להר"ר ישעיה בר אבא מרי נר"ו

בענין חכם אחד שהחרים לכבודו בלשון שמא אם שייך לו להחרימם:

נראה כי החרם הכתוב למעלה שהחרים ה"ר שמשון אינו כלום דמנדין על כבוד הרב אמרו (ברכות י"ט.) מחרימין לא אמרו *( עי' לעיל סי' קע"ג וד"מ יו"ד סי' שלד אות י"ד ורמ"א שם עי' י"ח:) וכן ת"ח שנדה לכבודו נדויו נדוי אבל להחרים אין חרמו חרם ואפילו נדוי לא חל עליו דכל המוסיף גורע וכן נראה שאף אם היה אומר בלשון נדוי לא עשה כהוגן במה שאמר בלשון שמא ואולי באומרו אי שייך לי להחרימם יהיו בחרם כי לא ימלט מאחת משתים דאי לא שייך ליה להחרימם ואין חרמו חרם הנה ביזה אותם בפרהסיא ובפני מהר"ר שמואל נר"ו בהזכיר עליהם לשון חרם או נדוי ואי שייך ליה להחרימם וחל עליהם החרם הנה מאחר שהוא אמר בלשון שמא אין השומעין חייבין לנהוג עמהם לא חרם ולא נדוי אחרי שהם לא ידעו אי שייך ליה או לא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואם כן המחרים נתן מכשול לפניהם ופרש משטח חרמים. ואין נוחה הימנו רוח חכמים: