תשובות ריב"ש/רכט
שרמאנקה אל החכם הרב רבי מנחם הארוך נר"ו
כרוב ממשח הסוכך בכנפי תבונתו על פני תושיה דולה מים מבורות עמוקים להשקות כל צמא ועיף בארץ ציה מחדדין שמעתתיה וחריפא סכיניה ותלמודו בידו ובפיו ערוך הוא הנבון החכם רבי מנחם הארוך נטריה רחמנא ויהי אלהיו עמו ויענה את שלומו הגיעתני אגרתך מקוטרת מור ולבונה יפה כחמה ברה כלבנה הבנתי כוונתך הרצויה לפלפל בחכמה לישא וליתן בעומקה של הלכה ולהביט בתפוחי הזהב מתוך נקבי השבכה להתהלך בדרכי החריפות ולהיות על פתחיו דופק ובזה תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ומאתו ברכה ורצון תפק אמנם תדע ותשכיל כי ראוי לכל חריף ומפולפל לשמור מאד את דרך עץ החיים פן בפלפולו ואגב חורפיה יהיה למטים מן הישרה נטפל ומה בצע אם חרב פיפיות בידו חרב חלל הגדול החודרת יורדת ונוקבת עד תהום ובהרים מקדרת ותהי האמת נעדרת הלא כל ישע וכל חפץ להעמיד התורה ביושר על מכונה ולא יכרת מעונה:
ראיתי מה שכתבת ונשאת ונתת על ההיא דפ"ק דכתובות (י"ג:) מתיב רבי אלעזר בד"א בעדות אשה בגופה וכו' מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר והקשית א"כ עדיין תיקשי לר' יוחנן דאמר הפוסל בה פוסל בבתה ועוד לא יתכן שתהיה היא פסולה ובתה כשרה ותירצת דהכי משני לא שתוקי וכשר לר"ג וכו' ע"כ. וזה אינו צריך לפנים ולא היה צריך לכותבו דודאי מאי דקתני בברייתא בד"א בעדות אשה וכו' לר"ג דמכשיר קאי דמדקאמר הולד שתוקי משמע דחומרא בבתה אתא לאשמועי' אם פסול יוחסין או לפחות שתוקי מדין כהונה אלא שהתנא תפס לשון שתוקי שלא להכניס עצמו במחלוקת רבי אלעזר ורבי יוחנן אבל אי הוה קאי לרבי יהושע ולאשמועינן קולא בולד הוה ליה למימר כשר בהדיא דהא לרבי יהושע בגופה לא פסולה ודאי היא אלא ספק שמא נבעלה לפסול לה וא"כ לא הוה למימר בולד שתוקי שיסבול ג"כ לפרשו פסול מספק ולזה הוא הכרח דלר"ג בלחוד קאי ועוד שמבואר הוא דיותר יש להכשיר בה מבבתה כמו שכתבת גם אתה וכמו שסובבת על זה הציר כל הסוגיא וחזרת להקשות על זה הפי' ג' קושיות:
הראשונה דאם כן לא פליגי ר"ג ורבי יהושע אלא ליוחסין אבל לעבוד עבודה דברי הכל פסול ואם כן הוה ליה למתני בד"א ליוחסין אבל לעבוד עבודה לא ע"כ. וזאת אינה קושיא דאי הוה תני הכי הוה משמע דאף בולד פליגי ביוחסין ודלא כרבי אלעזר וכבר כתבתי דאף לתרוצו של רבי יוחנן לא בעי תנא דברייתא לשוויה נפשיה בפלוגתא דרבי אלעזר ור' יוחנן ונקע לישנא דאפשר לפרושי הכי והכי ועוד דכי אמרינן שמשתקין אותו מדין כהונה לאו לעבודה בלחוד ובזכר קאמרינן כמו שבנית על זה היסוד כל דבריך אלא בין לעבוד עבודה בזכר בין שלא לאכול בתרומה בין זכר בין נקבה ורש"י ז"ל כתב בפירוש שתוקי מדין כהונה שלא יעבוד עבודה ולא יאכל בתרומה ע"כ ולגבי תרומה זכר ונקבה שוין דבשביל שהוא זכר לא יפסיד ואם כן על כרחיה הוי ליה למימר דין כהונה דמשמע בין עבודה בין תרומה ובגופה כי היכי דפליגי ר"ג ורבי יהושע ביוחסין פליגי נמי בתרומה אש בת כהן היא דלרבי יהושע נפסלה מן התרומה דמחזקינן לה בנבעלה לפסול לה ולר"ג לא נפסלה ואם כן לא פסיקא ליה למתני בד"א ליוחסין אבל בדין כהונה לא ותנא בד"א בעדות אשה וכו' ופירושה הכי לתירוצא דרבי יוחנן בד"א דפליגי בין ביוחסין בין בתרומה דהוי דין כהונה בעדות אשה בגופה משום דלר"ג נאמנת לומר שלא נבעלה לפסול לה ובזה די להכשיר גופה לתרומה אבל בעדות אשה בבתה הולד שתוקי מדין כהונה ואע"ג דפליגי בה נמי לענין יוחסין משום דאע"ג דהיא נאמנת אפי' בבתה להכשירה ליוחסין שלא נבעלה לפסול אלא לכהן דהיינו מיוחס כדפרש"י ז"ל לא נאמינה כל כך שנבעלה לכהן גמור ואפילו ידענו שנבעלה לכהן גמור לא נאמינה לומר נזה הכהן ומשתקין אותו מדין כהונה כשמואל. ועוד דלגבי יוחסין דבתה אע"ג דלית לה חזקה דידה אית לה חזקה דאמה שלא נבעלה לפסול לה אבל לגבי דין כהונה שנחשבה לבתה בבת כהן וכ"ש בכהן מיוחד בהא לית לה חזקה כלל. ובמה שכתבתי נסתלקה קושיתך הב' שהקשית דמדקאמר בד"א באשה בגופה משמע דוקא בגופה יש להכשיר לר"ג אבל לא בבתה וקשה לרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וכ"ש שנסתלקה השלישית שהקשית היכי קאמר בבתה הולד שתוקי שהרי ולד זה זכר ולא נקבה וכבר פורש שזה אינו אלא בין זכר בין נקבה וה"ק אבל בעדות אשה בבתה אע"ג דפליגי בה ליוחסין כשהיא נקבה להשיאה לכהן לגבי דין כהונה הולד שתוקי בין זכר בין נקבה:
וכתבת עוד ע"כ נ"ל לפרש דר"ג ורבי יהושע פליגי בכל אנפא דר"ג סובר זו עדות שהאשה כשרה לה והיא נאמנת לגמרי להכשיר ולדה בין ליוחסין בין לשמש בעבודה וסיפא דבריתא אשמעינן דר"ג אינו מכשיר נשמש בעבודה אלא בולד הנולד ממנה והיינו דקתני בד"א בעדות אשה בגופה אבל הנולד מבתה מודה דהוי שתוקי ולא יעבוד וטעמא דמילתא דהיא אית לה חזקת כשרות אבל בתה דלית לה שום חזקה אין להכשיר את בנה ואע"ג דלר"ג לא בעי חזקה ליוחסין בעי לה לשמש בעבודה ע"כ. וזה הפי' אין לו על מה שיסמוך דאי בעי ר"ג חזקה לענין עבודה היה לו לפסול בבן הראשונה דמה ענין חזקת כשרות שלה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור ולזה הרמוז אליו כדי שיקרא ולדה מיוחס אחריו ויעבוד עבודה. וכן מה שאמרת שפוסל בבן בתה לעבודה זה אי אפשר שאם בתה כשרה ליוחסין ונשאת לכהן וידענו מי הוא למה אין בנה עובד עבודה והלא מיוחס הוא אחר אביו כהן ומה לנו באמה אם היתה מיוחסת אחר אביה כהן אם לאו כיון שהוכשרה לינשא לכהן וכי אנו צריכין שתהיה אמו כהנת וכל שכן שקשה לדבריך אמו חשבת לה מיוחסת אחר אביה עד שאם היה זכר היה עובד. ואם דבריך הם כגון שהבת נבעלה ולא ידענו למי וכאמה בתה והבת הזאת אומרת מאיש פלוני וכהן הוא אם כן הדר הוה ליה עדות הבת עדות אשה בגופה ויש לך להאמינה בולדה כמו שהאמנת אמה בולדה שהרי יש לה חזקת כשרות שהכשרתה ליוחסין כמו שיש חזקת כשרות לאמה ליוחסין. ועוד קשה לפירושך דאם כן לרבי יוחנן הולד מן השניה שתוקי אבל מן הראשונה כשר לעבוד והא דלא כשמואל דאמר עשרה כהנים ופירש אחד מהן ובעל הולד שתוקי ובשמעתין משמע דהא דרבי יוחנן שייכא אדשמואל וחד טעמא נינהו. וכן משמע דלשמואל אפילו באומרת לזה נבעלתי אין נאמנת דלא הוי מפני דבורה מיוחס אחר אביו דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר שתוקי אלא בדוקי לומר שבודקין את אמו ואי אמרה לזה נבעלתי עובד דממילא ידעינן דלפסול יוחסין לא קאמר כדפרשה לן השתא דקרי לי' שתוקי ולזה איני רואה שיהיה בפי' זה שום ממשות *( עי' בשיטה מקובצת שם בד"ה מ"ט וכו' ובד"ה לא וכו'.) וגם הפירוש השני שכתבת משתבר מאליו במש"כ. סוף דבר נטית קו תהו תמס יהלוך כמו שבלול ובנית עליו מגדל גבוה ותלול: