תשובות הרשב"א/חלק ז/תיד
דיני מורדת האומרת מאיס עלי והטוענת על בעלה שאינו יכול דע כי המורדת שדברו בה חכמים היא המונעת את בעלה מתשמיש המטה וב"ד שולחין לה ושואלין אותה מפני מה מרדה ואם אמרה מפני שאני רוצה לצערו מתרין בה שאם תעמוד במרדה תפסיד כל כתובתה ואפי' אם היתה של אלף מנה ואם לא חזרה בה מכריזין עליה ביום השבת בכל בתי כנסיות ובכל המדרשות ואומרים כך. הוו יודעים שפלניתא מרדה על בעלה ואם חזרה בה מוטב ואם לאו מכריזים עליה פעם שנית ביום שבת שני וכן עושין שבת שלישי וכן שבת רביעי ואחר אותן ד' שבתות אם לא חזרה בה שולחים לה הבית דין עוד ומזהירין אותה שאם תעמוד במרדה ולא תחזור בה מיד מפסידין כל כתובתה מיד ואפי' חזרה בה לאחר מיכן אין לה כתובתה כלל מאחר שלא רצתה לחזור בה כשהיו ב"ד מזהירין אותה ומ"מ לא הפסידה מנכסי מלוג שלה כלום אבל כל מה שכתב לה בעלה ושהוסיף לה בכתובתה או נתן לה תכשיטין ובגדים וכיוצא בהן מוציאין ממנה ונותנין לו ואפי' אם תפשה היא כלום מן הבגדים והתכשיטים שהכניסה לו בנדונייתא מוציאין ממנה ונותנין לו ואעפ"י שלא כתב כן הרמב"ם ז"ל ואם רצה הבעל לגרש אותה תוך אותן ד' שבתות אם רצה לגרש מגרש ואם רצה להשהותה משהה ובלבד שלא יבא עליה אפי' רצתה לחזור עמו עד שיכתוב לה כתובה אחרת כדין אלמנה לפי שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אפי' שעה אחת זהו דין המורדת. והאומרת בעינא ליה ומצערנא ליה. אבל האומרת מאיס עלי בית דין מבקשים ממנה שתהא נותנת דעתה עליו ותתפייס לו ואם לא רצתה מפני שלבה אונסה שלא תתפייס לו אין מכריחין אותה לעמוד אצלו לשמשו ואין מכריזין עליה כלל אבל ממתינין לה י"ב חדש ואם חזרה בה תוך י"ב חדש הפסידה כתובתה וכל נדוניתה וכל שכן מה שנתן לה ומה שהוסיף לה מדעתו בכתובתה ואם רצה מוציא אותה בגט לאחר י"ב חדש ויוצאה בלא כלום אבל עדיין בידה או ביד הבעל מן הבגדים והתכשיטין שהכניסה לו בנדוניתא וקדמה היא ותפסה אותם אין מוציאין אותם מידה זהו כשגרשה הבעל לאחר י"ב חדש ואם גרשה תוך י"ב חדש נותן כל כתובתה אבל מה שהוסיף לה משלו אינה נוטלת מהן כלום שלא כתב ולא נתן לה משלו על מנת שתקח ותצא ממנו ותתנאה בהם בפני בעל אחר. וכל אותן י"ב חדש שאמרנו שמשהין אותה אינה אוכלת משל בעל כלום ולעולם אין כופין את הבעל לגרש אלא רצה לגרש יגרש ואם לא רצה לא יגרש ואף על פי שלא כתב כן הר"ם במז"ל זהו דין האומרת מאיס עלי. והטוענת על בעלה שאינו יכול והיא רוצה להתגרש ממנו מחמת כך שואלין ממנה ב"ד ואומרין לה מה שאמרת שאינו יכול אם אומרת שהוא משמש אבל אינו יורה כחץ אינה נאמנת אבל האשה שאמרה על בעלה שאינו יכול כלל נאמנת ומכל מקום ב"ד באין עליה דרך בקשה ואומ' לה תני דעתיך על בעליך שמא מתוך איבה אין אתם נזקקים. ונכנסים לחדר ועושין להם סעודה שמא מתוך כך יתנו דעתם זה על זה ואם היא אינה רוצה ואינה שומעת להם בכך אלא שרוצה להתגרש מפני טענה זו מבקשים מן הבעל לגרש ואם לא רצה כופין אותו ליתן כתובה אבל אין כופין אותו ליתן גט אלא יכולין ב"ד לאיים עליו בדברים ובלבד שלא ינדוהו ולא יבזוהו ולא יצערו אותו בגופו. ויש מגדולי רבני צרפת ז"ל שהורו שאפי' דין זה שאנו דנין שמבקשין מן הבעל לגרש ואם לא רצה כופין אותו ליתן כתובה כמו שאמרנו לא נאמרו דברים אלא כשהיא אינה תובעת גירושין ואינה מזכרת פרעון כתובה אבל אם אמרה אינו יכול לשמש על כן אני רוצה שיגרש אותי ויתן לי כתובתי בזו אינה נאמנת ואין שומעין לה כלום דכיון שהזכירה פרעון הכתובה אנו חוששין שמא עיניה נתנה באחר ועל כן היא מעיזה פניה בפני בעלה ותובעת כתובתה כדי שתתנשא באותו ממון לאותו שנתנה בו עיניה ולענין כתובתה שאמרו שנותן לה מה שהכניסה לו בנדונייתא ומנה ומאתים אבל תוספת אינה גובה כלל ואפילו תפסה מוציאין ממנה ונותנין לו שלא כתב לה על מנת שתקח ותתן לבעל אחר: