תשובות ריב"ש/רח

טוריטולה לרבי יוסף בן ישראל י"א

שאלה ראובן נשא אשה וכתב לה שטר כתובה ושטר נדוניא מסכום ידוע על המנהג והתנאי שתקנו והתנו להיות ביניהם קהל טוליטולה י"ץ ואח"כ נשא אשה אחרת עליה ונשאר עם השניה קרוב לי' שנים ואשתו הראשונה תמיד בביתו והיה לה חיי צער מאשר צרתה בצרה וראובן זה נפטר לבית עולמו ולא נשאר לו זרע מאשתו הראשונה ואחר שמת נשבעה אשתו הראשונה הנזכרת שבועת אלמנה ועשתה מסירה משטר כתובתה ומכל זכות שהיה לה על ראובן בעלה לשמעון שהיה קרובה וראוי ליורשה ואח"כ מתה האשה הראשונה הנזכרת ושמעון בקש מב"ד שיגבוהו מנכסי ראובן כל מה שהחזיק על עצמו לאשתו הראשונה בשטר כתובתה ויורשי ראובן טוענים כי לפי תקנת נשואין קהל טוליטולה י"ץ אין לב"ד לגבות לשמעון העומד במקום האשה הנזכרת כי אם חצי עזבון ראובן ושמעון טוען כי לפי הכתוב בכתובתה שאם עבר ונשא אשה אחרת עליה שיפרע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו שיש לב"ד להגבותו כל מה שכתוב בכתובה כי כל תנאי שבממון קיים וכי תקנת הנשואין שתקנו בטוליטולה לא היתה הכוונה אלא למי שהבעל מוסכם עם אשתו והואיל וראובן עבר ונשא אשה אחרת עליה שיש להגבותו הכתובה משלם ויורשי ראובן טוענים כי לפי שלא בקשה האשה הראשונה הנזכרת זאת התביעה בחיי ראובן שאין להם להגבותו אלא חצי העזבון ושמעון טוען כי בעבור זה לא חסר מאומה מזכות האשה הראשונה הנזכרת ועוד שהיתה ממשפחה נכבדת ובת תלמיד חכם וצנועה ולא רצתה לפרסם ענינה עם בעלה:

תשובה אין ספק שאם התנאי הזה שהתנו בשטר הכתובה שאם עבר ונשא אשה אחרת עליה שיפרע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו הי' בלשון כולל בענין שיכלול אף לאחר מיתת הבעל ושלא ינהגו בה תקנת הנשואין מאחר שעבר ונשא אשה אחרת עליה שבודאי תנאו קיים דתנאי שבממון הוא וכמו"ש בירושלמי (כתובות פ"ט סה"א) הלין דכתבין אין מית' בלא בני תהדר מודלא לבי נשא תנאי שבממון הוא וקיים ואם להפקיע ירושתה שהיא מן הדין יכול להתנות בשעת נשואין ^*( עי' לעיל סי' סד. קב. רז:) כ"ש להפקיע מה שהוא מן התקנה ולהעמיד על דין תורה. אבל מה שצריך לעיין הוא שנראה שאין התנאי הזה כדי לבעל דבר מן התקלה כלל כי אף בלא תנאי זה כל אדם המגרש את אשתו מחמת שנאה יש לו לפרוע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו ואף אחר מיתתו יש לה לגבו' כל מה שהחזיק לה על עצמו אלא מפני התקנה כשהנכסים מועטין ואין מחציתן מספיק לה אז לא תגבה מן המחצית האחר וא"כ אם היתה כונתם בתנאי זה שאם עבר ונשא אשה אחרת עליה שתגבה כל כתובתה אף בנכסים מועטים היה להם לפרש ולומר שאם ישא אשה אחרת עליה שתגבה מכל נכסיו כל מה שהחזיק לה על עצמו והיה נראה מלשון זה בין בחייו בין במותו אבל עתה שהלשון הוא שיפרע לה כל מה שהחזיק וכו' הדבר מבואר שאין תנאי זה אלא בחייו ואין היורשין בכלל וכדאמרינן בפרק הכותב (כתובות פ"ו:) גבי נדר ושבועה אין לי עליך וכו' אבל יורשין משביעין אותה. ולא דמי למי שנתחייב לפרוע כך וכך לפלוני שיורשיו חייבין לפרוע דהתם כיון שהוא נתחייב לפרוע כבר נתחייבו נכסיו וכשמת עדיין שעבוד הנכסים קיים אבל זה אע"פ שהוא חייב לפרוע ונכסיו משועבדים הרי כשמת נפטרו מחצית הנכסים משעבודן מן התקנה שהרי כל שלא גבתה אותה עדיין דין כתובה יש להן אא"כ זקפן עליו במלוה או שעמדה בדין דהוי כזקפה עליו במלוה כדאמרינן בפ"ב דגיטין (י"ח.) לענין שמטה אונס קנס ופתוי וכתובת אשה שזקפן במלוה משמיטין ואם לאו אין משמיטין ומאימתי נזקפין במלוה משעת העמדה בדין והאלמנה הזאת כיון שלא עמדה בדין בחיי בעלה לתבוע כתובתה ממנו מכח התנאי שעבר ונשא אשה אחרת עליה נשארה הכתובה כדין שאר הכתובות כשמת הבעל וזכו היורשים בחצי הנכסים מחוררין משעבוד הכתובה ואין לה לגבות אלא מן המחצית האחר כדין התקנה ובודאי שבחיי הבעל היתה יכולה לתבוע ממנו לעולם מכח התנאי אע"פ שעמדה תחתיו כמה שנים עם צרתה ולא היינו אומרים מסתמא מחלה התנאי ההוא כיון שלא תבעה דכיון שהתנאי כתוב בכתובה ושער כתובה יוצא מתחת ידה על הבעל להביא ראיה שמחלה דמסתמא לא מחלה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות ק"ד.) כל זמן ששטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה כתובתה לעולם ולא אמרינן כיון ששתקה כמה שנים מחלה ותנאי כתובה ככתובה ואע"ג דלגבי מזונות אמרינן בפרק אלמנה נזונית (צ"ו.) דבשתים או שלש שנים מחלה וויתרה מזונות היינו דוקא גבי מזונות שהוא דבר יום ביומו ומתרבה בכל יום ואין דרך להניח זמן מרובה מלתבעם אבל כתובה עצמה לא ואף במזונות דוקא למפרע אבל להבא לא כדאיתא התם דלא מחצה כל תנאי המזונות והכא נמי לא מחלה התנאי ההוא שיש לה על בעלה שיכולה לתבוע ממנו כתובתה וגיטה ויכולה היא שתאמר אף אם שתקתי כשנכנסה צרתי לביתי לא מחלתי על התנאי שיש לי רשות לתבוע כתובתי וגיטי וגם שמן הסתם אין אדם מוחל על תנאי כזה שהוא צערא דגופ' דאין אדם דר עם נחש בכפיפה והוי כנזקי הגוף כקוטרא ובית הכסא שאין להם חזקה לעולם דמסתמא אין אדם מוחל עליהן וגם שיכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל ולכן בחיי בעלה יכולה היתה היא לתבוע כתובתה וגיטה לעולם אבל מאחר שמת בעלה ולא עמדה בדין על כתובתה בחייו הרי חלה התקנה וזכו היורשים במחצית הנכסים ודמיא למאי דאמרינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קל"ז.) גבי נכסי לך ואחריך לפלוני דאמר רשב"ג אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואמר אביי מודה רשב"ג שאם נתנן במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום מ"ט מתנת שכ"מ לא קני אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחר ה"נ הכי הוא כיון שלא עמדה בדין בחייו דבעל לפי שאין נראה שהיה התנאי רק שבחייו יפרע לה אם תתבענו ולא לבטל התקנה לאחר מיתה וכ"ש שהוא מפורסם אע"פ שלא נזכר בשאלה שמוסיפין בלשון התנאי וכותבין כן שיפרע לה כל מה שהחזיק לה על עצמה ויפטור אותה בגט לאלתר א"כ נראה שאין תנאי זה לאחר מיתת הבעל אלא להפקיע דין התלמוד ומסקנת רבא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ה.) נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה בספוקייהו ולהעמיד דינה כדעת רבי אמי דאמר שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וא"כ כל שיושבת תחת בעלה ומשמשתו ולא בקשה להתגרש ודאי לא נתחייב הבעל לפרוע לה כתובה וכשמת והיא יושבת תחתיו כבר עבר התנאי ונתבטל ואין לומר כי מאחר שהזכיר פרעון הכתובה קודם תנאי שיפטור אותה בגט שהם שני תנאין כל אחד לבדו ויכולה היא לתבוע כל אחד שתרצה כדאמרינן בביצה בפרק יום טוב (ביצה כ.) ההוא דאמר הבו ארבע מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתאי דאמרי' התם דד' מאה זוזי שקיל ברתיה איבעי נסיב איבעי לא נסיב כיון דלא אמר לנסיב ברתאי והבו ליה ד' מאה זוזי דהכא ודאי כיון שיפרע לה כל כתובתה ודאי צריך הוא לגרשה שאסור לאדם שישהה עם אשתו שעה אחת בלא כתובה ובודאי לא נתחייב שיפרע לה כל כתובתה ויזון ויפרנם אותה שאם אין כתובה אין תנאי כתובה אלא שכתב תנאי פרעון הכתובה ראשון לתנאי נתינת הגט שיוכלו ב"ד לירד לנכסיו ולהגבותה כתובתה קודם נתינת הגט. גם שנראה שמפני תנאי זה אין כופין על הגט אלא שכופין על הכתובה ומוציאין אותה ממנו ומבקשין על הגט כמו שפירש רבינו תם ז"ל והרמב"ן ז"ל דכל היכא דאיתמר דיוציא ויתן כתובה אין כופין להוציא אלא כופין על הכתובה ומבקשין על הגט כמו שהוכיחו מן הירושלמי זולתי במקומות מועטין שהדבר מוכרח מעצמו לומר שכופין אף על הגט ולכן בתנאי הכתוב בכתובה זו נראה שאין הכוונה בעומדת תחתיו ומשמשתו רק שאם תבקש להתגרש שיפרע לה כתובתה כדעת רבי אמי ולהוציא מדרבא שהיא מסקנת התלמוד גם להוציא מתקנה אחרת שראיתי בתקנות טוליטולה שהיוצאה בגט אם הגרושין הם לבקשת הבעל פורע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו ואם הם לבקשתה אינו פורע אלא הנדוניא לבד ואהני התנאי הזה שאף אם הגרושין באין לבקשתה יהיה כאלו באין לבקשתו כיון שנשא אשה אחרת עליה ויפרע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו אבל ביושבת תחתיו ומשמשתו ולא עמדה בדין בחייו כמו בנדון זה כשמת הבעל זכו היורשין במחצית הנכסים מחוררין משעבוד כתובתה מכח התקנה כך נראה בעיני אני החותם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: