תשובות ריב"ש/ריד
ברצלונה לאח הנכבד דון שמואל בנבנשת י"א
שאלת השלשים הסכימו ועשו הנהנה שברירת הנאמנים ונאמניהם והבית דין ומקבלי החשבון וגבאי צדקה שעתידין להתמנות עתה מ"א טרם פ"ד לשנה תעשה בענין זה שכל השלשים הנמצאים היום בעיר שאין להם אונס נכר למראית הנאמנים ושומריהם יכנסו בקלפי ושלשה מהם אותם שיצאו ראשונ' בגורל יעשו מזולתם הברירות הנזכרות בין בהסכמת כלם או בהסכמת רובם וישבעו בספר תורה בזרועם בפני עשרה מהשלשים לעשות הברירות הנזכרות ביושר ואמונה ולתועלת הקהל שלא ידברו מענין הברירות הנזכר עם שום אדם זולתי חביריהם ושלא ישמעו לדברי שום אדם שידבר עמהם בענין הברירות וכו' וכל אותם שהיו במעמד נשבעו לקיים ההסכמה ההיא ושלא לבטל דבר ממנה ואח"כ עלה הגורל על ראובן שמעון ולוי שיעשו הם הברירות הנזכר וכן עשו רק שברירת הבית דין ומקבלי חשבון שהם חמשה נמצא ששנים מהם קרובים זה לזה ועתה נפל ספק אם מפני הקרובים שבברירת הבית דין יתבטל כל מה שעשו מהברירות או הברירה ההיא לבד ושאר הברירות תשארנה או אף הברירה ההיא תשאר בחזוקה זולתי הקרובים שיתחלפו באחרים שניהם או אחד מהם ועל מי לעשות מה שצריך לתקן באלו הברירות בכלן או במקצתן אם ראובן שמעון ולוי הבוררים שהיה להם הכח מן השלשי' לעשות הברירות או שנאמר כבר עשו אלו שליחותן וישוב זה אל השלשים לעשות מה שצריך לתקן בברירות הנזכרות אם כלן או מקצתן. עוד נפל ספק בברירת גבאי צדקה שאחד מהם עדיין לא דר בעיר רק עשרה חדשים אבל יש לו בית דירה בעיר שקנה שם זה יותר מה' שנים אם הוא כאנשי העיר שיוכל להיות בברירה הנזכרת אם לאו:
תשובה אין צריך לומר ששאר הברירות קיימות ואינן נפסלות מפני הקרובים שבברירת הבית דין שהרי כל ברירה וברירה עומדת לעצמה ואף אם תבטל הברירה האחת על דבר מה אין האחרות בטלות בבטול' דהוה ליה כאומר לחברו בתך מקודשת לי בפרוטה ושדי נתונה לחמור אלא אפי' ברירת הבית דין עצמה אינה בטלה אלא לגבי הקרובים אבל השאר זכו בברירתם ותנן בקדושין כי האי גוונא בפ' האיש מקדש (קידושין נ':) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלה אחת מהן על ידי כלן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אחיות מקודשות משמע הא נכריות מקודשות כדאיתא בגמרא (נ"א.) ואע"פ שקדשן כלן בדבור אחד ובכלכלה אחת ועל ידי אחת וגם דאמר כולכן שכללן כלן יחד אפי' הכי אין קדושין בטלין לגבי נכריות מחמת בטולן לגבי אחיות הכא נמי דכותה ואע"ג דהתם בגמרא מקשינן מינה לאביי דאמר קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין דאמרינן התם אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות מקודשות היכי דמי אילימא דאמר כלכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה אלא דאמר אחת מכם וכו' ואצטריך אביי לתרוצה כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי דאלמא אי אמר כלכם אפי' נכריות אין מתקדשות היינו אליבא דמאן דאמר את וחמור לא קנה ואביי בעא לתרוצי מתניתין אפילו אליבא דמאן דסבירא ליה הכי אבל לדידן דקיי"ל את וחמור קנה מחצה כדאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ג.) מתניתין אתיא כפשטה באמר כלכם ואחיות אין מקודשות הא נכריות מקודשות וכן דעת הרב אלפסי ז"ל שהביא המשנה כפשטה ולא הביא סוגיא הנאמרת עליה בגמרא וכן הכריעו האחרוני' ז"ל אע"פ שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל ואף הרמב"ם ז"ל לא אמר אלא התם משום דאמר כלכם וגרע מאת וחמור דהא באת וחמור פסק הוא ז"ל דקנה מחצה. ועוד נראה להביא ראיה מדתניא בפ"ק דקדושין (ח'.) אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים ומוכחא סוגיא דהתם דבמנה זה אם נמצא חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודש' הא במנה סתם אם נתן לה מנה ונמצא חסר דינר או דינר של נחש' מקודשת וישלים או יחליף *( עי' טואה"ע ס' כ"ט בדרישה אות ב':) ונדון זה למנה סתם דמיא שהרי השלשים נתנו כח לראובן ושמעון ולוי לעשות ברירת הבית דין שהם חמשה אנשים מאותן שירצו מכל הקהל והרי זה כאומר התקדשי לי במנה ולא אמר זה וכשבררו אלו החמשה היה בהם קרוב הרי הוא כנותן לה מנה ונמצא בהם דינר של נחשת דאמרינן התם דהרי היא מקודשת וזכתה במנה שקבלה בתורת קדושין אלא שחייב להחליף לה הדינר הכא נמי זכו הכשרים בברירתם ויחליפו אלו הבוררים אותם הקרובים או אאד מהם ועם היות שבפ' האיש מקדש (קידושין מ"ז.) משמע דבמנה סתם ונמצא חסר דינר פלוגתא דתנאי דתנא קמא דבריתא סבר אינה מקודשת ויש אומרים סברים מקודשת ורבי אלעזר דוקא בנתן לה דינר קאמר דלא כסיפא לה מלתא למתבע המותר אבל בחסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעיה ויש מי שפסק כתנא קמא דברייתא הכא בנדון זה ליכא למימר הכי דהא הכא ליתיה לההוא טעמא דכסיפא לה מילתא למיתבעיה וכל דליתיה לההוא טעמא מבואר שם שהמעשה קיים כדאמרינן התם ושוין במכר שזה קנאו מ"ט דבמכר לא כסיפא ליה מלתא למתבעיה. ואם יאמר אומר הרי נדון זה לא דמי לה לההוא דמקדש חמש נשים ובהן שתי אחיות ולא להך דרבי אלעזר משום דהנהו מיירי בבעל דבר בעצמו אבל בנדון זה שראובן שמעון ולוי לא היה להם כח בברירה זו אלא מצד מה שבררו אותם השלשים אם כן הרי הם כשלוחי השלשים ואיכא למימר שלא נתנו להם כח אלא לעשות ברירה שלמה ולא לעשות מחציתה וא"כ כל הברירה בטלה כדאמרינן בשליח דעלמא בפרק אלמנה נזונת (כתובות צח:) אמר ליה זיל זבין לי כורא ואזל וזבין ליה לתכא דאבעיא לן התם אי מוסיף על דבריו הוי או מעביר על דבריו הוי וסבירא ליה לרבינו אלפסי ז"ל דלא איפשיטא בעיין והכא נמי איכא לספוקי דילמא מעבירין על דברי השלשים הוו שאמרו לעשות ברירה והם לא עשו אלא חצי ברירה כיון שהשאר קרובין. יש להשיב דכי איבעיא לן התם היינו משום טעמא דאמר בעל הבית לא ניחא לי דליפשו שטרי עלי אבל בנדון זה ליתיה לההוא טעמא דמאי איכפת להו לשלשים אם הברירה נעשית יחד או נעשית לחצאין וכ"ש כשלא נעשית בכוונת מכוין אלא כאנוסין דליביהו אנסינהו שהיו סבורין שלא היה בהן קרוב. ועוד שרוב האחרונים ז"ל הסכימו לדעת רב האי גאון ז"ל דאפשיטא בעין דמוסיף על דבריו הוי ממאי דמסקינן בתר הכי (צט:) דאי אמר לאחד לאחד ולא לב' ואי אמר סתמא לאחד ואפי' למאה ולדברי הרב אלפסי ז"ל צריך לדחוק הרבה בפירוש הסוגיא ההיא וכ"ש לפי גירסת רש"י ז"ל דאפילו אמר לחד בפירוש משמע לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפי' למאה כל שלא התנה בפירוש לאחד ולא לשנים והיא הגירסא הנכונה ועוד דההיא בעיא דהתם הוא בשליח דעלמא ואלו השלש' שעלו בגורל הם כשלוחי בית דין שהם כבית דין עצמם שהרי השלשים הם כב"ד על הקהל והם נתנו כח לאלו לעשות אלו הברירות וכיון שהשלשים היו יכולין לעשות כל ברירה וברירה לחצאין כן אלו השלשה שהן באין מכחן יכולין לעשות כמותם באיזה דרך שיסכימו הם לעשותם שהרי הם כשלוחי ב"ד וכבר הסכימו ר"ת והרמב"ן ז"ל וכל האחרונים ז"ל דאע"ג דהיכא דטעה שליח אפילו בפחות משתות מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהכי אמר רבא בפרק האיש מקדש (קידושין מב:) אפ"ה בשליח הדיינין הוי כדיינין ובפחות משתות מכרו קיים והיינו ההיא דבפרק אלמנה נזונת (כתובות ק.) דאמר התם שליח כמאן רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין ובשליח בית דין קיימי שהוא כדיינין ואע"ג דאסיקנא התם הלכתא שליח כאלמנה היינו מטעמא דאמרינן התם מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד דרבים נינהו ובנדון זה הרי אלו השלשה רבים נינהו ואם לגבי טעות הוו כדיינין עצמן כ"ש לגבי מעביר על דבריו דהא בשליח דעלמא דאמר רב נחמן לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה לגבי טעותא אמר היכא דטעה שליח לא קאמינא כדאיתא התם וא"צ לומר אלו השלשה שהם עצמם היו במעמד השלשים והשלשים הסכימו שנשה מהם אותם שיעלה עליהם הגורל יעשו הברירות בכל שנה הרי הוא כאלו נסתלקו השלשים בכל שנה מעשיית הברירות ונתרוקן רשותן לשלשה מהם ואינן כמו שלוחים לב"ד. ועוד יש לדמות נדון זה למש"כ הרמב"ן ז"ל בפ' בית כור דמאי דקיי"ל (קדושין מב:) דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר אין פירושו בטל מקח דוקא אלא לפעמים בטל מקח כגון בית שנמצא חסר מן המדה וכן בכלים ומטלטלין כיוצא בהן לפי שאי אפשר להשלים ולפעמים קנה ומשלים כגון שמכר לו פירות סאה בסלע ומדד לו ונמצאת המדה חסרה משלים נמצאת יתירה מחזיר ושתות ויתר משתות ופחות משתות שוין בדבר וכן דעת הרב רבי יוסף הלוי ז"ל והכריעו כן מההיא סוגיא דפ"ק דביצה (ז.) גבי ההוא דאמר ביעי דפעיא למאן יהבו ליה ביעי דשחוטה וכו' הנה שאפילו בדבר שיש בו קפידא אפילו בדבר מועט כל שאפשר להשלים משלים והמעשה קיים ואפי' הטעות הוא בדבר מרובה כגון יתר משתות בנדון זה גם כן שהיה להם לעשות ברירה מחמשה וטעו ושמו בהם קרובים ונמצאת הברירה חסרה כיון שאפשר להשלים משלימין:
ומה שנסתפק מי יהיו המשלימין אם ישוב אל השלשים לפי שאלו השלשה כבר עשו שליחותן או שעדיין הרשות נתונה ביד השלשה להשלים הצריך בזה נראה ברור שעדיין הרשות ביד השלשה לפי שאין לומר שעשו שליחותן אלא כשעושין דבר קיים אבל כל שעושין דבר בטל חוזרין ועושין אפילו מאה פעמים כדאמרי' בפ' התקבל (גיטין סג:) ההיא דהוו קרו לה נאפותא אזול סהדי כתוב תפואתה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן מתקיף לה רבא מי קאמר כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבא אי ודאי כתוב סהדי גיטא מעלי' ואבד ודאי עשו עדים שליחותן מתקיף לה רב נחמן מי קאמר להו כתובו ואנחו בכיסייכו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים. הנה מבואר שכל שעשו דבר בטל חוזרין ועושין שעדיין לא עשו שליחותן. אבל מה שצריך לעיין אם יוחלפו הקרובים שניהם או האחד לבדו ואי זה מהם ובזה נראה שאם ידוע איזה מהן נברר ראשון וזה אפשר להתברר אם מפי השלשה או שנים מהם אם מפי כתבם בסדורם בברירתם כגון שנראה שלא נכתבו כסדר לפי חכמתם ולא לפי שנותם ואז יש לומר שנכתבו בסדר ברירתן ראשון ראשון בענין זה הנברר ראשון ישאר בברירתו והשלשה בוררים יבררו אחד במקום השני ואם אין ידוע זה לא מפי הבוררים ולא מפי כתבם כגון שנמנין כסדר חכמתם או כסדר שנותם בזה נראה שכיון ששניהם ספק אי אפשר שנבררו יחד בענין זה נראה ששניהם נתבטלו מן הברירה הראשונה שלא היתה כוונת השלשים שיבררו ברירה שתהיה בספק שלא יוכלו להתנהג במנויים אלא ברירה ודאית. וכן נראה ממש"כ הרמב"ם ז"ל דכל שהגט בעל או פסול לא עשו שליחותן אע"פ שהגט פסול כתב הוא ז"ל שאם נשאת בו לא תצא אלא שלכתחלה לא תנשא בו מדרבנן נראה שהכונה היא לגט שתנשא בו לכתחלה הכא נמי איכא למימר הכי. ומ"מ באותן שנים שיבררו הם עתה יכולין לשום אחד מן הקרובים כל שישימו רחוק תחת השני וכן להוצי' מידי כל ספק ולרוחא דמילתא טוב להם שבברירה זאת ישובו ויקיימו אף הרחוקים הקיימין בברירתם ובזה תהא ברירתם קיימת ממה נפשך דאם ברירתם הראשונה קיימת הנה מה טוב ואם ברירתם הראשונה בטלה מכלם הנה עתה מחמת ברירה זו השנית יהיו בברירתם שאין ספק שעל אלו השלשה לחזור ולעשות הברירה כל שנתבטלה הראשונה שהרי לא עשו שליחותם כמו שכתבתי למעלה:
ועל הספק הב' שנפל בברירת גבאי צדקה שאחד מהם לא דר עדיין בעיר רק עשרה חדשים אבל מאז קנה שם בית דירה בזה נראה ברור שזכה בברירתו לפי שכל שקנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד כדתנן בפ"ק דב"ב (ז':) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש ואם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ובודאי שאין חלוק אם קנה הבית דירה אחר שבא לדור שם או קודם לכן והא דלא נקט ואם היה לו בית דירה בעיר כבר כתב הר"ר י"ט שבילי ז"ל דנקט הכי לאפוקי אם בא לו בירושה או נתנוהו לו במתנה דכיון דלא טרח בה ליכא גלויי דעתא אלא בקנה דטרח אבתרה אבל כל שקנה בין קודם שבא לשם בין אחר כן בכל ענין הוי כאנשי העיר מיד כשבא להם לשם אע"פ שלא דר שם י"ב חדש *(א ב"י ח"מ סי' קס"ג מחו' ו' ורמ"א ס"ב:) וכן נראה מן התוספתא שהביא הרב אלפסי ז"ל בהלכות דגרסינן התם מי שהיה לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהם בורות שיחין ומערות ואמת המים ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היו שרוי עמהם באותה העיר משעבדין אותו על הכל ובודאי האי דקאמר ואם היו שרוי עמהם באותה העיר לאו בדר בה י"ב חדש קאמר דהתם בלאו היה לו חצר בעיר משעבדין אותו על הכל כדקתני מתני' דכל ששהה שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר אלא תוך י"ב חדש קאמר דכל שהיה לו חצר בעיר ושרוי עמהן משעבדין אותו על הכל דאלמא לא בעינן שיקנהו לאחר שבא לדור שם. ועוד אפשר דאף אם לא היה לו בית דירה כיון שעמד שם עשרה חדשים יכול להמנות בקופה של צדקה לפי שאע"פ שלא נתחייב בענייני המסין והתשחורות עד שיהא שם שנים עשר חדש מ"מ הרי הוא כבני העיר להתחייב בכל ענייני צדקה כדאמר בגמ' (ח'.) עלה דההיא מתניתין דכמה יהא בעיר ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש ורמינהי שלשים יום לתמחוי שלשה חדשים לקופה ששה לכסות תשעה לקבור' י"ב חדש לפסי העיר אמר רבי אסי אמר ר"י כי תנן נמי מתני' י"ב חדש לפסי העיר תנן הנה כאן מבואר שבט' חדשים הוא כבני העיר להתחייב בכל מיני הצדקה ואין צריך י"ב רק לפסי העיר שהם לשמירת העיר וכן למסין והתשחורות שהם כפסו העיר כמ"ש המפרשים ז"ל וא"כ כיון שזה הנברר הוא כבני העיר בכל מיני הצדקה נראה שאפשר להתמנות בברירת גבאי צדקה ואף אם לא היה לו שם בית דירה שהרי הוא כבני העיר ומשתתף עמהם בכל ענייני ברירה זו וא"צ לומר עתה שיש לו שם בית דירה שקנאה שהוא כאנשי העיר לכל דבר: