תשובות הרשב"א/חלק ז/תעז
בעל המכה את אשתו בכל יום עד שהצריכה לצאת מביתו והלכה לבית אביה הודיענו מה דינו: תשובה אין לבעל להכות את אשתו דלחיים נתנה לא לצער ואדרבא צריך לכבדה יותר מגופו ובית דין שואלין וחוקרין מי הוא הגורם ואם הוא מכה אותה ומצערה שלא בדין והיא בורחת הדין עמה שאין אדם דר עם נחש בכפיפ' אחת. זכר לדבר הגר. ואם היא הגורמת שמקללתו חנם הדין עמו שהמקללת בעלה בפניו יוצאה בלא כתובה. ומכל מקום אם הדבר מסופק לב"ד מי הגורם או אפי' הגיעו לדבר ברור איני רואה שיהיו ב"ד יכולין להשביעו שלא לעשות כן אלא גוערין בו ומיסרין אותו ומודיעין אותו שאם יכה שלא כדין שהוא חייב להוציא וליתן כתובה שאפי' על שאר הדברים שאין לה כל כך צער כגון שמדירה שלא תלך לבית אביה או לבית האבל ולבית המשתה או אפי' שלא תשאיל נפה וכברה לחברותיה או שלא תשאל מהם הוא מוציא ויתן כתובה כל שכן במכה ופוצע ומצערה בגופה. וקרוב הדבר בעיני שאם דבר ידוע הוא שהוא מכה אותה שלא כדרך בנות ישראל ההגונות ר"ל שמתמיד להכותה שאינו נאמן לטעון שהיא הגורמת שמקללתו בפניו דלאו כל כמיניה לאחזוקה בפרוצה. וכענין שאמרו בפרק המדיר על מנת שלא תלכי לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי ואמרי עלה בגמ' מאי דבר אחר אמר ר' יהודה אמר שמואל מחמת בני אדם הפרוצין המצויין שם אמר רב אשי לא שנו אלא דאיתחזק אבל לא איתחזק לאו כל כמיניה לאחזוקי אינשי בפריצי עכ"ל. ור' יוסף אביתורי השיב על זה ובאר עוד שמשרין אותה עמו על ידי נאמן ואם שנה באולתו תצא בכתובה ואם אמרה היא איני רוצה לשהות עמו על ידי נאמן משפטה כדין מורדת ונוטלת נדוניתה והולכת ואעפ"י שנמצא דבר אמת שהכה אותה פעם אחר פעם אין כופין הבעל ליתן גט ולגבותה כתובתה עד שידרו אותו ב"ד וזקני הקהל ויאמרו לו הוי יודע שמקויים עליך בשטר כתובה שתכבדנה ותזוננה כדכת' בכתובה ואנא אפלח ואוקיר וכו' וכשמקבל עליו התראה ומשרין אותה על ידי נאמן אם יעיד אותו נאמן ששנה באולתו מגבין לה כתובתה: