תשובות ריב"ש/קפג
עוד הביא שנזכר גלויי מילתא בפ' שני דכתובות (כ"ח.) גבי מתני' דתנן זכור הייתי באשה פלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלויי מילתא בעלמא הוא. ונראה לי דהיינו טעמא דמצריכינן הכא גלויי מילתא ולא סגי לן ברובא דהא רובא דאורייתא הוא דמשום דקיי"ל בפ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ב:) דאין הולכין בממון אחר הרוב משום הכי איצטריכינן לגלויי מילתא ע"כ לשונו. נראה מדבריו דלרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב אין צריך שום עדות אלא מוציאין ממון מן הבעל או מן היורשין ע"פ רוב זה. ובגמרא מבואר הפך זה שבראש הפרק (עז.) הקשו גבי מתניתין דתנן אם יש עדים שיצתה בהינומא וכו' טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים הבעל מהימן ופרכינן וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי והך פירכא אתיא כמאן דאמר הולכין בממון אחר הרוב ואף על גב דלא קיימא לן הכי אפילו הכי מקשי תלמודא סתמא לתרוצה למתניתין אליביה דלא תהוי תיובתיה וכן בפ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ב:) מותבינן מהך מתניתין לרב ותירצה רבינא הכא והתם דרוב הנשואות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ומיהו אע"ג דאיתרע ליה מהימנינן ביה להעיד בגדלו מה שראה בקטנו. עוד כתב וז"ל וראיתי מש"כ דבעינן אחר עמו כי היכי דאמרינן לעיל מינה (כתובות כ"ח.) גבי זה כתב ידו של אבא משום דאפוקי ממונא בתרי ולא מקילינן משום גלויי מילתא אלא להימוני זה שהיה קטן. אבל הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל (בפ' י"ו מה' אישות) סתימו לה סתומי ונראין שהן סוברין דלא צריך אחר בהדיה דכיון דאיכא רובא בגלוי מועט מפי זה שהיה קטן סגי. ונראה דאזלי לטעמייהו במה שכתבו [גבי] ואשתמודענוהי וכו' דבין לענין אסורא בין לענין ממונא מהמני קרוב ואשה ודבריהם נראין עכ"ל. ואני אומר שכל זה מבואר הביטול דאף אם יהיבנא ליה לכולי טענתיה ולומר שהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל לא הצריכו בזו של עדות הינומא שיהא אחד גדול עמו מכ"מ צריך אחר עמו שיעיד ג"כ בגדלו על מה שראה בקטנו דהא מתניתין בהדיא קתני אם יש עדים וכו' דאלמא שני עדים בעינן והר"ם ז"ל כ"כ (בפ' י"ו מהלכות אישות) אם יש עדים שראו שעשו לה המנהגות שנהגו אנשי אותה העיר לעשותן לבתולה כגון מיני שמחה או כתרים או מלבוש ידוע וכו' ואם אין לה עדים בזה הרי זו נוטלת מנה ' וכתב אח"כ ונאמן הקטן להעיד בגדלו ולומר זכור אני כשהייתי קטן שנעשה לפלונית מנהג הבתולות ומלשונו זה אין להכריע אם ר"ל על עד אחד מן העדים אבל העד השני צריך שיעיד שראה בגדלו או אם כל אחד מהם יכול להעיד על מה שראה בקטנו אבל מכל מקום שני עדים בעינן א"כ אין זו דומה לההיא דואשתמודענוהי דהתם א"צ שנים. ועוד דהתם אפילו קטן שהוא מכיר ונבון נאמן לדעת הרמב"ם ז"ל ובכאן אינו נחמן אלא להעיד בגדלו על מה שראה בקטנו אבל בעודו קטן אין דבריו כלום. וכן הוא בירושלמי (שם פ"ב ה"י) וכלן לא אמרו אלא בגדלן אבל בקטנן לא והרמב"ם ז"ל כתב כן (פרק י"ד מהלכות עדות) כל אלו שמעיד בהן גדול במה שידע כשהיה קטן וכן בההיא דתניא בברייתא (שם כ"ח:) נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה וכו' פירש רש"י ז"ל לכשיגדיל. ועוד דהתם בזה אחיו של פלוני כתב הרמב"ם ז"ל שעבד נאמן ובכאן אפי' לאחר שנשתחרר אינו נאמן להעיד על מה שראה בהיותו עבד כמ"ש בברייתא (שם) וכלן אם הי' עובד ככבים ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר ומ"מ נראה שמה שאמר ר' דוראן שהרי"ף והרמב"ם ז"ל אזלי לטעמייהו במה שכתבו גבי ואשתמודענוהי וכו' הוא מבואר הבטול גם כי יותר נראה בדעתם ז"ל שהם מצריכין באותה דהינומא שיהא אחר גדול עמו שיעיד על מה שראה בגדלו דאע"ג דבגמרא סדרוה ארישא דמתניתין הוא הדין בכולה מתניתין ר"ל בכל מאי דבעינן שנים אבל במאי דסגי עד אחד לא אפשר דא"כ תיפוק ליה משום הגדול. וכתב הרי"ט אלאישבילי ז"ל בחדושיו על מאי דאמרי' בגמ' (שם) והוא שיש גדול עמו וז"ל י"מ דלא קאי אלא אזה כתב ידו של אבא וכן נמי לעדות הינומא אבל לא קאי להיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומתו דאם איתא תיפוק ליה משום עדותו של גדול לבדו דהא מעלין לכהונה על פי עד אחד. אבל הראב"ד ז"ל פירש דאכולה מתניתין קאי דמתניתין דהכא ר' יהודה היא דאמר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד וכדאוקימנא לה לקמן תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד בלא רבו דהיינו ר' יהודה עכ"ל. והריא"ף ז"ל הביא לשון הגמרא על רישא דמתניתין כדרך שהביאוה בגמרא וקצר כמנהגו. והרמב"ם ז"ל כתב (בפ' ז' מה' עדות) מעיד קרוב על כתיבת קרובו כיצד וכו' ואלו מדברים שנאמנים הגדולים להעיד בגדלן מה שראו בקטנן נאמן אדם לומר כשהוא גדול זהו כתב ידו של אבי וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי שהייתי מכיר כתב ידן כשהייתי קטן והוא שיצטרף עמו אחר שהוא מכיר בכתב ידן כשהוא גדול ובפרק ארבעה עשר כתב וז"ל תחלתו בפסלות אף על פי שסופו בכשרות פסול לפיכך מי שהוא יודע עדות והוא קטן ובא והעיד בה כשהוא גדול אינה כלום ויש דברים שסומכין בהם על עדות שמעיד כשהוא גדול הואיל והן דברים של דבריהם ואלו הן הדברים שאדם נחמן להעיד בגדלו על מה שראה בקטנו נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבי או של אחי מפני שקיום שטרות מדבריהם זכור אני בפלונית כשנשאת ונעשה לה מנהג בתולות הואיל ורוב הנשים בתולות נשאות וכתובה מדבריהם ע"כ. הנה השוה הרב ז"ל שני אלו וכמו שבזה כתב ידו של אבי צריך שיהא גדול עמו כמו שמבואר בפ"ז כן נראה שדעתו בזו של הינומא שבשניהם צריך שני עדים ומאמינין אחד מהם להעיד בגדלו על מה שראה בקטנו אבל באותן האחרות שכתב אחר כן כעדות בית הפרס ועדות תחום שבת והאחרות דבר ברור שא"צ אחר דהא לא בעינן בהו אלא עד אחד *( עי' טוש"ע ח"מ סי' ל"ה סעי' ד' ה' ו' ז' ובסמ"ע ס"ק ט' י"א י"ג:):