טרסונה אל החבר רבי שם טוב בן שפרוט י"א.

שאלת תינוק שנולד יום ראשון או שני של סכות אם יכולין לעשות לו מלבושין בחול המועד או לא כי יש מתירין משום דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות י"ט:) ובנדון זה משום כבוד אבי הבן שלא ימולו את בנו בכלים שאולים או בכלים ישנים שלו מותר. ועוד דמשום מצות ברית מילה יש להתיר שהרי מילה דוחה את השבת והאי כצרכי מילה קצת הן. ויש מי שאוסר ואומר דלא שייך משום כבוד הבריות כיון דאפשר בכלים שאולים או בישנים שלו ומהאי טעמא נמי אינם כצרכי מילה ועוד שאפילו נתיר מטעמא דגדול כבוד הבריות וכו' היינו למתכבד עצמו אבל לא לחייט אחר שיתפור כדי שיתכבד האחר דאין אומרים לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך (כשבת ד'.):

תשובה נראה כדברי האוסר שכיון שלא הותרה תפירה במועד באומן אלא בהדיוט כדתנן בפ"ק דמו"ק (ח':) הדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב גם בנדון זה אסורה בכדרכו ע"י אומן ואע"פ שהתנוק צריך לה במועד עצמו לפי שלא הותרה מלאכה מפני צורך המועד ע"י אומן אלא לצורך אוכל נפש כגון לקצור במי שאין לו מה יאכל וכמו"ש הרמב"ן ז"ל בלקוטיו וכן נראה גם מלשון הרמב"ם ז"ל שכך כתב מי שצריך לתפור לו בגד או לבנות לו מקום במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה כדרכו ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט וכו' ע"כ. נראה מלשונו שאע"פ שצריך לו במועד בהכרח דוקא מעשה הדיוט וכמו ששנינו שם (י"א.) גם כן ועושה מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן ואע"פ שהוא דבר שנהנה ממנו מיד וצריך לו בהכרח ובשביל כבוד אבי הבן אין להתיר ואע"פ שמצינו שמתירין לזה בשביל כבוד האחר כגון ההיא דמייתי בפרק מי שמתו (ברכות י"ט:) בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו ומטמאין הכהנים בטומאה דרבנן לכבוד האבל וכן ההיא דמדלגין על גבי ארונות לכבוד מלכים כי לזה הותר כדי שיכבד הבריות ואין זה בשביל שיזכה חבירך דהתם הוא להצילו מאסור ואין מתירין לאחד אסור כדי להציל אחר מאסור מ"מ בנדון זה אין להתירו לא לו ולא לאחר שאין גנאי לאבי הבן אם לא יצא במלבושים חדשים כיון שנולד במועד וא"א לתפור במועד. ועוד שהרי בכמה מקומות נהגו להוציא התנוק במלבושים ישנים מיוחדים לקהל ועוד שהרי אפשר ע"י הדיוט או באומן מעשה הדיוט. ועוד שאף אם לא יעשו לו מלבושים הרי אפשר לכרכו ולעטפו בשיראין ובסדינין המצויירין ויהיה כבודו יותר ועוד שאין לנו לדמות כבוד הבריות זה לזה כי אם התירו טומאה משום כבוד מת מצוה או לכבוד אבל או לכבוד מלכים או בזקן ואינה לפי כבודו גבי השבת אבדה או בכלאים דרבנן שלא לפשטו בשוק שלא יתבזה אין לדמות לאלו כבוד האב במלבושי התנוק. גם מן הטעם שרצו להתיר משום שהוא צרכי מילה אינו שהדבר ברור שאין אלו צרכי מילה שהרי אפשר למילה בלא מלבושים חדשים. גם מה שחשבו שכל צרכי מילה דוחין את השבת לא היא דמכשירי מילה אין דוחין את השבת אפילו שבות ע"י ישראל כי אם שבות דלית ביה מעשה כגון אמירה לכותי ולדעת הרב אלפסי ז"ל אפילו שבות דאמירה לכותי אין מתירין אלא שבות דשבות דהיינו לומר לכותי שיעשה מלאכה שאינה אסורה כי אם משום שבות כמו"ש זה בהלכות בארוכה במסכת ערובין פרק הדר (עירובין סח.) בעובדא דההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה וגם נראה שאין להתיר מלאכת אומן בחול המועד משום מצוה כמו שלא התירו לעשות מנעלים לעולי רגלים בחוה"מ ולא התירו להם כי אם לתקנם כדאיתא בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים נ"ה:) דלא ילפינן תחלת מלאכה מסוף מלאכה משמע דתחלת מלאכה לא התירו להם וכן לא התירו לארס אשה שאינה מלאכה אלא עובדין דחול משום קנין אלא מטעם שלא יקדמנו אחר (מ"ק י"ח:) אבל משום המצוה בעצמה לא ואע"פ שהתירו צרכי רבים (שם ב'.) אפילו ע"י אומן הלכות מועד הלכות עקורות הן ואין למדין זו מזו כדאיתא בפרק מי שהפך (מועד קטן י"ב.) וכן לא דמי להא דאמרינן בפ' ואלו מגלחין (מועד קטן י"ד.) קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד דהא התם קאמר טעמא שאין לך בית האסורים גדול מזה וכבר הותר הגלוח ליוצא מבית האסורים ולשאר השנויים במשנה (שם י"ג:) לפי שלא נאסר הגלוח במועד אפילו לשאר כל אדם אלא כדי שלא יעלו לרגל כשהן מנוולין כמו שאמרו שם (י"ד.) ולזה בלישנא בתרא התירו אפי' נולד קודם המועד. אמנם מה שהיה מותר גמור הוא שיעשה המלבושים ההם אומן שאין לו מה יאכל דהא אסיקנא בגמרא (י"ג.) דשכר פעולה בשאין לו מה יאכל שרי כלומר שמותר לבעה"ב עשיר לתת מלאכה לעשות לאומן שאין לו מה יאכל אע"פ שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד כיון שהשכר צריך לאומן לצורך המועד שאין לו מה יאכל *( ד"מ או"ח סי' תקמ"ה אות א. רמ"א שם סי' תקמ"ד ס"א:) נאום דורש שלומך יצחק בר רבי ששת זלה"ה: