תשובות הרשב"א/חלק ו/קנט
שאלת ראובן ושמעון שנתן להם המלך בחותמו סך ידוע בכל שנה ושנה בכפר א'. ומתו שניהם ונשאר אותו חותם ביד חנוך בנו של ראובן. ושאול בן שמעון תובע את חנוך אותו חותם כדי שיוכל לגבות חלקו. השיב חנוך אתה מחלת לי מחילה גמורה ואין לי להראות לך השיב שאול אין אותיות נקנות במחילה השיב חנוך הרי זכיתי בגוף הנייר אפי' לדבריך ואין לי להראותו לך הדין עם מי.
תשובה הדין עם שאול מכמה פעמים [אצ"ל טעמים] חדא שאפי' היה שטר זה כשאר שטרי חוב דעלמא לא היה נקנה במסירה. ולפיכך אפי' באנו לדון מחילה זו כמסירה הואיל ובשעת מחילה היה החותם בידו מסור אפ"ה אינו נקנה עד שיהא שם כתיבה ומסירה ואפי' גוף הנייר. לפי שכל שטר העומד לגוביינא אין עיקר המקח אלא לשעבוד שבו כל שלא נקנה השעבוד עיקר המקח שהיה עליו אפי' הנייר לא קנה. שהרי הנייר נגרר אחר השעבוד שלא לצור על פי צלוחיתו הוא צריך כשטרות של בשם וכ"נ כמ"ש הר"ב אלפסי ז"ל [תיבת ז"ל מיותרת] ז"ל בכתיבות בעובדא דמילתא דאפי' לעכב את הנייר לאו כל כמיניה. ואל יקשה בעיניך מ"ש בריש פ' המוכר את הספינה (דף ע"ו:) וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך א"ל אין לצור ולצור. לפי שיש לנו פי' מבואר ואין זה מקום אריכות. ועוד קרוב אני לומר שאין שטר זה נקנה בכתיבה ומסירה לפי שאין כאן מתחייב שהמלך אינו מתחייב להם באותו סך בשטר זה לפי וכן לא נתן להם שום גוף לפירות אלא שמתחסד עמהם ואומר שיטלו מיציאותיו כן וכן בכל שנה וכאומר לאחד אתחסד עמך ואתן לך כך בכל שנה. ושטר כזה איני רואה שיוכל למוכרו אפי' בכתיבה ומסירה שאין כאן מתחייב. ומ"מ אם כבר גבה חנוך וטען שמחל לו שאול על מה שגבה נאמן כאומר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום. ואם שאול מודה שמחל לו כמ"ש מתוך טענותיו אפי' כל מה שגבה חנוך לאחר אותה מחילה הוא של חנוך ואעפ"י שלא קנה חנוך השטר באותה מחילה. משום דמחילת שאול היינו מחילה בטעות מתוך אותו טעות הניחו לאכול וקי"ל דמחילה בטעות בכל כי האי הויא מחילה. וכדאמרינן בפ' איזהו נשך (ד' ס"ו:) דגרסינן התם המוכר פירות דקל לחבירו רב הונא אמר קנה רב נחמן אמר לא קנה ומודה רב נחמן דאי שמיט ואכיל קנה ומפרשי' טעמא התם משום דמחילה בטעות הויא מחילה שהמוכר היה סבור שקנה ומתך טעות זה הניחו לאכול ומ"מ ברשותו אכל אעפ"י שטעה בזה ולפיכך הויא מחילה.