו ונשאר עדותו קיים וכיון שכן הא קיי"ל דהמקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו וכ"ת העדים המזימין את בונפיל לא הזימוהו בפניו ואנן קיי"ל בפ"ב דכתובות (כ'.) דאין מזימין את העדים אלא בפניהם והזמה שלא בפניו נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא וכיון דלא הויא אלא הכחשה איכא למימר מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני שהרי בונפיל קריגוד וחברו וידאל אברם דבוריאן מעידים שהיו בארלדי שניהם וראו הקדושין את"ל שוידאל אברם זה הנזכר אין ממש בחזרתו ואלו האחרים מניידים שהיה בונפיל הנזכר בפרפיניאן והוה להו תרי ותרי דתרי כמאה ומאני כתרי וחזר הדין להיות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. הא ליתא דמאי דאמרינן אין מזימין את העדים אלא בפניהם זהו לחייבן בגוף או בממון מועשיתם לו כאשר זמם וטעמא משום דכתיב והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו דמהאי טעמא נמי אמרינן בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ב:) אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אבל לבטל עדותן לא דכיון שהמזימין מעידין בגופן של מוזמין לומר עמנו היו במקום פלוני והתורה האמינתם הרי הוא כאלו פסלום בגזלנות או בשאר פסול הגוף שיכולין לפסלן ולבטל עדותן אפי' שלא בפניהם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בההיא דהתם (כתובות כ':) דשנים החתומים על השטר ומתו וכו' שפירש פסולים מחמת קורבה דאי משחקי בקוביא כפי' רש"י ז"ל לא הוה אמרינן תרי ותרי נינהו דאטו לא מצו למפסלינהו בגזלנותא ואינהו לגבי נפשייהו לאו כל כמינייהו למימר לאו גזלנין אנן דאלמא אע"פ שמתו יכולין אלו לפסלן שלא בפניהם ואפי' לפי מה שקיים פרש"י דכיון שמתו לא אתו למפסלינהו ועל מנה שבשטר לבד מעידין אבל אם היו חיים מצו למפסלינהו משמע דכשהן חיין דומי' דמתו דהיינו שלא בפניה' מצו למפסלינהו לבטל עדותן ולא אמרי' תרי ותרי נינהו וכי אמרי' דהכחשה הויא היינו לומר שהמוזמת היא המוכחשת בודאי אבל לא לומר שיהיה זה כב' כיתי עדים המכחישות זו את זו דקיי"ל (שבועות מ"ז:) זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אלא כיון שהוזמו בגופן אפי' שלא בפניהם הכת המוזמת היא המוכחשת לבדה והאחרונה המזימה כשרה ודאית כההיא דאמרי' בפ' מרובה (בבא קמא ע"ד:) אמר ר' אלעזר עדים שהוכחשו בנפש לוקין ומקשינן לוקין תרי ותרי נינהו ומשני בבא הרוג ברגליו דאע"ג דלא אפשר לקיומי בהו כאשר זמם שהרי הוכחשו ולא הוזמו מ"מ כיון שהעידו בשקר בודאי שהרי בא הרוג ברגליו לוקין לר' אלעזר ואפי' לר' יוחנן דסבירא ליה דאין לוקין היינו משום דהוי לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין אבל מ"מ פסולין הם שהרי העידו שקר בודאי והכי נמי אמרינן התם דעדים שהעידו על הגנבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו על הגנבה דמכי הוזמו על הגנבה הוו להו מוכחשים על הטביחה ור"ל שהעידו שקר בודאי שאם אין גנבה אין טביחה ומכירה אע"פ שאין משלמין על הטביחה והכי נמי אע"פ שלא הוזם בפניו ואינה הזמה לענוש אותו מכאשר זמם מ"מ עדותו בטלה כיון שהעידו בגופו וה"ה נמי אם היו מעידין בשניהם והרי זה כההיא דתנן (מכות ה':) שאין העדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולן וכן עד שיגמר הדין דהיינו לענין עונש העדים אבל עדותן בטלה ופסולין הן לכל עדות שבתורה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות עדות) וכן הדין נמי בעדים שהוזמו שלא בפניהם וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שכתב שם נהי דהזמה לא הויא לענשן לא נפש ולא ממון הכחשה הויא לבטל עדותן ע"כ *( ב"י ח"מ סי' ל"ח סעי' י"א:):
