למוקדמי אונקשטיל י"א

ראיתי טענות ראובן וטענות שמעון והוא מבואר שהדין עם ראובן בכל טענותיו כי הטענה הראשונה שטען שמחמת ההכאות שמכים באריגתם מתנדנד הכותל טענה היא וראוי לשמעון להרחיק היזקו כדאמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כ"ה:) בעובדא דפפי יוכנאה עני והעשיר הוא וכו' ואמרינן התם דכי נייד נכתימא אפומא דחצבא הוי היזק וצריך להרחיק ולכן ראוי לעיין אם הוא כשעור הזה או על פי אומנין אם הוא היזק לכותל לפי מה שהוא הכותל החזק הוא הרפה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"א מה' שכנים ה"ו) שהיזק זה הוא מן הנזקים הגדולים שאין חזקה מועלת בו וכן הסכימו האחרונים ז"ל כל שכן ששמעון זה לא החזיק שתמיד היה ראובן מוחה בו ומבקש ממנו להסיר הנזק ההוא *(עי' ב״י ח"מ סי׳ קנ"ה ס"י ובד"מ אות ג׳) והטענה שאומר שמעון שיבנו שניהם הכותל או שיקנה לו ראובן הבתים אינה טענה של כלום שכיון שהכותל אינו עומד ליפול אין לראובן לבנות הכותל ולהוציא הוצאות ולא לקנות ביתו של שמעון ואיך יזיקנו שמעון היזק כזה עד שיבנה הכותל או יקנה ביתו האי נקטיה בכובסיה דלשבקיה לגלימיה הוא ואם יזיק לשמעון שנוי אריגתו במקום אחר אין לו להציל היזק עצמו בהיזק חברו. וכן הטענה השנית שטען ראובן מפני שמזיק ליין שבאוצרו אם אמת הדבר כמו שהוא אומר שהקול והנדנוד מזיק ליין ההוא חייב שמעון לסלק היזקו ואע"פ שלא נזכר במשנה בפרק לא יחפור בהרחקת היזק היין כי אם רפת בקר כדתנן (כ':) באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר לפי שהסרחון מזיק ליין מ"מ נראה בגמרא שהכל לפי המקומות דאמר רב יוסף והאי דידן ואפילו שרגא קשי ליה וא"כ אם יין הארץ ההיא מזיק לו הקול והנדנוד ואוצר ראובן קדם להיות מיוחד ליין קודם שיקבע שם שמעון כלי אריגתו חייב לסלק היזקו ולהרחיק ע"פ בקיאין עד כדי שלא יזיק לו *(פי' ב"י שם ס״ד רמ״א ס"ב) וכן הטענה השלישית שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה גם זו טענה גדולה ואע"פ ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (כ"ג.) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג *(רמ"א שם ס״ט) וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל עכ"ל *(טור וב״י שם סנ״ט ורמ"א סל"ט) ואחרי שמחמת כל אחת מן השלשה טענות שטען ראובן יש לשמעון להרחיק ההיזק א"צ לומר בהתקבץ שלשתם יחד נאם יצחק ב"ר ששת זלה"ה: