תשובות הרשב"א/חלק ז/קסא
עוד נשאל מי שיוצא ממנו דם מפי האמה בהרגל פעם או פעמים בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה ובשעת תשמיש נמצא בעד האיש והאשה טיפי דמים גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח טפות דם יוצאות מפי האמה אם יש לחוש לספק נדה או תולה בבעלה כמו ששנינו ותולה בכל דבר וכו' ועוד שהאשה חדל ממנה זה כמה מלהיות לה אורח כנשים: והשיב תחילה אומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם היא דתלי' משום דהוו להו כתמים וכתמים דדבריהם והקלו בהם בכל מקום. ותדע לך שאילו נתעסקה בכתמים ומצאתה בלב' תולה בו ואפי' נמצא על בשרה. ואילו נתעסק בכמה מיני דמים ובדקה טמאה ואינה תולה בהם ואף על פי שאמרו אותו מקום בדוק הוא או דחוק הוא אצל מאכולת הני מילי לגבי מאכולת אבל לגבי שאר כתמים אמאי אלא שבבדיקה לא הלכו בהם להקל וההיא נמי דאיש ואשה (נדה נ"ט ב') לאו ראיה היא דהתם היינו משום דיגיד עליו רעו דכיון שנמצא שם בספל על המים חזקה ממקום המים בא וטהור הוא ותדע לך דהא התם ליכא מידי למיתלי ביה אלא דכיון דאתא עם מי רגלים תלינן דילמא מכה יש שממנה שותת ויורד אף על גב דבעלמא לא תלינן בסתמא אבל היכא דהלכה ומצאה טמאה מנלן דתלינן בבן ובבעל אלא מיהו ודאי מסתברא ודאי דתולה היא זו דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שתהא מוציא דם אפי' שלא בשעת הטלת המים מצאת בשעת תשמיש ודאי תלינן כל שכן במסולקת דמים שאפי' הדם טהור בכי הא לכולי עלמא וכדתניא בריש פ' תינוקת הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה וכו' ועד כאן לא פליגי התם אלא בדם אי מקומו טמא אי לא אבל באשה לא דכולי עלמא אשה טהורה שתולה במכתה ואף על פי שהבועל את הבתולה ואפי' קטנה חששו להחמיר בדמיה דאסיקנא התם בכולהו בועל בעילת מצוה ופורש ואף על פי שאין לך מכה גדולה מזו התם משום דאיכא למיחש לשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם אבל כאן דאיכא מכה ממש תלינן. ועוד דבבתולה יש להחמיר לפי שאינה אלא שעה אחת ופעם אחת אבל כאן אם תחוש אף אתה אוסרה על בעלה: