תשובות הרשב"א/חלק ו/רעא
שאלתם יעקב נתן כל נכסיו לשמעון בשטר מתנת בריא גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ומת הבן בחיי האב וחזרו לאב הנכסים לפי שלא היו לו בנים לשמעון. ולאחר זמן נתן יעקב כל נכסיו לדינה בתו ונפטר לבית עולמו ואחר פטירתו החזיק' דינה בתו בקרקעות שני חזקה ומתה והניחה בנים קטנים שהחזיקו בקרקעות לאחר מיתתה. ועכשיו באו היתומים למכור מן הקרקעות והכריזום כי כן מנהג בעיר. והוציא ראובן בנו של יעקב הנז' שטר המתנה שעשה יעקב לשמעון אחיו והוציא גם כתב ידו של שמעון מקויים בעדים מעידים על חתימתו שנתן לו כל נכסיו וכל זכות שהיה לו במתנה הנז'. וטוען שהנכסים הם שלו ושלא כדין החזיקה בהם דינה אחותו ובניה אחריה. ויורשי דינה טוענין כי הנכסים מאמם היו או מחמת יעקב אביה שנתנם לה. או שמא לקחתם מראובן אחיה שהרי החזיקו בהם שני חזקה והחזקה שהחזיקה בהם היא שראובן היה דר במקצת הבתים בבית מיוחד לעצמו מפני שהיו מחצית הבתים שנתן לו אביו ודינה היתה דרה בבית א' מן הבתים לעצמה. והם טוענים כי לפחות אותם בתים שהחזיקה בהם אמם שלהם דשמא לקחתם מראובן אחיה אפי' יהיה כדבריו ששמעון אחיו נתנם לו הודיעני הדין עם מי.
תשובה הדין עם יורשי דינה וטענתם טענה דכל יורש שאינו טוען בשמא אלא בבריא היודע אמתת הדברים אין דנין אותו אלא כפי טענותיו שטען ואין טוענין אותו כלל. ולא אמרו טוענין ליורש אלא כל שהוא טוען בשמא הוא שטוענין לו וכדמוכח בריש פרק ח"ה (דף ל"א ע"א) דזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכן בפ' שני דייני גזירות (ד' ק"ט ע"ב) בעובדא דעשאה סימן לאחר והוא חתום עליה בעד דאמר אביי כל מאן דמוקי אפוטרופא לוקים כי האי. וזה שהוציא שטר מתנה בכתב ידו של אחיו ודאי קנה שהמתנה והמכירה אינן צריכות עדים דלא איברו סהדי אלא לשקר. דתנן כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה שדי נתונה לך שדי מכורה לך הרי זו מכירה ונתונה. ואילו טענו יורשי דינה בטענת בריא שיעקב זקנם נתנם לאמם היה הדין עם ראובן שכבר הודו מתוך טענותם שלא לקחם אמם מראובן ואלו יעקב לא זכה בהם אם כתב ידו של שמעון אמת ומקויים. ומעתה אין אנו טוענים ליורשים וכמ"ש כיון שהם טוענים בבריא אבל עכשיו שטענו בשמא כיורש מקבלין אותן ועוד ב"ד טוענין בשבילם כל מה שהיתה אמם יכולה לטעון. וכיון שכן אם החזיקו בין אמם והם שלש שנים זכו בהם ובלבד שהתחילה אמם להחזיק בהם. שהיורש אף על פי שאינו צריך טענה ראיה צריך כדאיתא בפ' חזקת הבתים (ד' מ"א ע"ב) והראיה היא שדר בהם מורישם יום א'.