תשובות ריב"ש/מט
הספק האחר שמצאתם בהרשאה מפני שהעדים חתמו רחוקים זה מזה בצד שיוכל אדם לכתוב מה שירצה בין עד לעד שהרי דקדק הרשב"א ז"ל מסוגיא שבריש פר' גט פשוט (בבא בתרא קסד.) גבי הוא על הנייר ועידיו על המחק וכו' שאם חתם העד האחד ושכחו מלקיי' תלויו' ומחקו' יכתבו אותם אחר חתימת העד הראשון ויחתום העד השני אחריהן ומזה יצא לך שאין ראוי לעדים להרחיק חתימותיהן זו מזו כי יוכל לכתוב למעלה מה שירצה ולזייפו ואח"כ יכתוב קיומו בין עד לעד וכל שטר שיכול להזדייף פסול. ואני אומר אם היה ששטר שיש חלק בין עד לעד פסול היה נזכר זה בגמרא כמו שהזכירו שהרחיק העדים מן הכתב שני שטין פסול ושטה אחת כשר אלא שאין למדין משטה אחרונה ואדרבה בהרבה מקומות אמרו רווחא שבק למאן דקשיש מיניה וא"כ אפשר שהעד השני חתם ראשון ורווחא שבק בלא צמצום כדי שיוכל האחר לחתום בהרווחה ואם ירצה לכתוב ג' או ד' דורו' וכן מכתיבה גסה כדרך שחותמין קצת העדי' כמ"ש ז"ל שני שטין שאמרו בכתב ידי העדים ולא בכתב ידי סופר וכשחתם האחר לא מילא חתימתו כל החלק ומלשון הרמ"ה ז"ל בההיא סוגיא נראה שאין חלק פוסל בין עד לעד שהוא ז"ל כתב ששטר הבא הוא ועידיו על המחק שהוא כשר שצריך לדקדק בו שחלק שיש בין עד לעד לא יהיה נמחק שני פעמי' כיון שהשטר ועדיו על מחק פעם אחד שאל"כ יש לחוש שמא שטר זה היה הוא על הנייר ועדיו על המחק והיה כתוב בין עד לעד אנחנא סהדי חתימנא אמחקא וכו' וזה מחק השטר וכתב כרצונו על המחק ומחק הכתב שבין עד לעד והרי הוא נמחק שני פעמים אבל כשהחלק שבין עד לעד הוא דומה לכתב ולחתימות אין לחוש ולזה נראה שדעתו שאין חלק פוסל בין עד לעד *( רמ"א ח"מ סי' מה ס"כ:) ומש"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שכותבין קיום המחקים בין עד לעד והביא ראיה מאותה סוגיא הרא"ה ז"ל חלוק עליו לפי שהעד הראשון אינו מעיד על הקיום ההוא אלא העד השני לבדו וא"כ אין כאן עדות שלם ומ"ש בגמרא (שם) דכתבי בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי חתימנא אמחקא וכולי שא"ה שכיון שהשטר נכתב על הנייר מסתמא לא חתם העד הראשון על המחק שהרי אפשר למחוק השטר ולזייף אלא שהסכים עם העד השני למה שנכתב בין סהדא לסהדא ומה שהקשו בגמ' עלה מסיפא דקתני הוא על המחק ועידיו על הנייר פסול ואמאי נכתוב הכי אנחנא סהדי וכו' והוצרכו לתרץ ועוד חזרו והקשו ותרצו ולמה לא תרצו דשאני התם דסהדא חתים אניירא ולאחר שחתם נמחק השטר וכתב וזייף ומה שכתוב בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי וכו' חד הוא דמסהיד דחה הרא"ה ז"ל דאין ה"נ אלא דעדיפא מינה מתרץ דאי עביד הכי לא מהני דמוחק וחוזר ומוחק. ועוד אני אומר הרשב"א ז"ל לא הכשיר הקיומין בין עד לעד אלא בשכתוב מיד אחד מן העדים וכן מ"ש בגמ' דכתב בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי חתימנא וכו' ר"ל שיכתוב מיד אחד מן העדים שאם כתוב זה מיד העד הראשון הנה שניהם מעידים בזה ואם מיד העד השני ג"כ אין לחוש שהוא עושה זה מעצמו מבני הסכמת הראשון שאין להחזיק העד במזוייף כפי דעת הרשב"א ז"ל אבל אם כתוב מיד אחר אינו כלום שהרי אנו תולין שהניחו העדים חלק בין עד לעד ובא זה וזייף וכיון שאין הקיום מועיל בין עד לעד זולתי בכתב ידי אחד מן העדים אין לפסול שטר שיש חלק בין סהדא לסהדא שהרי מעתה אין לחוש לזיוף וכי תימא עדיין יש לחוש דילמא גייז כל השטר וחתימ' העד הראשון ויכתוב על החלק שהעד חייב לו מנה אין לפסול השטר בשביל זה כיון שאינו יכול להזדייף לחובת אחרים רק לחובת העד והוא יחוש לעצמו וכ"כ זה להרמב"ן ז"ל. עוד אני רואה בטופס ההרשא' ששלחתם אלי שאין בו חלק בין עד לעד רק שהעד הראשון נשאר אחר חתימתו חלק בסוף השטה ואין בו שעור כדי לכתוב בו דעל הגרד והכל שריר וקיים ואם בהרשאה אין בו רק כזה אין בזה בית מיחוש אפי' לדבריך ואע"פ שהעד השפיל חתימתו מעט אין בזה חשש זיוף שלא הרחיק בין שטה לשטה כמלא שטה שזהו שעור כתב ושני אוירין בכתב ידי עדים: