תשובות הרשב"א/חלק ה/רד
סימן רד
עריכהלאדרה.
שאלת: ראובן נשא את לאה בת שמעון, ולאחר זמן הלך ראובן והניח ביתו ריקם, והלכה לאה עם בתה לבית אביה שמעון. ותבעה מב"ד, לפסוק לה מזונות. ופסקו לה ולביתה מזונות ידועים, ויזון אותן שמעון הנז'. וכתבו לו הב"ד, שיפרע מנכסי ראובן בכל מקום שהם, לפי שהיא ניזונית על ידו. ועוד כתבו ונתנו לו לשמעון, כח ורשות, שכל זמן שלא תמצא לאה הנז' מנכסי בעלה להתפרנס מהם, שיוציא לה שמעון בתורת הלואה, כל צורכיה לפי החשבון דפסקו לה. ואח"כ מת ראובן, במקום שהלך שם. והיו לאה ובתה נזונות על שולחן אביה שמעון, וכשגדלה הבת, פסקה לה שמעון ונתן לה נדוניא משלו, והשיאה ללוי. ואח"כ נפלה לה לבת הנז' בית בירושה, מבית אביה. ועכשו בא להפרע ממנה, מה שהוציא לה במזונותיה. והיא משיבתו: כשם שעשית חסד עמי להשיאני משלך, כך נתחסדת עמי לפרנסני משלך. ושמעון טוען: דמעולם לא ויתרתי על המזונות, רק הייתי ממתין עד שיהיו לך נכסים לגבות מהם. הודיעני: הדין עם מי?
תשובה: ב"ד שפסקו מזונות לבת, שלא כדין עשו, דכל שהלך מדעתו למקום אחר, ולא צוה על ביתו, ב"ד יורדין לנכסיו, וזנין את אשתו, אבל לא לבניו ובנותיו. כדתניא בפ' נערה שנתפתתה (דף מח ע"א): מי שהלך למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות, ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו, אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר. ומ"מ, האשה והבת לא לוו כלום משמעון, כדי שתהא לאה צריכה לחזור אחר הבעל ונכסיו להפרע ממנו, שיחזור ויפרע שמעון ממנה. כדרך האשה שלוות ואכלה, שהיא תובעת לבעל, וב"ח תובע ממנה. אלא שמעון כאן קבל עליו לזון, והוא ידרוך על נכסי הבעל בכל מקום שימצאם. אבל רואה אני שלאחר מכן, כתבו לו הב"ד: וכל זמן שלא תמצא נכסים לבעל להתפרנס מהם, שיוציא לה בתורת הלואה כל צורכיה. נמצא: דלאחר דבקש שמעון ולא מצא נכסים לראובן, כל מה שהוציא, הוציא בתורת הלואה, בין לה בין לבת, ולא על נכסי הבעל, ולא בתורת מתנה. ולפיכך הדין עמו, במה שתובע יפרע מהבת. ואם נתחסד עמה להשיאה לבעל משלו, אין זה מחייבתו ליתן המזונות עוד משלו.