ואם יאמר אומר לא יהא אלא קול בעלמא הרי שנינו בפ' המגרש (גיטין פ"ח:) יצא שמה בעיר מקודשת ואע"פ שנמצא אח"כ שאין הקול אמת הא איכא פלוגתא בגמ' (שם פ"ט.) אי מבטלין קלא אי לא מבטלין ולפום הנהו עובדי דמייתי התם בגמרא משמע דסוגיין כמאן דאמר לא מבטלין אלא היכא דאיכא אמתלא בשעת הקול וא"כ צריכה גט ממאשטרי דוראן הנזכר ואע"פ שנתקדשה אח"כ קדושי תורה מדון שלמיאש אעפ"כ צריכה גט מן הראשון שקדושיו בקול כדאמרינן התם שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני ובעינן מאי היא אילימא דאי מגליא מילתא דקדושי קמא לאו קדושי מעליא נינהו מבטלין קלא והא נהרדעא אתריה דשמואל הוא ובנהרדעא לא מבטלי קלא אלא דאי מגליא וכו' וכיון דלא מבטלי קלא אע"פ שקדשה שני קדושי תורה צריכה גט מראשון אלא שמגרש ראשון ונושא שני ואין מגרש שני ונושא ראשון כדאיתא התם. הא ליתא דהא טכסיסי דקלא דחיישינן ליה מפרשינן ליה בגמ' בתרי גווני דאמרינן התם אמר רבא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום ודלמא לא איתקדשה אלא אימא פלונית נתקדשה היום. ותו אמרינן התם אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים. וכתב הרשב"א ז"ל שצריך שיהו שנים שהאחד אומר ששמע מפלוני ופלוני מפלוני והשני אומר ג"כ ששמע מאחר ואחר מאחר עד שמגיעין לעידי הקדושין דהשתא איכא תרי דמסהדי מפי תרי אחריני והלכו להם למדינת הים ואשמעינן רבותא דאע"ג דכל חד משום חד בלחוד קא מסהיד וליכא תרי דמסהדי מפום תרין ביחד כדבר ברור חשבינן ליה אבל אי ליכא אלא חד דשמע מפי חד לא דא"כ אין מגיעין לעולם לדבר ברור דלעולם ליכא אלא עד א' ולא הכשירו בקול זה אלא עד מפי עד אבל לא עד אחד והרמב"ם ז"ל כתב דבעד אחד מפי עד סגי כל שיאמר ששמע מפלוני ופלוני שנתקדשה בפניהם והלכו להם למדינת הים. אלו הם הדרכים שהם קול בקדושין וחוששין לו ובכאן לא היה דבר מהם שהדרך הראשון מנרות דולקות ומטות מוצעות לא היו כאן והדרך השני ג"כ לא היה מי שהוציא קול קודם קדושי דון שלמיא"ש שיאמר ששמע מפלוני ופלוני עד שמגיעים ששמעו מן השנים שנתקדשה בפניהם ואפי' אם היה זה לא הוחזק הקול ההוא בב"ד ואין חוששין לו דאמרינן התם אמר רב אסי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. וכ"ת הרי העידו שני עדים על הקדושין בב"ד והא איכא קלא דאתחזק בבי דינא ולא מבטלין ליה אע"פ שנמצא שקר למאן דאית ליה דלא מבטלינן קלא. זה ג"כ אינו דלא איתחזק בבי דינא אלא בתר קדושי אנשלמיא"ש ואנן קיי"ל כרב הונא דאמר דאפי' קלא דבתר ארוסין לא חיישינן ליה. ועוד שהרי בשעה שהעידו בב"ד היה כאן אמתלא שהרי מתוך דבריהם נתברר בטול הקדושין אם מחמת הכמנת עדים אם מחמת הכחשתם אם מחמת חזרת העד בתוך כדי דבור וכל שיש שם אמתלא אין חוששין לקול אלא לעדות ברור א"צ לומר שמבטלין אותו כשנמצא שהוא שקר ועוד שאפי' בקול גמור דאיתחזק בבי דינא וקודם ארוסין פסק ר"מ מרוטבורג ז"ל דמבטלין קלא דהא בסורא אתריה דרב מבטלי קלא ונהרדעא אתריה דשמואל לא מבטלי קלא ואנן קיי"ל כרב באסורי ועוד דאסורא דרבנן הוא וחומרא בעלמא אפי' כשלא העמידו דבר על בוריו לחוש לקול ושלא נעמיד אותה בחזקתה שהיתה בחזקת פנויה וא"כ כשהעמידו דבר על בוריו אי מבטלינן ליה או לא אזלינן לקולא למפסק כמאן דאמר מבטלינן קלא והנהו עובדי דגמרא איתמר אפילו לאתרי דלא מבטלי קלא *( עי' לעיל סי' קכ"ג. ק"ע ועי' ב"י אה"ע סי' מ"ו בסד"ה ומ"ש בשם הרמב"ן:):
הנה מכל הטענות והראיות שכתבתי נראה מבואר שאין לחוש כלל לטענת הקדושין שטוען מאשטרי דוראן דקדיניט מלבד כמה ראיו' ואמתלאו' חזקות שנראה מהן שכל מה שטוען מאשטרי דוראן בזה שוא ודבר כזב ודבר בדוי ולא חששתי לכתבן ולהאריך בהן אלא במה שנראה לי שהוא עקר ועומקא דדינא לפי דין הגמרא וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: