תשובות הרשב"א/חלק ז/קמב
ועל ענין יהונתן ששאלת דע שלא נתחייב יהונתן מחמת עובר על שבועת בטוי כי אין אדם חייב בשבועת ביטוי אלא במוציא שבועה מפיו. וענין יהונתן טעם אחר יש בדבר וזה הענין כענין עכן שנתחייב הריגה על מעלו אשר מעל בחרם והוא שהמלך או הסנהדרין כשמחרימים במעמד רוב ישראל שלא לעשות דבר פלוני ועבר איש על חרמן חייב מיתה וזהו שנתחייב עכן מיתה על מעלו ואנשי יבש גלעד על אשר לא עלו במצפה ויהונתן על ענינו ואף על פי שהיה שוגג סבור היה שאול שהיה עובר בכונה אחר שהיה רואה העם נזהרים מלאכול הלך ואכל דבש שאם לא היה יודע היה לו לשאול מה היה לעם שנזהרים מלאכול ויפדו העם את יהונתן ולא מת ואמרו שאי אפשר שיהיה מזיד אחר שנעשתה התשועה הגדולה הזאת בישראל על ידו שאין הקדוש ברוך הוא עושה נס על ידי רשע ישראל ומכל מקום עונש היה עליו ועל כן הוצרכו לפדותו בהתרת החרם וכן הוא מפורש בתרגם יונתן בן עוזיאל. וכן הדין לאנשי העיר שהסכימו וגזרו גזרות או גדרים על אנשי עירם רשאים הם בכך והעובר על החרם וגזרתם הרי הוא מוחרם. וכן אם שמו בתקנתם עונש ממון הכל כמו שתקנו וגזרו ואף על פי שלא היו שם מקצת אנשי העיר כיון שנעשה במעמד טובי העיר ובמעמד תלמידי חכמים שבהם השאר שלא היו שם חייבים כאותן שהיו אף על פי שהם מוכרחים או אף על פי שלא ענו אמן ואינן חפצים בו וגדולה מזו שהחרם חל על הבאים אחריהם כמו שהיו נוהגים לומר עלינו ועל זרענו ועל כל הנלוים עלינו כענין חרם פלגש בגבעה שהדור הבא הוצרכו למצוא היתר ולדרוש אשר יתן ממנו ולא מבנינו או כפי משמעות המקרא אשר יתן ממנו אבל הם יקחו להם: צבור שהתקינו שכל מי שיביא את חבירו בערכאות של גויים ויפסיד ממון מחמת כך שיהא מנודה עד שישלם לו כל מה שהפסידו ועבר אחד על התקנה והנתבע אומר כך וכך הפסידני והוא אומר לא הפסדתיו אלא כך וכך. קרוב לומר שאין הלה יוצא מנידויו עד שישלם לו כל אותו סך שטוען עליו לפי שכבר חל עליו נידויו וצריך הוא לשלם את הכל קודם שיצא מנדויו וזה שאומר ששלם או שלא הפסידו כך הוא ספק אצלנו והרי זה ספק וודאי מנודה ואין ספק מוציא מידי ודאי וכאילו שנדוהו עד שילך לירושלים והוא טוען שהלך שעליו להביא ראיה. והיכא וכו' מוחרם וכו'