תשובות ריב"ש/רלג
מה שנשאת ונתת בההיא דפ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ג:) ראיתי ומה שהקשית אמאי לא דייק מרישא דסבירא ליה כמ"ד מזל גורם קושיא היא ומה שאמרת ואין לומר דלא בעי לשוויי נפשיה בפלוגתא דהא איירי בפלוגתא דרבי ור' שמעון בן גמליאל לא כלום הוא דהקושיא היא אמאי לא מקשי מינה לההוא אמורא דסבירא ליה בפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ד:) דמעין גורם דבהא מלתא לא אשכחן תנאי דפליגי בה אלא אמוראי ומדקתני הכא באירסה גרושין ומיתה ולא תנא או גרושין בתרוייהו או מיתה בתרוייהו אשמעינן אגב אורחיה דבמיתה לא מצי לאנסובי כרבי ואפי' בארוסין משום דמזל גורם. ועוד דאי הוה שמעינן ממתניתין מעין גורם הוה מצינא למימר דלא קשיא למאן דאמר מזל גורם כדקאמרת דלא בעי לשוויי תנא נפשיה בפלוגתא ונקט מלתא דכולי עלמא מודו בה דהיינו מעין גורם אבל השתא דשמעינן ממתני' מזל גורם איפכא הוא דהא הויא תיובתא דמאן דאמר מעין גורם ולא מודה במזל גורם אבל מה שתרצת משום דאיכא לדחויי דתנא רישא אגב סיפא זהו האמת והנכון *( וכן תי' שם התוס' בד"ה טעמא וכו' ועי' בשטמ"ק שם:):
עוד כתבת אח"כ ואכתי קשה מנא ליה למידק בנתארמלה תרי זמני טפי מבנתגרשה וכו' אדרבה זיל לאידך גיסא דמצי למתני נתאלמנה תרי זמני ולא תני הכי משום דלא נימא חדא מנייהו נקט וקים ליה דנתגרשה תרי זמני תו לא חזיא לאינסובי אע"ג דסברא מוכחת דגרושין קילי ממיתה מיהו מלישנא דמתני' איכא למידק תרוייהו עכ"ל. וכל זה הפך האמת דאי קים ליה דנתגרשה תרי זמני תו לא חזיא לאנסובי היינו משום דבתרי זמני הויא חזקה כרבי א"כ היכי מצי למיתנא נתאלמנה תרי זמני להיתרא כיון דסבר דבתרי זמני הויא חזקה איני יודע אם דעתך לומר דבגרושין דוקא אסורה לינשא משום דמזל גורם אבל במיתה מותרת אפילו מתו כמה דלא אמרינן במיתה מזל גורם וגם זה הבל דפלוגתייהו דרבי ורשב"ג במיתה הוא דפליגי בפ' הבא על יבמתו ואדרבה יש לומר דדוקא במיתה הוא דאיכא למימר מזל גורם ואסורה לינשא משום דמן שמיא מפקי לה אבל בגרושין שהוא דבר הבא בבחירת הבעל ואין האיש מוציא אלא לרצונו לא שייך ביה מזל גורם ואפי' נתגרשה כמה פעמים מותרת כל שכן שהדבר ברור למאן דאמר מעין גורם דוקא במיתה הוא דאיכא למימר הכי ולא בגרושין והא דאמרינן ביבמות סוף פ' כיצד (כ"ו.) גרושין אמיתה ומיתה אגרושין איידי דנקט גרושין אמיתה נקט מיתה אגרושין וה"ה גרושין אגרושין וכמו"ש שם התוס' ומשמע נמי כיון דלמאן דאמר מעין גורם בגרושין מותרת הכי נמי למאן דאמר מזל גורם משום דהא לא תלי במזלא כיון דלאו מן שמיא מפקו לה דאי לא כי אמרינן בפרק הבא על יבמתו (שם) מאי בינייהו איכא בינייהו דארסה ומת אי נמי דנפל מדיקלא ומת הוה ליה למימר נמי דאיכא בינייהו גרושין אלא ודאי לכולי עלמא בגרושין מותרת דליכא לא משום מעין ולא משום מזל:
ומה שכתבת אע"ג דסברא מוכחת דגרושין קילי ממיתה מיהו מלישנא דמתני' איכא למידק תרוייהו לחומרא זה אינו נכון דכיון דליכא למימר בגרושין חמירי ממיתה ואפשר למימר דקילי איכא למידק ממתני' תרוייהו לחומרא מדנקט חדא בגרושין וחדא במיתה דהא איכא למימר דמשום מיתה בלחוד תנא הכי אבל גרושין לא והא דלא תנא תרוייהו בגרושין משום דלא הוה שמעינן מיתה דהוה אמינא חדא מינייהו נקט אבל השתא דשני בלישניה ותנא חדא בגרושין וחדא במיתה שמעינן שפיר דתרוייהו במיתה לחומרא:
עוד כתבת עוד קשה לי רישא למאי אצטריך דמסיפא שמעינן לה מדקתני כיון שנשאת אין לאביה רשות בה משמע דכל עוד שלא נשאת הרי היא ברשות אביה עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין ולפירוש רש"י ניחא דאתא לאשמועינן דאית לה כתובה דרבנן אע"ג דלא כתב לה אבל לפר"ת לא ידענא למאי אתא עכ"ל:
ואני אומר אין זו קושיא דאורחיה דתנא למתני בהדיא ברישא מאי דשמעינן מדיוקא דסיפא ואף למתני בסיפא בהדיא מאי דשמעינן מדיוק' דרישא דהוי רבותא טפי *( עי' תוס' פסחים כ"א ע"ב ד"ה עבר זמנו וכו' בגה"ש שם:) ובפ' כירה (שבת מ"ד.) קאמר רבי שמעון [בברייתא] כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו ומדיוקא דרישא דקתני הדולק בשבת ולא קתני שהדליק בו באותה שבת כדקתני (תנא קמא) [ר"מ] שמעינן דכבה מותר לטלטלו ואפילו הכי קתני לה בהדיא וכן בפרק במה בהמה (שבת נ"ב:) חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו ובסיפא (נ"ד:) קתני אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ואע"ג דסיפא שמעינן מדיוקא דרישא ורישא מדיוקא דסיפא קתני להו לתרוייהו בהדיא וכי דייקינן התם בגמרא (נ"ג.) מסיפא והוא שקשורה לו מבערב שבת לאו מהאי טעמא אלא משום דהיא גופא פשיטא כדאיתא התם בגמרא וכן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא כ"א.) תנן ברישא כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ובסיפא (כ"ה.) חייב להכריז תנא כריכות ברשות היחיד אע"ג דמדיוקא דרישא שמעינן לה כדאיתא התם בהדיא דמקשי תנן כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו הא ברשות היחיד נוטל ומכריז והרבה כהנה בתלמוד רבו מלמנות. ואעפ"כ להניח דעתך אשיבך לפי דרכך מההיא דתנן לקמן (מ"ח.) הרי היא ברשות אביה עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין לא קשיא דהוה אמינא דהיינו להנהו מילי דתנן במתני' (מ"ו:) דהאב זכאי בבתו ועלה קאי והא דקתני לעולם לאפוקי הגיע זמן כדאיתא בגמרא אבל לענין כתובה הוה אמינא דלעולם אין האב זוכה בה ואפילו בלא נשאת וכן מסיפא דקתני אמרו לו אם משהשיאה אין לאביה רשות בה דאיירי לענין כתובה לא קשיא דקאי אמאי דקאמר רבי יהודה הראשונה של אב ומהדרו ליה דבנשואין ראשונים איבד האב זכות כתובת בתו ודוק מינה הא בארוסין ראשונים לא איבד זכותו אבל בארסה שני פעמים הוה אמינא דאבד זכותו והא אשמעינן ברישא בהדיא דאפי' בתרי ארוסין לא אבד זכותו. זהו מה שנראה לי להשיב על דברי קונדריסך ואשר אחרתי עד כה היה כי קודם הפסח לא היה לי פנאי ומיד אחר הפסח הוצרכתי ללכת לברצלונה ועמדתי שם כמשלש חדשים ועתה כבואי מיד שמתי פני אל המלאכה. אל המיחושים הסובבים אותך נשערה סביבי רופא כל בשר ומפליא לעשות יחלימך ויחייך ועצמותיך יחליץ ויפתח לך את אוצרו הטוב את השמים להריק לך ברכה עד בלי די נאום השמח באהבתך העלז בידידותיך המזומן לעבודתך הנכון לבקשתך הדורש שלומך וטובתך החותם בפרשת ואהבך וברכך והרבך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב שלמה משנתו ותלמודו בפיו ערוך הנבון החכם הה"ר מנחם נ"ר בן כבוד הה"ר חיים ז"ל הארוך יברכהו ויחייהו חי ה' וברוך: