לנשא דון בנבנשת בן לביא י"א

שאלת הגביר י"א. קהל בורנ"ה י"ש צ"ו הסכימו לחלק ליחידי הקהל מקומות ישיבה של בית הכנסת שבנו מחדש ועל זה כל הקהל בהסכמה אחת בררו להם שלשה מטובי הקהל לחלק המקומות ההם ליחידים לפיראות עיניהם ולברור לכל אחד חלק יפה ומקום ראוי והגון לו כפי ענינו למראית עיניהם שכל מה שעשו בענין החלוקה הנזכרת יהיה מקויים ומקובל על הקהל כאלו עשאוהו כל הקהל וכל מי שישב במקום אחד זולתי במקום שיבררו להם המחלקים הנזכרים או יסרב באותה חלוקה שעשו להם שיקנם בחמשים דינרין כמש"כ זה בארוכה בהסכמה הכתובה מיד הסופר. המחלקים הנזכרים עשו החלוקה ההיא ובררו לכל אחד מקומו וכל הקהל נתפייסו מאותה חלוקה זולתי שנים או שלשה שלא נתפייסו בה ולא רצו לשבת במקום שבררו ונתנו להם המחלקים וגם כדי שלא לעבור על תקנת הקהל לא ישבו במקומות האחרים אבל ישבו בספסלים קטנים עם נערים. אח"כ כמו שנה מוקדמי הקהל קבצו אנשי המעמד ביום שמיני חג עצרת והניחו לפניהם שיטב בעיניהם כדי להסיר ריבין ומחלוקת ונזקין שאפשר שיולדו לקהל וליחידים בענין החלוקה הנזכרת שיעשו קיום וחזוק בדבר החלוקה יותר ממה שנעשה בהסכמה הראשונה. ואנשי המעמד אחר משא ומתן שהיה להם בזה היתה הסכמתם שהיה ראוי וטוב לעשות קיום וחזוק לחלוקה אך אמנם שיראו ויגידו זה לכל הקהל בבית הכנסת ואם טוב בעיני כלם לעשות החזוק ההוא על החלוקה או שדעתם שיהיה תועלת לכל הקהל שיעשוה בהסכמת כלם בענין שיהיה הדבר קיים וחזק. ועל כן ביום ההוא הניחו המוקדמין במעמד כל הקהל כדברים הראשונים שהניחו בפני אנשי המעמד והסכימו כלם זולתי חמשה שנסתלקו עצמם מזה לעשות קיום וחזוק לחלוקה שלא יבא שום אדם כנגד החלוקה הכתובה מיד רבי אברהם הסופר בכח חרם ונדוי ושלא יביא מבקש או מאיים או מנגד ומי שיעשה כנגד זה שינהגו עמו הקהל נדוי גמור עד שיסלק אותו המנגד או מאיים או מבקש וכל נזק שיגיע בעד זה לקהל או ליחידים שיפרענו הוא בכח החרם והנדוי וכן שלא יוכלו לשנות מקומותיהם אם לא בעד נשואין או אבלות או קרוב או אכסנאי לא בזולת זה בכח ההסכמה הראשונה וקנס חמשים דנרין ובכח חרם ונדוי ושיכתב בארוכה כאשר יתנו המוקדמין מסודר ומכל זה סלקו עצמם חמשה והעידו עדים ובקשו מהסופר שיעשה להם שטר מזה וגם הביאו בב"ה הגזבר וסופר ערבי ובקשו מהסופר ערבי לעשות להם שטר כי הם מסלקים ומוציאין עצמם מן התקנה החדשה שעושין הקהל עתה עם חרם ונדוי וכן בקשו מהגזבר יצוה לסופר הקהל שיתן להם טופס ההסכמה והגזבר צוה לסופר שאם נכתבה ההסכמה שיתננה אליו ואם לא נכתבה שלא יכתבנה עד שיראה הוא אם היא עשויה כדין אז ענו מוקדמי הקהל אל הגזבר כי אלה האנשים המסתלקים ומוציאין עצמם מן ההסכמה החדשה שעשו עתה הקהל הם עוברים על החרם אשר בהסכמה ההיא ולכן ראוי שיהיו נבדלים מהקהל כדין מנודין ומוחרמים ובקשו מהגזבר שיצוה להם שיסגרו בביתם וינהגו נדוי ולא יבואו לבית הכנסת כדי שלא להכשיל הקהל ומלבד זה הכריזו המוקדמין בבית הכנסת ביום המחרת היה יום שמחת תורה שהנזכרים עברו על החרם והנדוי ולכן שינהגו עמהם הקהל כדין מנודין ומוחרמין וכן עשו כל הקהל קבלו מן המוקדמין ונהגו עמהם כדין מנודין ומוחרמין ואלה החמשה אומרים וטוענין כי המוקדמים שהכריזו זה עליהם עשו שלא כדין כי הם לא עברו על החרם חלילה להם אבל סלקו עצמם מן התקנה ומן החרם והנדוי שהיו מחדשים עתה כמו שהוא נהוג בקהל ההוא להסתלק ולהוציא עצמם קצת יחידים לפעמים מן החרמות והנדויין ואין מכלים דבר אם יעברו על התקנה והחרם מאחר שהוציאו עצמם מן הכלל ואף אם לא היה יכלת בידם להסתלק ולהוציא עצמם מן התקנה החדשה הנעשית בכח חרם ונדוי מכל מקום הם לא עברו על התקנה והחרם מפני אמרם שמוציאין עצמם מן התקנה כי התקנה היתה לחזוק החלוקה והם לא אמרו דבר כנגד החלוקה לבטלה ולא הביאו מבקש או מאיים או מנגד כדי לבטלה ולא ישבו במקומות האחרים רק שהוציאו עצמם מן התקנה החדשה שהיו עושין עתה מפני שלא היו מסכימים בחזוק אחר על החלוקה יותר מן הקודם. ומוקדמי הקהל משיבין כי הם עשו כדין במה שהכריזו עליהם לפי שאלה עברו על התקנה לפי שאין שום יחיד יכול להוציא עצמו מתקנת הקהל כיון שהרוב מסכימים בה ועוד שהקהל הסכימו בפירוש שלא לסלק שום אדם מן התקנה כמש"כ בשטר החתום המסודר ע"פ המוקדמין ואע"פ שלא נכתב כן בטופס שנתן הסופר לגזבר היה לפי שעדיין לא היתה ההסכמה מסודרת על פי המוקדמים בארוכה ומאחר שהם נכללים מן הדין בתקנה החדשה הנה כשהלכו לפני הגזבר ועשה צווי לסופר הקהל לבקשתם הנה היה זה כנגד החלוקה ועוד שבתקנה זו החדשה כתוב שלא יבא שום אדם כנגד תקנה זו וכנגד התקנה הראשונה וא"כ אלו החמשה אף אם לא באו כנגד התקנה הראשונה הנה באו כננד התקנה הזאת החדשה בהתרעמם לגזבר ובהוציא עצמם ממנה ואע"פ שבטופס הנתון לפני הנזכר לא נכתב שיהיה החרם והנדוי כי אם על מי שיבא כנגד החלוקה וההסכמה הראשונה לא על החולק על זאת החדשה הנה הטופס ההוא נעשה קודם שיסדרו המוקדמין לשון ההסכמה אבל מכיון שהוסכם שהמוקדמין יסדרו שטר הנעשה מן ההסכמה בכל תוקף. הנה הם סדרוה שיהיה החרם והנדוי כוללין ההסכמה הראשונה והאחרונה והעדים חתמוה כן על פיהם וראוי ללכת אחרי מה שנכתב ונחתם מן הסופר והעד השני שעמו ולא אחרי הטופס שנכתב ראשונה מיד הסופר לבדו. והה' משיבין שאין ראוי ללכת רק אחרי הטופס שנתן הסופר לגזבר שנעשה ראשונה כי מה שחתמו העדים אחר כן היה כי המוקדמין שהיה להם לסדר השטר לעדים סדרו והוסיפו בלשון מה שלא היה ולא נברא וחדשו בה דברים ותנאים חדשים שלא נכללו בתקנת הקהל ואם העדים טעו אין לעיין למה שחתמו בטעות והראיה שטעו העדים בשטר ההוא שכתבו בשטר שכל הקהל הסכימו בהסכמה והדבר מפורסם שהוא שקר כי החמשה לא הסכימו בה כמו שידוע זה לכל הקהל ויש להם שטר הסופר הערבי שמעיד על זה מלבד טופס סופר הקהל הנתון לגזבר שהוא מבואר שם וא"כ מה שהוסיפו שעל תקנה זו החדשה הוטלה החרם והנדוי הוא דבר שלא היה בעולם ואף אם היה הנה באותו מעמד חלקו החמשה עליה טרם הגמרה וכבר היה מוסכם מאנשי המעמד שלא תעשה ההסכמה כי אם בהסכמת כל הקהל כמש"כ זה בשטר שחתמו העדים ולזה היו שואלים לכל הקהל כדי שיאמר כל א' דעתו ומה שנראה אליו ולא שיהיה בנדוי החולק על דעת האחרים ואם מפני שהלכו לגזבר ואמרו לו שהן מוציאין עצמם מן התקנה זו שהם עושין עתה שלא כדין לא עברו בזה על החרם שהרי אמרו הקהל בתקנה שהם עושים אותה שאלוי"ה לפ"י די"ל שיניו"ר ולשון זה כולל שיוכל כל אדם להתרעם לפני האדון או הממונה שלו בלי שיעבור על החרם ולזה אומרים זה הלשון בכל ההסכמות דאם לא כן היו באים כנגד האדון אם לא היה אדם יכול לבא לדון לפניו ולכן אף אם יהיה כדבריהם לא עברו על החרם והנדוי כלל והמוקדמין שהכריזו עליהם עשו שלא כדין מחמת שנאה וראויים ליענש אלה דברי שתי הכתות ושאלת ממני להודיעך דעתי:

תשובה מבואר הוא שבני העיר יכולין לעשות גדרים ותקנות ומנהגות ביניהן ולענוש לעובר על תקנתם *()כל זה היה בימי המחבר מטעם הממשלה:) כדאיתא בפ"ק דב"ב (ח':) רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכירות פועלים ולהסיע על קיצותן וכמו שב"ד של ישראל היו רשאין להחרים ולנדות כדכתיב ואקללם ואשביעם באלהים וחייב כל אדם להתנהג באותה גזרה שהם גוזרין כן הדין באנשי העיר אם הסכימו כלם או רובם במעמד טובי העיר חייבין כל בני העיר להתנהג באותה תקנה שתקנו הם וחל החרם עליהם כדכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו ואמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל"ו:) אי איכא גוי כלו אין אי לא לא ומשמע התם דרובו הוי ככולו *( עי' ב"י יו"ד סי' רכ"ח (ד' קמ"ח ע"ד דפוס ווארשא תרכ"ז וע"ש ד' קמ"ו ע"ד בבד"ה):) ואף מי שלא היה נמצא בהסכמתם חייב לנהוג בה כשיודע לו. וראיה לדבר מיהונתן בן שאול שלא היה בהשביע אביו וכו' וכן ראובן שתק כשהגידו לו אחיו החרם שהחרימו על מכירת יוסף שלא בפניו וכיון שהיו צבור והיו בני אב אחד נהג בחרמם אע"פ שלא היה שם כמו"ש בהגדה וגם הדורות הבאים חייבין לנהוג כן ואע"פ שלא היו בשעת הגזרה כדכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש אשר יקום ויבנה את העיר הזאת את יריחו ונתקיימה גזרתו לאחר כמה דורות וכן בימי פילגש בגבעה לפי שאמרו ארור נותן אשה לבנימין נאסר אותו הדור וגם הדורות הבאים היו נאסרין אם לא שדרשו ממנו ולא מבנינו כדאית' בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"א.) הא אלו אמרו עליהם ועל זרעם או סתם החרם חל על הדורות הבאים וכיון שבני העיר יכולין להסיע על קיצותן בגזרת חרם או נדוי הרי הם על בני עירם בענין זה כב"ד הגדול על ישראל ואין המעוט יכולין להוציא עצמם מתקנתם אבל חייבין לנהוג כמו שהסכימו טובי העיר עם רוב אנשי העיר אלא שבחרמי הקהל הולכין אחר מנהגם שכל שנהגו שלפעמים קצת יחידים מוציאין עצמם מתקנותיהם ומחרמיהם ואחרי שהוציאו עצמם ממנה אין מתנהגים בה ואין הקהל חושבים אותו כעובר על התקנה אחרי שהוציא עצמו מכלל תקנתם בענין זה כיון שכבר נהגו בזה הרי מן הסתם דעת הקהל שהמוציא עצמו מן התקנה לא יהיה נכלל בה הואיל וכן נהגו והרי זה כמו היתר חרמי הקהל שמתירין הם לעצמם שלא בפתח וחרטה שלא ע"פ חכם והדבר ידוע שאין החרמות נתרין בדרך זה מן הדין אלא שכיון שכך נהגו מקדם רשאין הם בזה שהרי כשמחרימין על דעת מנהגם הם מחרימין וגדולה מזו כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שמה שנוהגין בקהלות שמחרימין על תקנותיהם ואם יש עובר על תקנתם אין מכריזין עליו ואין נוהגין עמו כדין מוחרם אע"פ שמפורסם לכל שעבר הוא שמאחר שכך נהגו הנה דעתם שאף אם יעבור על החרם לא ינהגו עמו כדין מוחרם והוא עונו ישא וכמו שאמרו בפסח שני הנח להם לישראל אע"פ שאינם נביאים הם בני נביאים ובירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) אמרו כל דבר שאין אתה יודע מה טיבו צא וראה מה הצבור נוהגין ונהוג כן אלה הם דברי הרשב"א ז"ל בתשובה *( עי' לעיל סי' ס"ב ועי' ב"י יו"ד (שם ד' קמ"ו ע"ד) ובד"מ שם אות כ"ד:) אצ"ל שאם נהגו הצבור שלא להקפיד על המוציא עצמו מתקנתם שעל הסתם אין דעתם לכלול בתקנתם ובחרמם היחיד או יחידים המוציאים עצמם מהם וא"כ בנדון זה אם נהגו כן הקהל ההוא כמו שטוענין החמשה הנה רשאין הם להוציא עצמם מן התקנה ומן החרם שמחרימין עתה כיון שכך נהגו ולזה אף אם עשו איזה דבר כנגד החלוקה עצמה ובאו כנגדה לא עברו על החרם שהחרימו בתקנה שניה לחזוק החלוקה שהרי הוציאו עצמם בשטר מן התקנה ההיא ומן הסתם לא נכללו בה מאחר שלא כללו אותם בה הקהל בפי' כמ"ש בטופס התקנה הנתון לגזבר מיד הסופר שכתוב בו שהוציאו החמשה עצמם מן התקנה ואין כתוב בו שכללו אותם הקהל בה בפי' אף אם הוציאו עצמם ממנה וכיון שנהגו הקהל בהוצאת יחידים מן הכלל א"כ הרי הסופר מעיד שאלו אינם נכללים באותה תקנה ובאותו חרם שהחרימו בה מאחר שמעיד שהוציאו עצמם ממנה. ומ"ש בשטר החתום ע"פ הסידור שסדרו המוקדמין שהמוקדמין והקהל הסכימו שלא יוציאו שום אדם מתקנה זו וא"כ אף אם הה' הוציאו עצמם מן התקנה והחרם הרי הם נכללים בה על כרחם שהרי כללום בהם הקהל הנה בזה אחרי שהסופר שהעיד על טופס התקנה לפני הגזבר הוא ג"כ סופר השטר ואחד מעדיו והדבר ידוע שנתינת הטופס לגזבר היתה קודם חתימת השטר הנה יש לנו לדון השטר בענין שלא יסתור למה שכתוב בטופס שהרי אם יסתור השטר לטופס אין עדותו בשטר כלום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולכן נדון ונאמר שמש"כ כן בשטר היה מחמת שאע"פ שההסכמה נעשית סתם אחרי שהסכימו שיסדרו אותה המוקדמין בארוכה ובכל תקף והכל מודים בזה וגם בטופס כתוב כן הנה המוקדמין סדרו אותה והוסיפו וחדשו דברים לחזוק ההסכמה שהרי מבואר לכל שכל הדברים הנזכרים בשטר לא נאמרו בקהל בפרט בשעת ההסכמה אלא בכלל וסמכו שהמוקדמין יסדרו בארוכה והעדים עשו שטר וחתמוהו על פי הסדור ההוא. וכ"כ שהסכימו הקהל שלא יוציאו שום אדם מן התקנה ואע"פ שלא נאמר בשעת ההסכמה אחרי שהמוקדמים סדרו כן בלשון השטר ויש לנו לומר כן כדי שלא נחזיק הסופר במגיד וחוזר ומגיד כנגד הגדתו הראשונה כמו שהדין כן בשני לשונות הכתובים בשטר אחד וסותרים זה את' זה שיש לנו לקיימם בכל מה שנוכל כדי שיסכימו יחד כדאמרי' בב"ב פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ו:) דבעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא ואע"ג דפשיטא ליה בספל מלמעלה וקפל מלמטה שהולכין אחר התחתון כדתנן התם כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה מאתים למעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אפי' הכי מיבעיא ליה בקפל מלמעלה וספל מלמטה אם נקיים שתיהם נאמר שקפל היה כתוב בשניהם אלא שעל ידי זבוב נמחק העליון לפי שיש לנו להסכים שני הלשונות ואפילו באפשר רחוק כגון חששא דזבוב ובנדון זה ג"כ יש לנו לקיים את שתיהן ולומר שמה שנכתב בשטר החתום נכתב על פי סדור המוקדמים ואם לא נאמר כן בפי' בשעת ההסכמה כמו שכלם מודים ומסכימים שעל פי סדורם היתה ההסכמה וא"כ אחרי שבשעת ההסכמה לא הוסכם בפירוש שלא יוכל שום אדם להוציא עצמו ממנה הנה אז היו יכולין החמשה להוציא עצמם ממנה ולעשות כל דבר כנגד כל ההסכמה ההיא ואף כנגד הראשונה מבלי שיעברו על החרם והנדוי. ואף אם נאמר שאחר שבארו המוקדמין בסדורם שלא יוכל שום אדם להוציא עצמו מן התקנה הנה נכללו אלו החמשה בתקנה למפרע ולמפרע עברו על התקנה דומיא דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאם ישן היום שהוא יום האסור וישן ג"כ למחר שהוא יום התנאי עבר בבל יחל למפרע על שינת יום הראשון כדאיתא בפ"ב דנדרים (י"ד:) דהתם הוא שפירש האסור והתנאי וגם כן בכאן אם פירשו בשעת הנדר שלא יוציא שום אדם עצמו מן התקלה אם יסדרו כן המוקדמין אז כשסדרו כן המוקדמים היו עוברים למפרע אבל בכאן שלא פי' אסור בדבר זה כלל בשעת ההסכמה אלא שבכלל אמרו שיסדרו המוקדמין לשון ההסכמה אין חלו החמשה עוברין למפרע שהרי אי אפשר שיעברו על מה שלא ידעו שהרי הם היו חושבין שיוכלו להוציא עצמם מן ההסכמה כמו שנהוג בקהל ההוא ולא הוה לאסוקי אדעתייהו שהמוקדמין יסדרו ההסכמה כנגד המנהג והמוקדמין טרם שיכריזו על שום אדם היה להם לקרות בביהכ"נ הסדור והבאור שעשו בהסכמה ומן אז והלאה אם יעבור שום אדם אז היו רשאין להכריז עליו לא בזולת זה. ועוד שנראה שאין יכולת ביד המוקדמין לומר שלא יוציא שום אדם עצמו מן התקנה שאע"פ שנתנו להם הקהל רשות וכח לסדר ההסכמה בכל תקף זהו באור הלשון אבל לא להוסיף ולחדש ענינים אחרים בהסכמה ולכלול בה מי שהוציא עצמו ממנה בשעת ההסכמה ובזה טעו העדים כשכתבו על פי סדורם עניינים כאלה ולחתום שכך הסכימו הקהל במוחלט ומ"מ לא נחזיקם במעידי שקר בשביל זה משום דאפשר דעבידי דטעו בכהאי גונא מפני מה שהסכימו הקהל שיסדרו המוקדמין השטר דומיא דעבורא דירחא דעבידי דטעו בה סהדי:

אמנם כל זה הוא אם נהגו הקהל שהיחיד או יחידים לפעמים מוציאין עצמם מתקנתם אבל אם לא נהגו בזה הנה אלו הה' לא היו יכולין להוציא עצמם מן ההסכמה אבל הם נכללין בה אע"פ שהוציאו עצמם ממנה ועכ"ז לא עברו על החרם לפי שהם לא עשו דבר כנגד ההסכמה שהיא לקיים החלוקה והם לא טענו על החלוקה רק שאמרו שמוציאין עצמם מן ההסכמה הזו החדשה ואף אם יביאו גזבר וסופרים בשעת ההסכמה להעיד להם כן אין עוברין על החרם בשביל זה אלא שאין בדבריהם ממש ועל כרחם נכללין בהסכמה ואם אח"כ יבואו כנגדה יעברו על החרם מאחר שהם נכללים בה אבל אם בשעת ההסכמה מוציאין עצמם ממנה מפני שראו שאינה ישרה ושהיא כנגדם אין בזה שום אסור שהרי על דעת כן הושם הדבר לפני הקהל כדי שיאמר כל א' דעתו כמ"ש בשטר שכך הסכימו בני המעמד שבפני כל הקהל תעשה ההסכמה כדי שיראו כלם הטובה היא אם רעה ואם היא לתועלת כלם יסכימו בה וא"כ יכול היה כל אדם לומר דעתו ומה שנראה לו בהסכמה ולומר שהוא מוציא עצמו ממנה ואף להעיד עדים ולבקש לחתום לו השטר לעדות ואע"פ שאין ממש בדבריו כי המעוט בטל ברוב ואעפ"י שכתוב בלשון ההסכמה שלא יבא שום אדם כנגד ההסכמה החדשה אין הכוונה אלא אחר העשותה ושלא יבטלנה שום אדם ושלא יבא כנגדה אבל בשעת עשייתה וכל שעוסקין באותו ענין יכול כל אדם לומר שהוא מסלק עצמו ממנה ואינו מסכים בה אע"פ שאין ממש בדבריו אם הרוב הסכימו בה עם טובי העיר וגם אחרי כן יכול להעיד עדים על מה שסלק עצמו בשעה שהסכימו בה עם טובי העיר. ועוד כי הלשון ההוא נכתב בשטר על פי סדור המוקדמין שהרי לא היה כן כתוב בטופס שנתן הסופר לגזבר רק שלא יעשו כנגד החלוקה הראשונה וא"כ אין אלו הה' עוברין למפרע מפני הסדור הנעשה אח"כ והמוקדמין היה להם לפרסם הסידור ההוא בצבור ואח"כ היו נשמרין הכל כמו"ש למעלה והם לא עשו כן רק שמיד הכריזו על אלו החמשה שעברו על החרם ואף אם הביאו אלו החמשה הגזבר בבית הכנסת להעיד להם על זה או שיצוה לסופר לתת להם טופס מן ההסכמה אין בזה משום עובר על החרם כי זה לא נאסר בהסכמה ואף על פי שכתוב בה שלא יוציאו שום אדם מן ההסכמה אין בלשון זה שמי שיוציא עצמו יעבור על ההסכמה והחרם רק שאם יוציא לא יועיל לו גם זה הלשון נכתב על פי סדור המוקדמים וטרם שיפרסמו אותו אי אפשר לעבור עליו כמו שכתבתי למעלה אין צריך לומר שאם כונת מה שנאמר בהסכמה שאלוי"ה לפ"י די"ל שיני"יור הוא שיוכל אדם להתרעם לפני האדון על ענין ההסכמה אם היא כדין אם לא שבזה מבואר הוא שאלו החמשה לא עברו בענין אחר כי לא הביאו מאיים ומפחיד ומבקש לבטל החלוקה רק שבאו לפני הגזבר והיו יכולין לבא לפניו אף לבטל החלוקה אם כך הוא כונת המלות ההם אבל בזה צריך לחקור קהלות הגליל הזה המורגלים באלו המלות בכל הסכמתם מה היא כונתם בהם ומ"מ אלה שלא באו כנגד החלוקה ולא בקשו מן הגזבר לבטל אותה רק שהעידו עדים וסופר בפני הגזבר שהם מוציאין עצמם מן ההסכמה וזה בעת עשייתה או שהיו עסוקים באותו ענין וכל מה שבקשו מהגזבר אחר זה לא היה רק להתרעם מן המפרסמים אותן במנודין ובמוחרמין שלא כדין. סוף דבר אחרי ראותי טענות כל הכתות ושמעי אותם באזני מפיהם איני רואה שהחמשה אלו עברו על החרם והמוקדמין שהכריזו עליהם במנודין ובמוחרמין עשו שלא כדין שהלבינו את פניהם וביישום ברבים על לא עול בכפם ואיני חושדם שעשו זה מפני איבה ושנאה חלילה רק בשוגג לפי שחשבו שעברו וכדי להסיר ולהרים מכשול מדרך הצבור ומ"מ חייבין הם לפרסם בצבור שאלה החמשה לא עברו ולפייסם בדברי רצוי ושלום ולהרבות עליהם רעים כמ"ש חז"ל (יומא פ"ז.) על מש"כ לך התרפס ורהב רעך אם ממון נתחייבת לו התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים: