לרב רבי בנימין לפפא נר"ו.

נראה שזה שנשבע להזמין בתו לנשואין סתם ולא קבע זמן כמו שהעידו העדים כן שמיד חל עליו חיוב שבועתו ואע"פ שכיון שלא קבע זמן לשבועתו לא עבר על שבועתו עד שיגיע זמן שלא יהא יכולת בידו לקיימה מכל מקום מעתה הוא חייב להשתדל לקיים שבועתו ולא יתרשל בה כדי שלא יבא זמן שלא יוכל לקיימה ואז יעבור או שימות הוא ולא יוכל לקיימה דומיא דמאי דאמרינן במסכת נדרים (ג':) במי שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דאע"פ שכל ימי חייו יש לו זמן לקיים נזירותו ואינו עובר בבל יאכל מיד יש לו למנות נזירות שמא ימות ואם אינו מונה עובר בבל תאחר ואע"ג דבכתובות פרק אע"פ (כתובות נ"ז:) אמרינן דקטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב מלהנשא עד שתגדיל ותהיה נערה מכל מקום זה שנשבע אינו יכול לעכב וגם לא תלה בסרוב הבת אלא שאמר שלעולם לא יקיים שבועתו וגם מתחלה כפר בה ואמר שמעולם לא נשבע ואם כן הב"ד שנתנו לו הזמן שנראה להם ואיימו עליו בכח חרם ונדוי להשיאה לזמן ההוא עשו כדין ואף אם לא היה דין גמור היו יכולין לעשות כן משום מיגדר מלתא אם השעה צריכה לכך כגון זה שאומר שלא יקיים שבועתו שהרבה עברו על שבועתם ולא נענשו ואין נראה שהסכמת הקהל שכל מי שינדה בלא רשות הנאמנים שיהא הוא בנדוי כלל למה שעשו הב"ד שאין נראה שתהיה הסכמת הקהל אלא ביחיד המנד' כגון אמתיה דרבי דשמתיה לההוא גברא דמחי לבנו גדול (מ"ק י"ז.) או אף תלמיד חכם המנדה לכבודו כדי שלא יטול כל אחד ואחד שררה לעצמו אבל במה שבית דין מנדין למאן דלא ציית דינא חלילה להם ועוד שאלו הבית דין כבר היה להם רשות מן הנאמנים שבררו אותם לעשות דין ביניהם וא"כ כבר היו יכולין לעשות בדין זה כל מה שיראה בעיניהם שראוי לעשות מן הדין וכשעבר הנשבע על שבועתו חל עליו חרם הבית דין ולא היו יכולין הג' האחרים להתירו כיון שעדיין עומד במרדו ולא פייס את בעל דינו ולזה אין התירם התר וכ"ש אם השלישי הנסכם בהתר עם השנים אינו גדול כמו השלישי מן הבית דין הראשון שלא הסכים בהתר דלעולם צריך שיהו המתירין גדולים וחשובין כמו המנדין כדאמרינן בפרק ואלו מגלחין (שם) גברא רבא כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך זיל לגבי נשיאה דלישרי לך וכ"כ הראב"ד ז"ל ולכן לעולם אינו יוצא מנדויו אא"כ ישיאנה לו או יפייסנו בדרך אחרת ואף אם עתה היא גדולה ואינה רוצה להנשא לו אין בידה כיון שקבל אביה קדושין בה בעודה קטנה ועושין לה כדין המורדת כי מה שאמרו שם דקטנה יכולה לעכב היינו להנשא בעודה קטנה אבל כשתגדיל אם כשהיא נערה האב מוסרה על כרחה למנוול ומוכה שחין וכשהיא בוגרת שיצתה מרשותו ואינו יכול לכופה אבל דנין בה דין מורדת ולעולם האב יש לו לעשות כל טצדקי דאית ליה למעבד ולפייס את בתו להנשא לזה כדי שתתקיים שבועתו ואע"פ שכבר עבר עליה כשהניח לעבור זמן נערות שלא יהיה בידו להשיאה ויהיה תלוי בדעת אחרים מכל מקום עדיין החיוב עליו מצד הדין ומכח חרם הב"ד שאמרו וגזרו שלא יפטר מן החרם והנדר והשבועה מעת שיחולו עד שתנשא הארוסה וכו' עם היות שמצד השבועה כבר עבר עליה לא היה לי פנאי להאריך וכתבתי בקצרה מה שנראה לי וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: