פתיחת התפריט הראשי

תשובה כהעריכה

ומה ששאלת אם מותר להשכיר ולהשאיל בהמה לישמעאל בתחלת השבוע ולא יהיה אסור רק בע"ש או אם אסור אפילו בתחלת השבוע לפי מסקנת הגמרא.

תשובה:    אין ספק דלפי מסקנת הגמרא אפילו בתחלת השבוע אסור להשאיל ולהשכיר; ואפילו למכור בהמה גסה העומדת למלאכה -- אסור, גזרה משום שאלה ושכירות.

אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב:

והאידנא דמזבנינן סוסים ופרדים לאינו יהודי היינו משום דמגנו עלן, מידי דהוה אתריסים וכלי זיין דמזבנינן לפרסאי משום דמגנו עלן. מיהו שאלה ושכירות ודאי אסירי. ואיכא מאן דאמר דביום חמישי בסתם מותר להשאילן ולהשכירן, מידי דהוה אכליו לבית שמאי דאית להו איסור שביתת כלים מדאורייתא ולא אסרו אלא בערב שבת אבל בחמישי מותר כדאיתא בברייתא סוף פרק קמא דשבת (דף יט.). עד כאן דבריו.

והרמב"ן ז"ל חלק עליו שאם היה איסור מכירת פרדים משום כלי זיין היה ראוי להתיר מטעם זה. שכיון שאין אסורין אלא משום היזק -- הרי הגנתן עולה יותר מן ההיזק. אבל פרדים ושאר בהמה גסה העומד' למלאכה משום גזרת שביתה נאסרו, ומה ענין זה להגנה שלהן.

וכן מה שכתב דאיכא מאן דאמר דאף שאלה ושכירות בחמישי מותר מידי דהוה אכלים לבית שמאי -- אינו נכון. דאם כן נימא דאף למכור לא אסרו אלא בערב שבת כיון דכל עקר לא נאסרו המכירה אלא משום שאלה ושכירות. ובמתניתין סתמא קתני "ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה", ובריש בכורות נמי תנן "הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי". ואפילו בהמה לעובדיה איבעיא לן התם (דף ב:) ולא איפשיטא משום דאתיא לחלופי.

וההיא ברייתא דשריא להשכיר כליו לעובד כוכבים בד' ובחמישי -- איכא למימר דלאו בית שמאי קתני לה אלא בית הלל, דלית להו שביתת כלים, ואפילו הכי בערב שבת אסור, ואפילו משכירו לימים הרבה ובהבלעה, לפי שנראה שנוטל שכר שבת.

ובתוס' כתבו בשם ר"י ז"ל שלכך נהגו היתר במכירה לפי שבימי התלמוד היו הרבה ביחד והיו יכולין למכור זה לזה. אבל עכשיו -- שאין אנו כי אם מעט במקום אחד -- איכא פסידא אם לא היינו מוכרין לכותי. וכי האי גוונא אמרינן בגמרא (עבודה זרה טו, א) גבי אין מוכרין כלי זיין לכותי דפרכינן "אי הכי אפילו חטי ושערי נמי" ומשני "אי אפשר" כלומר בלי הפסד. ה"נ דאסור אבל משום פסידא שרי.

וכתב בספר התרומה שלפי זה הטעם אין להתיר אלא בשקנאה ישראל לצורך עצמו ואחר כך נמלך למכרה. אבל שיקנה לכתחלה על דעת למכרה -- לא. אבל בשכירות ושאלות הדבר פשוט לאסור, ואפילו מתחלת השבוע כמש"כ. וראוי למחות במי שירצה לעשות כך.

ומה שאמרת שהגידו לך שאני התרתי להשכיר בהמות לכותי ואפילו בערב שבת -- כחשו לך. אמנם ראיתי בפסקי ע"ז למורי הרב ר' חסדאי בר ר' יהודה ז"ל זקנו של הרב דון חסדאי קרשקש נראה שכתב שם זה לשונו:

על כן בודאי ראוי למחות ביד העושין כן ושלא ישאילו ושלא ישכירו אף מתחלת השבוע. ומיהו נראה דאם מתנין עמו על מנת שיחזירנה קודם השבת אפשר לסמוך עליהם בזה דהא אמרינן בגמרא בשלהי פרקין (כא:) בטעמיה דרשב"א דאמר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי עושה בו מלאכה בחולו של מועד אבל שדהו לעובד כוכבים שרי מאי טעמא דאמרינן ליה וציית -- אלמא אפשר למסמך עליה כנ"ל. עכ"ל.

ומש"כ הרא"ש ז"ל שאין לסמוך להשכיר בהמתו לאינו יהודי על ידי שיפקירנה בינו לבין עצמו -- כ"כ בתוספות גם כן. והא דמקשינן בפרק קמא דשבת (דף יח:) לבית שמאי דאית להו דאדם מצוה על שביתת כלים נר וקדרה מאי טעמא ומתרצינן דמפקר להו אפקורי -- שאני התם שא"א בענין אחר. והרשב"א ז"ל כתב התם משום הפקר ב"ד נגעו בה, דלב בית דין מתנה עליהן להפריש העם מאסור, ונר וקדרה לבית שמאי התנו מפני צורך שבת אבל בבהמה לדידן לא שייך האי טעמא.

ומיהו אם השכירה או השאילה לכותי והתנה עמו להחזירה קודם השבת והכותי מעכבה בשבת -- טוב להפקירה בינו לבין עצמו קודם השבת כדי שינצל מאסורא דאורייתא דהא דאסיקנא בנדרים סוף פ' אין בין המודר (דף מה.) דהפקר בעינן בפני שלשה, והכא בפני שלשה לא אפשר שהרי אותם שהפקיר בפניהם יזכו בה אם ירצו או הכותי אם ישמע שהפקירה. דהא לפרסומי מילתא בעינן בפני שלשה והיינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפילו בינו לבין עצמו מהני, הלכך בהא נפיק מאיסורא דאורייתא.