תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן ל

דודאי א) תאיני הבכורות פריחת ריח נריפתם מה ערב להשיב נפש ומתק נופת צופים ומה נעם על חיך ונחמד להשכיל ולעניים נתאיו כי מעין חיים נגאל בוסרם יהי רצון שיהיו ‏ גדוליהן דוגמתם ועודף. אני הצעיר עם בא בקצרה ולא כמוסיף וגורע לשאול לשלום שני הישישים שרים רבים ונכבדים אלופי ומיודעי ר' יוסף בר' אהרן וקרובי שארי ובשרי ר' יוסף ברבי מאיר ועמהם נטע נעים וגידולי הקדש ר' אליעזר הכהן בר' יהודה. אני שלמה צעיר נאמנם ועברם שואל לשלום להם ומשיב דבר על אשר הרבתני ענותם להזקיקני להשיבני כמה שהראוני ממרום. רחל שזימנה את שמעון אחי בעלה לדון והביאה שטר מתנה מלאה אמו ויעקב אביו שכתבו לה בהנשאה לראובן בנם ונתנו לה ולו במתנה מעשר היוצא מכפר אחר שהיה ממושכן תחת ידם בז' דיטלים ב) לאכול הפירות בכל שנה ולקבל הקרן כשירצה הלה לפדותו ועוד כרם אחד גדולה שהיה להם בעיר וטופס שטר המתנה כתוב לרחל ולבעלה בלשון שניהם והלך ראובן בעלה למדינת הים ולא ב) מה נהיי' בו אם חי אם מת והרי שמעון זה מחזיק בקרן ופירות המעשר אכל כמה שנים והקרן קבל וזו תובעת הקרן והפירות שאכל מן הרבית ושמעון טוען שירד להם מפני שנצטרך אחיו והיא שאלו משכונות מאדוני העיר והרהינום(?) ביד גוי אחד בו ריטלין(?) וכשתבע השר משכנותיו ולא היה בידם לשלם אסרו בבית הסהר ומתוך דוחק בקש מן השר לתת לו זמן ואם לא יחזיר לו עד אותו זמן שיהיו הכרם והמעשר לחלוטין בידו והגיע הזמן ולא החזירום וגבאן השר בחובו כתנאו ועדיין היתה לאה אמנו(?) קיימת ובקשה מן השר להחזיר לה המעשר בתורת פרס למען העכבנו עליו כשאר מקבלי פרס מן השרים וכן עשו והחזיקה בו אמי כמה שנים וכשנפטרה חזר השר והחזיק בו ובקשתי פניו שיחזירנו לי בתורת פרס כמו לאמי ולא אבה והחזיק בו שנה לירע לבמה הוא עולה לסוף שנה חזרתי עליו והחזירו לי בתורת ‏ פרס ועבדתיו עליו ד) יציאות מרובות ולאחר זמן שמעתי הגוי שהיו משכונות השר בידו מיד אחי ואמר לשר לקבל משכנותיו מידו ויתן לו הכרם שהיה בידו מן היהודי והמעשר וחרה לי על נחלת אבותי שתוחלט ביד הגוי ורחל זו לא הית' בעיד(?) והלכתי למקומה ונמלכתי בה לפני בני הקהלה לתת לי רשות לקנות' וכן עשתה וחזרתי למקומי ונתתי נחלה אחת שהית' ממושכנת בידי בטו' דיטלין ונתתי לגוי וקבלתי משכונות השר מידו והחזרתים לשר והחליט לי המעשר לגמרי והחזיר לי הקרן ולאחר שנים בא בעל המעשר ופדאו מידי וקבלתי ז' ליטרין ואת משיבה לקבל עליה כל אלות ושבועה אם משכנה לא היא ולא בעלה אותו מעשר לשר על משכנותיו ואם ירד לו השר מעולם ולא החזיק בו ולא אכל פירותיו אבל הכרם משכנה לו אם לא תחזיר לו המשכונות לזמן שקבע ובתוך הזמן מכרה יין ונתנה לשר ט' ריטלין לתתן לגוי שהמשכונו' בידו והשאר לא הספיקה ליתן ולקח השר הכרם בחזקה ולא היתה חייבת לו כי אם מותר החוב ואומרת להחזיר מותר החוב לשמעון ויחזיר לה הכרם וישומו לו פירות שאכל ממנה מיום שירד בה והמעשר תובעת הכל והרבית שאכל והקרן שקבל כי בלכת בעלי מן העיר היתה אמך חמותי מוחזקת בעיר ונכדת לשרים ולקחה פירות המעשר ממני בחזקה ואני יצאתי מן העיר מתוך רוחקי(?) וצעקתי כמה שנים ולא נעניתי ואחרי מותה החזקת בו וצעקתי עליך והיית מתפשר עמי ונותן לי מן התבואה קצת ג' הינין או ד' לשנה ומשקבלתי הקרן החזקת ולא נתת לי כלום. וזה אומר לא נתתי לך התבואה בשביל פשרה כי בשופי אכלתיו אבל מפני שאשת אחי היית' באת עלי משני צדדין לרחם על אלמנות היותך ולהועילך מאותו מעשר מעט כי מה בצער עתה בהיותי ד) בידי מקורם לכן כשהיה ביד הגוי ונכמרו רחמיי והניתיך במקצת. ועוד טען שמעון עדיין לא שמענו שמת אחי ולא בעלת דברים שלי את. לפי הדברים הסרורים נראה לי שהיא בעלת דברים שלו מ"מ שהרי שטר המתנה לה ולבעלה נכתב וזכתה היא בחציין ואפי' בעלה מגרשה נוטלת החצי מחמת נכסי מלוג דתני' והיה ו) לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ואף בחלק המגיע לבעלה בעלת דברי' של שמעון היא דקיי"ל הלכתא פוסקין מזונות לאשת איש אפי' לא שמעו בו שמת וזה שירד לנכסי בעלה והיא צריכה למזונות מוציאי' מידו ונותנים לה דתני' ר' נתן אומר מניין לנושה בחבירו מנה וחברו בחברו מוציאים מזה ונותני' לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ושאמר שמעון שהחזיק בו מחמת מקחו נראה לי על המעשר שאין לו חזקה בשנים כדין קרקע שהרי אין כאן שדה מסויימת במצריה שיהא שמעון זורעה ושוטח בה פירותיו ומשתמש בה כדרך קרקעות אלא נדבת ע"ז שהתנדבו הגוים מעשרות מעשרותיהם לע"ז ואין כח לבעל המעשר בקרקע לפיכך אין כאן די קרקע אלא דין מטלטלין שתובעתו מעות שלה שעשה עמו ז) יורש בפני הגוי הלוה וקבל המינו הרבית והקרן והוא אומר שהיא מכרה אותו החוב לשר העיר וקנאו ממנו ואין לו לא עדים ולא ראיה זו באת לפנינו ושטרה בידה שהחוב שלה הוא נמצא מחזיק בשלה בטענת חנם שאין לה רגלים וחייב להחזיר הקרן ואם בא לגזור על כל בת ישראל שמכרה אותו החוב לגוי שהיה נותן לה כל שנה והוא מחמת שהיה יוצא ובא ומאסף וגובה מן הגוים נתרצתה לו לקנות המותר ועל הכרם לא פירשו דבריהם אם הורת בב"ד שחלטוהו לשר אם לא יחזירו לו משכנותיו עד הזמן הרי לא החזירו ונחלט לו מט' ליטרין שאומרת שהחזירה לו היא גרמה לעצמה והפסידתן ואם אמרה שבתורת משכון משכנתהו לשר והחזירה רוב החוב והוא אומר שחלטתו אם טען שבפניו חלטתו לשר והוא אכלה שני חזקה והיא אין לה עדים שמחתה בפניהם הועילה לו חזקתו ואם לא טען בפני חלטתו לא הועילה לו חזקה דאמר רב יהודה הבא ח) מכח גוי הרי הוא כגוי ואין חזקה אלא בשטר שיביא שטר שמכרה ישראל בעליה לגוי ואי טעין ואמר קמי דידי זבנת' לגוי מהימן מגו דאי בעי אמר מינך זבינת' ואם יש עדים שמיחת' בפניהם או שלא טען שמעון בפני מכרתו תשבע שבתורת משכון משכנתו ולא יותר מן החוב אלא כך וכך ותשלם לו המותר ותגבה הכרם דתניא ט) הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקרקון ‏ גוי הגובה קרקע של ישראל בחובו או שנטלה בחובו או שנטלה בחזקה ומכרה לישראל חברו אין בה משום סיקרקון שאפי' שהתה ביד הגוי קודם שמכרה לישראל שנים עשר חדש חוזרת לבעלים ואע"ג דאמר ר' יוסף נקטינ' אין דין אנפרות בבבל דכיון דאיכא דואר במתא ולא אזיל קביל אחולי אחיל. בבבל היה שם ערכאות קבועים ולא מרעי נפשייהו ודייני קושטא אבל אלו גזלנין וחמסנין הם והצועק אינו נענה וכ"ש שהיה זה שר ואין יד איש תקפה עליו והפירות שאכל שמעון זכה בהם שהרי כל זכות הגוי קנה ודין בעל המשכון לאכול פירות כל זמן החוב ואפי' ישראל מישראל אבק רבית הוא זו שאינה קצוצה וקיי"ל הלכה *) כר' אלעזר דאמר רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינה יוצאה בדיינין ומה שאמר שנמלך בה וברשותה קנאו מן השר אם הודת' שנמלך בה והיא נתנה לו רשות הרי על פיה ירר (?) ויזכה בה במקחו ואע"פ שיש לה לומר השני נוח לי והראשון קשה ממנו מהאי יא) דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלניא זבינת' א"ל פלניא גזלנא הוא אמ' לי' והא אית לי סהדי דאימלכי בך ואמרת לי ובנה א"ל דאמרי השני נוח לי והראשון קשה ממני ואמר רבא דינ' קאמר ליה הני מילי היכי דטענ' איהי אבל אי איהי לא טעני אנן לא טענינן לה לפי שיש לחוש לרמאות שמא מתוך שהית' אבודה ביד הגוי נתנה לו רשות לקנותו קנין עולם בלב שלם ועל פיה הטיל מעותיו ביד הגוי ועכשיו חוזרת בה ובכי האי גוונא לא אמרינן פתח פיך לאלם ואם אמרה בב"ד לא נמלכת בי מעולם אין לנו להשביעה על בך שהרי אפי' נמלך היתה יכולה לומר השני נוח לי ומה לה לשקר.