תשובות הרשב"א/חלק ז/תלז
על דבר האלמנה שלא היתה לה כתובה בשעת מיתת בעלה והשביחה בנכסים והרויחה שנשבעה על כתובתה ובאין היורשין ותובעין ממנה יתרון הנכסים על כתובתה. לפי הנראה הדין עם היורשין וכיוצא בזה שנינו בפרק מי שמת וכן האשה שהשביחה הנכסים השביחה לאמצע ומוקמינן לה בגמ' באשה היורשת וכו' ופירש הרמב"ם ז"ל והוא הדין לאשה בכתובתה שאם לא באת לב"ד לומר ראו מה שהניח לי בעלי והשביחה הנכסים אין לה אלא כדי כתובתה והמותר ליורשים. הילכך בהאי עובדא נמי אעפ"י שגבאי המס וגבאי הצדקה יודעין שלא היה לה כדי כתובתה לאחר מיתת בעלה אעפ"י כן כיון שלא אמרה בבית דין או בבית הכנסת ראו מה הניח לי בעלי אין לה כי אם כתובתה והמותר ליורשים וההיא דפירש רבינו תם בפירקא קמא דבבא מציעא דבמקום דעד אחד מסייעו פוטרו מן השבועה אינו פוטרו רק בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאורייתא לא וכאשר כתבתי כן הוא ושלום על ישראל: