תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן לד

ראובן א) ושמעון באו לדין לפנינו ונתעצמו זה עם זה והגישו עצמותיהם לפנינו ואלה דבריהם: ראובן הלוה לארמאי אחד י' ליטרי' ושמעון כמו כן י' ליטרין וזה בלא ידיעת זה הלוו הלוואתם ולא היה זה על זה חלק לא בקרן ולא בשכח היוצא ומסר הבעל חוב שני ראשי פספסין לזכרון כדרך כל הנושים. לימים נפגר הבעל חוב והלכו שניהם למושל עירם כדברי ראובן לדעת מה יעשו ויאמר להם המושל לא אוכל לעשות דבר ולכוף יורשי הבעל חוב אם תלכו ותפגיעו פני הנפיורא הוא ראש ההגמונים והוא יצוה לאותו הגמון לכוף היורשים ולפרוע החוב כי אינם יושבים בממשלתי ואיני רוצה שישנאני אותו הגמון ואחרי כן בואו אלי ואדעה מה אעשה לכם וילך ראובן כדבריו ויוצא יציאות בדרך ויעש כן הנפיורא ויצוה להגמון לכוף אותן יורשים לפרוע. ובחיי בעל חוב ראשון נפרע שמעון מחובו ולא נותר רק ק' דינר וז' דינר וישובו ראובן ושמעון אל המושל שלהם וישאל להם כמה חייבין היורשים ויאמר ראובן אני לא נפרעתי מאומה ויש לי בחוב עשרה ליטרי' קרן ושמעון אמר ולי באותו חוב ק"ז דינר ויאמר המושל לשמעון על הז' דינר' העודפים על הק' דינר שאתה שואל לא יהיה בהן עסק וידי מסולקות מהם ולא אכוף היורשים לפרוע רק מן הק"ק דינר של ראובן ומן המנה שלך ושחדוני ויתן ראובן שני חלקי השוחד ושמעון חלק שלישי וכפה המושל היורשים לפרוע ונתקבלו כל הט"ו ליטרים ובפרעון אחרון עכב שמעון ד' דינרי' משל ראובן ועכשיו תבעו ראובן לשמעון בפנינו כי אילו ד' דינרי' חסרו מהשלכת י' ליטרי' ולא היה לו לעכבן. ושמעון השיב על ראשון ראשון. על עסק הנפיורא שאמרת חלילה וחס אשר על ידו לא נפרענו ואתה כי הוצאת יציאותיך לחזר על שאר בעלי חובך הוצאתם ומה לי ולהם ובלכתך פי לא שאלת. וראובן השיבו אתה ידעתי כי על עסק דבר זה הלכתי ועוד השיב שמעון על הד' דינר שאתה תובע לא היה לך לתובעם כי היה לי בקרני ק"ז דינר ואולם מתחלה לא נשתתפנו אך כאשר באנו אל מושל עירנו ושחדנוהו נתת שתי הירות כפי חלקך ואני חלק השלישי לפי חלקי ואז נעשינו שותפין הן לזול הן ליוקר הן רב הן מעט בכל אשר יפרע מהחוב הן קרן הן שבח יטול כל אחר לפי חלקו ואם תפסיד תפסיד לפי חלקך ואני לפי חלקי ואתה אמרת לי בבא זמן הפרעון הראשון כי החוב נפרע לקיצים זמן אחר זמן והיה בדעתי לעכב מן המעות כנגד הז' דינרי' ואמרת לי למה תקחם עתה הלא יש עדין מן החוב לפרוע ותוכל לעכבם ועתה הנח בידי ואין לך עסק בהם כי שותפי' אנחנו וראובן השיבו לא דברתי ולא עלה על לבי אך אמרתי לך יחדיו למשפט נקרבה ויוכיחו בין שנינו וגדול הדייני' שאל לשמעון אם אמת הדבר שמיחה המושל ואמר שלא יכוף היורש לפרוע על אותן ז' דינר והשיב שמעון ודאי מיחה ומיחה ומה בכך אין זה דינא דמלכות' דינא עד הנה דברי עצמותיהם. וראינו כי על דברי ראובן הראשונים שטוען על יציאת הדרך ללכת אל שר ההגמונ' וראשם אם יתברר הדבר שכדברי ראובן כן הוא ישבע ראובן שעקר מהלכתו לחזר אחר חוב זה שבאו לפנינו ‏ לדין על שמעון לשלם שליש היציאה ואם לא יתברר בעדים על שמעון לישבע שלא נשתלם החוב ע"י הנפיורא ויפטר כן היציאה ואם שמעון רוצה לגלגלה על ראובן ישבע ראובן שכדבריו כן הוא וישלם לו שמען שליש יציאתו ועל תביעת הז' דינר, שלא זכה שמעון בהם שמאחר שאין ב) אבודים כל מעותיהם ביד הגוי ומה שהוחזר לא הוחזר כי אם על פי מושל עירם ובפירוש אמר המושל לשמעון שלא יכוף הנושה מן הז' דינר באותה שעה מחלם שמעון ונתיאש ואין כח בידו לעכבם כדא' ר' יוסף סקרקון בבבל והא קחזינן דאיכ' אלא אימ' אין דין סיקרקון בבבל כיון דאיכ' בי דואר ולא אתי קביל אומר אחולי אחיל כ"ש וכ"ש גבי גוי שלא היו יכולי' לכופו כי אם ע"פ המושל והמושל אמ' לשמעון שלא יחזר אחר הז' דינר ולא שייך הכא דין שיתוף כלל להיות קרוב לשכר ורחוק להפסד אלא אי דמיא להא דמיא דאמר שמואל שנים שהטילו לכים זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמ' רבא מסתבר' מילי דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרוש אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ומקשה תלמוד' לרבא ומשני ה"ק בד"א בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביתה נעשה כמי שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו זה בזה ג) זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו. ועוד הורעת כח לשמעון שהרי לא נתן שוחד כי אם מן הק' דינר ומן הז' דינר לא נתן ואם כדברי שמעון למה לא נתן כל חלקו כי מוחזקים אנו בראובן שלא היה מוותר שוה פרוטה על שתי ידות המגיעים לחלקו ודמיא שמעון לראובן כאריא ארבא והוא עצמו אמר ראו נאמנותי כי כאשר נפרעו מקצת המעות לא היה ראובן בעיר ואמרתי לאשתו בבית הכנסת צאי וחתמי בחותמך המעות הללו פן תאמרו את ובעליך שחלפתי טובות ברעות אלמ' היה חשוד בעיניהם ואנחנו הדייני' מכירים חריצות שמעון ורמיזותיו. ואף כי הורה ראובן על עסק השיתוף על הט"ו ריט"ל הודה ולא על הז' דינר כי בפירוש פירש כל אחד חובו לפני המושל ובג' מאות דינר שהיו לראובן ושמעון נתרצה המושל לכוף הבעל חוב ולא על השבעה דינר ואם פחתו פחתו לשמעון. ועל אשר טען שמעון אשר התנה לו ראובן אחר השוחד ימים רבים אחרי כן בבא זמן פרעון ממקצת החוב שיעכב ויחלק ראובן כדי חלק המגיע לחלק ז' דינר וראובן אמר לו כדברי שמעון עדין יש החוב לפנינו שעות יש לו לעכבם באחרונה ושמע לו שמעון ולא עכב בידו כלום באותו הפרק. גם בזה ראינו כאשר הראוני מן השמים שאפי' התנה לו ראובן לשמעון כדברי שמעון אין בכך כלום ואין תנאי מועיל לו אלא א"כ התנו זה לזה בשעת הלוואת המעות או בשעת שיתוף שנתחברו בשוחד ללכת אל המושל אפס התנאי שהיה בשעת פירעון אינו תנאי כלל דמשטה(?) בך עבדי לך יכיל למטען שמעון דראובן הוי כאילו בורח מבית האסורים שהכל יודעים שאפי' ד) נפגר היורש לא תועיל להם שוחד שנתנו למושל שלא היה יושב הבעל חוב בארץ ממשלת מושל שלהם ומי יכוף ומי ידרוש ומי יתבע ומעשים בכל יום ותניא הרי שהיה בורח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמ' א"ל משטה אני בך הכא נמי שהיו בספיק' כל שעה שמא ימות כי הבעל הראשון מת אחריו יורשו ונשאר החוב ביד יורשי יורשו ולא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני ואפילו במקום בריה נפשיה עדיפ' ואילו היה לו חלק לשמעון וזכרון באותן ז' דינר לא היה מתרצה לראובן להמתין עד אחר פרעון אחרון דכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ואפי' אי אמרת מית' לא שכיחא הוי ספק דבשעת חירום שנו ומלכות נהפכת כאשר אנו רואים בעינינו. והא ודאי אילו אמר לו שמעון אני אציל את שלך ואתה נותן לי דמי' שלי היה חייב ראובן ליתן לו כדתני בסיפא דההוא בורח מן האיסורי' ואם אמר לו טול דינ' בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם ואמרינ' מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולח דגים מן הים דאמר ליה אפסדתן כוזרא(?) בזוזא הכי נמי כשהציל את של חברו והניח את שלו על ראובן היה לפרוע לשמעון חלקו משעת התנאי שבא ואמר לו על מנת שיתן לו את שלו והיינו דתנ' ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי ה) דמי' שלי חייב ליתן לו אבל אם לא אמר לו והניח שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו כדתנ' ברישא שטף חמורו וחמור חברו שלו שוה מנה ושל חברו שוה מאתים הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו כל שכן הכא שכל אחד הציל לעצמו ע"י השחד שאין לשמעון על ראובן כלום. ואילו לא הודה שמעון כי המושל מיחה וסילק עצמו מן הז' דינר שלא יכוף יורשי יורשיו של בעל חוב ראשון וראובן היה טוען שסילק עצמו המושל ושמעון היה אומ' לא הוזכר הסילוק היה על שמעון לישבע שלא סילק עצמו המושל מאותן ז' דינר והיה יכולת בידו לעכב המעות ולא כולן כי מאחר שהורה שמעון כי לא נתן כי אם שליש השוחד צריך היה להחזיר לראובן מן השוחד כפי חלק הז' דינר ומאחר שהורה שמעון שבודאי סלק השר עצמו מאותן מעות כל מה שטוען שמעון לראובן שיעכב י) בשבילן בשעת פרעון זמן הראשון אפי' אמר לו ראובן עכבם באחרונה אין בכך כלום כי כל שעה היה משטה בו ולא היה רוצה לריב עמו ומדקתני במתנית' ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי(?) שלי חייב ליתן לו מכלל, הציל ולא אמר לו אין לו אלא שכרו דא"ל מצוה קעבדת שאתה מצווה להחזיר אע"ג דבכה"ג לא אשכחן כדאמר בעלמ' יצתה זו שאבודה ממנו ומכל אדם הכי שאני דיכול להחזיר ע"י הדחק ואע"פ שלא היה לו לחזר אחריה במים מיהו היכ' דהציל מסתמ' ולא גלי דעתיה דהוה ח) ליה למימר לחבריה לאהדורי אציל לעצמי בדאמר גלי דעתיה לא אמר לא גלי דעתיה, ועוד ‏לא מצינו שתנאי זה יועיל באמירה בעלמא לאחר זמן אלא גבי שומרים אמרינ' מתנה שומר חנם ט) להיות בשואל ומקשינ' בדבורא בעלמא ומשני ר' ששת בשקנו מידו ר' יוחנן אמר אפילו תימ' בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבר נפשיה אבל הכא מאי הימנות' י) איכא אם בשביל ששמעון היה מקבל כל שעה שלו ושל ראובן לפי שהיה מערופו יותר ומכירו ומחניפו כי גם בחיי הבעל חוב ראשון היה מוציא מחובו וראובן לא היה יכול להוציא כלום עד עת קץ אחרי תת השוחד למושל עירם ולא היה יכול שמעון לעכב משל ראובן כלום ולכפור כי המושל עז וקשה ומכלכל דבריו במשפט ואילו היה כופר שמעון לראובן לאמר לא התקבלתי כלום ובא צעקת הבעל חוב וראובן לפניו לא היה משאיר לשמעון משתין בקיר. ואמרינ' נמי ההוא גבר' דקדיש בציפית' דאסא אמרי ליה והא לית בה שוה פרוטה א"ל תקדוש בארבעה זוזי דאית בה יא) ואישתיק' אמר רבא הוי שתיק' דלאחר מתן מעות וכל שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום היא אמ' רבא מנ' אמינה לה דתני' כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמ' התקדשי לי בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימ' רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא כי אמרה נמי לא מקודשת ואמאי הא קאמרה לא אלא לאו רצתה דקאמרה יב) לא רצתה דאישתיק' וש"מ דשתיקה רלאחר מתן מעות לאו כלום היא והך ציפית' כי קבלת' לשם קידושין ולא היה בה שוה פרוטה והארבעה זוזי היו טמונים בה לשם פקדון קבלתם ולא לשם קדושין וכי אמר לה תקדוש בד' זוזי ראית בה והכירה וידעה בהן לאחר כן ושתקה ולא הוו קדושיה קדושי' הבא נמי מאחר שלא התנו(?) יחד בתחלה ראובן ושמעון בשעת השוחד אלא לאחר זמן בשעת פרעון אפי' הודה לו ראובן ודאי אמרתי לך לעכבן לאו כלום הוא שבתורת גזל היה מעכבם שמעון כי אות' ז' דינר נתיאש בהם ואפי' אמר לו ראובן בשעת השוחד מה לנו לחוב בדמיו של זה ראובן התובע מאחר שלא חש והשגיח המושל לדינרי שמעון העודפי' על המאה אין זה אי אם טענה דמאי ואפי' אמר שמעון לפנינו כך התנה לי ראובן בין ישגיח בין לא ישגיח המושל על אותן ז' דינר בין יג) ישגיח שאעכב כדי שיעור אות' דינר' אין לנו להשגיח על דבריו דאטו בשפטני עסקינ' כ"ש עתה שאין לעכבם ובמה יזכה בהם ושמעון זה היה סבור אטעון טענת שותפו' ואהיה מוחזק במעות ואשבע עליהם אם יבא ראובן להכחישני וראובן זה המוציא וצריך להביא ראיה כדאמ' המוציא מחברו עליו הראיה ומה שבקש לא נתן ומה שבידו נטלו ממנו. עוד השבענוהו ע"י גלגול שמאחר שחלקו לא היה לנו להשביעו אלא מפני שנזקק שמעון לשבועת הטבעות גלגלנו עליו שבועת השותפי' שלא נשתכר בשל ראובן כי בעוד ביד בעל חוב בא לכל זמן וזמן שמעון במרמה תן זמן לפלוני מחלקך גם אני מחלקי ושאלנו את פי שמעון נתן לך כלום הנושה בשביל הרחבת זמן השיב שמעון קורא מציאה היא כורכיא(?) נתן לי ולבסוף כמה ימים הודה שנתן לו כיס אשר המעות הובאו בו ארנקי חדשה או ישנה והטלנו שבועה עליו שלא נשתכר שום דבר בהרחבת הזמן וחייבנוהו לתת שתי ידות העגור לראובן כי הרחבת הזמן הנאת מלוה היא ואמרי' המקדש יד) בהנאת מלוה מקודשת ומסקנ' דארחיב לה זימנא. נחזור על הראשונות אפי' באו אותן ד' דינר ליד שמעון ומחלם ראובן לשמעון אין זו מחילה גמורה כי אם מחילה בטעות כדאמ' ר' ענן שקל בידק' בארעא אזל אהדריה גודא בארעא דחבריה את' לקמיה דר' נחמן א"ל זיל אהדר א"ל והא אחזיק במאן טו) כר' יהוד' וכר' ישמעאל בר' יוסי דאמרי כל לאלתר הויא חזקה לית הלכת' כוותיהו והא אחיל דאתי סייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא את גופך אי הוה ידעת מי הוה עבדת כי היכי דאת לא הוה ידעת איהו נמי לא הוה ידע הכא נמי גבי טענת ראובן ושמעון ובלבד שלא יהא זכור ראובן שהמושל אמר שלא ישתדל להוצי ז' דינר מיד הבעל חוב ואח"כ נזכר שאפי' הקנה לשמעון קנין גמור יכול לחזור בו כדאמ' הנהו גינאי טו) וכו' אבל אם היה נזכר ראובן כן בשעת המחילה אשר המושל סילק עצמו מז' דינרי' שלא יכוף הגושה בעבורם והיה אומד ראובן הנני מוחלם לאותם ז' דינ' שביד שמעון הרי הם מחולין ונתונין ובלבד שיודה בב"ד שמחלם אפם כאן שלא הודה ראובן לשמעון שלא יעכבם כדברי ראובן ושמעון הודה בפני ב"ד שהמושל נסתלק מהם ובפירוש אמר לו שמעון שלא יתעסק בהם אין כח לשמעון לעכבם אף כי אמר ראובן לא אמרתי דבר זה מעולם ולא שייכא שבועה גבי שמעון כלל כי אפי' שמעון עצמו יודע שאין לו זכות בהם על פי הוראתו(?) ובמושל ובטענתו תליא מילת' כאשר אמרנו. עוד תבע ראובן אני משכנתי לך משכונות זה ימים רבים טבעו' זהב ושאר משכונות לימים באת בתי אליך שמעון ומשכנתך טבעת זהב בג' דיני' ושוה ד' דינר' פרעה הג' דינ' ולא ההזרת הטבעת כי אמרת כדבריה שבין שאר הטבעות שמתן והצנעתן ולא היה לך פנאי לחזר עליו ארכו הימים והיתה בתי צועקת עליך מידי יום יום ולא השגחת זה קרוב לג' שנים ועתה היא תובעך גם אני. השיב שמעון כל משכונות שמשכנת גם אות' שמשכנ' היא כולם החזרתי' ורצונך השבע וטול ועל יז) זה נתחייבה שבועה אשת ראובן שלא החזירו שמעון לא לידה ולא ליד שלוחה וצריך להביא הד' דינר ביד בית דין ואז ישבע שמעון תחלה שאינה ברשותו ולא מכרו ולא שלח בו יד ולא פשע בו ואחד תשבע אשת ראובן שהיה שוה הד' דינר ותטלם כדין המלוה על המשכון ואמ' זה ישבע וזה ישבע.