תשובות הרשב"א/חלק ז/תכו
כתב גאון ז"ל אמר רב פפא משום רבא המלוה חברו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים ואם טען הלוה פרעתיך לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן. מעשה שאמר מלוה ללוה לא תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון והלך ופרעו בפני שני עדים אחרים אמר אביי אומר אני ראובן ושמעון עדים הם או הללו שנים עדים הם ומה שפרע יפה פרע אמר ליה רבא לא כל הימנו ואין פריעתו פריעה שלא הזכיר לו ראובן ושמעון אלא שלא ידיחנו לאחרים: ומעשה במלוה שאמר ללוה לא תפרעני אלא בפני תלמידי חכמים לזמן פרעו בינו לבין עצמו ואבד הממון ובא לפני רב נחמן לדון מראש טען לוה שפרעתיו כבר ביני לבינו. ואמר המלוה ודאי תנאי היה בינינו בקבלתו הממון שלא יפרעני אלא בפני שני תלמידי חכמים ונקיים תנאינו והיה הממון בידי פקדון והרי כבר אבד ואין לו בידי כלום. אמר ליה רב נחמן הואיל והודית שכבר גבית פרעון מעולה הוא לך הבא הממון לפני ולפני רב ששת ששנינו תלמידי חכמים ונקיים תנאיכם: ומעשה במלוה שאמר ללוה תן לי מאה דינרים שהלויתיך אמר לו כבר פרעתיך בפני פלוני ופלוני בא פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן אמר ליה רבא אם שכחו עידיו קונסין ללוה ומחייבו אדם עשוי ששוכח דבר שאינו מוזהר עליו. פרעתיך מאה עכסים שהיו מוכרין אותם ששה זוזים נשלם חובך באו עדים והעידו שלא היו נמכרין אלא ד' זוזים סבר רב ששת למימר הואיל ואדם עשוי ששוכח דבר שאינו מוזהר עליו לא תהא עדות של אלו כלום אמר ליה רבא לא זו דומה לזו שהשער זכור לכל: תניא בריש גט פשוט היו ד' או ה' עדים חתומים על השטר ונמצאו הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר. ודוקא צריכין הקרובים שיהיו חתומים בראש ולא בסוף כדי שלא יבואו לקיים השטר בהם וכן מוכח שם בריש גט פשוט: