תשובות הרשב"א/חלק ה/קסה
סימן קסה
עריכהעוד שאלת: ראובן השכיר דירתו לשמעון, בכל שנה ושנה, בדינר אחד. ונתן לו שמעון מאתים וארבעים דינרין בתחילת השכירות, ובעת שישלמו השנים, תצא הדירה בת חורין לבעלה. ובעת שירצה ראובן להחזיר לשמעון הממון, ינכו שכירות השנים שעברו, ותחזור הדירה לבעלה, והממון לרבו. ועמד שמעון, והשכיר הדירה הנז' ללוי, בחמשה דינרין לחדש, והוא נותן לו השכירות בכל חדש. ועמד לוי, והשכין לראובן הנז' בדירה שהיא שכורה לו משמעון. והיה לוקח שמעון השכירות מיד ראובן, שא"ל לוי: תיקח השכירות ממנו. אי הוי זה רבית קצוצה, וחוזרת, או אינה רבית, והיא מותרת שיקח אותה שמעון? ואין בשטר המשכון, אלא שכירות. עכ"ל שאלתך.
תשובה: אף על פי שבא לשון השאילה מעורבב, המובן ממנה הוא: שראובן לוה משמעון י"ב ליטרין, והשכיר לו דירתו בדינר לשנה, כל זמן שהוא רוצה לעכב המעות בידו. וזיכה לו שמעון באותם י"ב ליטרין סך השכירות, כמנין השנים אשר יעכב הממון ראובן בידו. וכשיפרע ראובן הממון לשמעון, ינכה לו מחובו, בסך שכירות אותם השנים. ואח"כ הערימו, ושמו יד לוי באמצע, וחזר לוי והשכירה לראובן בעצמו, בעל הבירה (שמא צ"ל: הדירה). ונסתפק לכם, אם זאת הוי רבית קצוצה, או כמין רבית ואינה רבית. ותחילה אומר, כי אילו לוה ראובן אותם י"ב ליטרים משמעון, ואמר לו בשעת הלואה, או אפי' לאחר הלואה: כל זמן שמעותיך אצלי, חצרי שהשכרת במנה תהא שכורה בחצי מנה, הרי זה רבית קצוצה, ויוצאה בדיינין. אבל אם א"ל סתם: כל זמן שמעותיך אצלי, חצרי שכורה לך בדינר, אין זו רבית קצוצה, ואף על פי שהיא ראויה להשכירה במנה. לפי שאין כאן קציצה, וגם אין אונאה לשכירות קרקע, כמו שאין אונאה למכירת קרקע. ולפיכך, אינה יוצאה בדיינין, אלא שיש כאן אבק רבית. וכדתנן בפ' איזהו נשך (ס"ד ע"ב): המלוה את חבירו, לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית.
ועוד אומרים: שהממשכן בית לחבירו ובנכיתא, אף על פי שהוא מותר לפי דעת מקצת גדולי ישראל, אף על פי כן אסור המלוה להשכירה ללוה, מפני שנראה כנוטל שכר מעותיו מן הלוה. וזו היא חכירי נרשאי, שאסרו בפ' איזהו נשך (דף סח). דאמרינן התם: אמר רבא: לית הלכתא כחכירי נרשאי, דכתבי הכי: פלניא משכן ליה ארעא לחבריה, והדר חכרה מיני'. והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה, ושהינא כמה עידנין, והדר חכרה ניהליה, שפיר דמי, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. ולאו מילתא היא. נמצא עכשיו, שכל הממון מתרבה מיד הלוה ליד המלוה, ואסור מדרבנן, אף על פי שאין כאן לא רבית קצוצה, ולא אבק רבית, אלא משום מראית העין. ומעתה, נאמר למעשה שלפנינו: שיש לב"ד לחקור ולדרוש ולדעת, מעשה שהיה, כיצד היה. ואם שכר ראובן ביתו סתם לשמעון, אף על פי ששכר לו בפחות, כיון שלא א"ל: שכור ממני בפחות; אין כאן רבית קצוצה, אלא אבק רבית, ואינו יוצא בדיינין, ואף על פי שאסור לעשות כך. ואף על פי שחזר ראובן, ושכר אותו דירה משמעון, ונותן דמי השכירות מידו לידו של שמעון, איני (שמא צ"ל: אינו) יוצא בדיינין, אלא דאסור לעשות כן, דהרי חכירי ונרשאי. וכ"ש דאינו יוצא בדיינין, כשיד לוי באמצע. ומעתה, כיון שאמרנו, דאין כאן רבית קצוצה, אף על פי שעדיין לא פרע ראובן את החוב, אין מנכין לו מחובו כנגד אותו אבק רבית שאכל שמעון, דכל שמגרעין לו מחובו, הרי הוא כאילו מוציאין אותו מידו. וכדאמרינן: כל סלוקי בלא זוזי, אפוקי מיניה הוא. ומ"מ, אם עדיין חייב לו ראובן מדמי השכירות ללוי, אין מוציאין מראובן לשמעון, דאבק רבית אינו יוצא בדיינים, לא מלוה למלוה, ולא ממלוה ללוה, ואפילו מה שכבר נתן לו. אם קודם שנתן לו, מיחה בו, וא"ל: איני רוצה שתקח משכירות זה כלום; או כיוצא בזה. ואח"כ הכריחו שמעון, והוציא מאותו שכירות ממנו כלום, חייב להחזיר לו, לפי שמשעה שמיחה בו ראובן, כשחזר שמעון והוציא ממנו, הרי זה גזל גמור, וחייב להחזיר לו. וכן דן הראב"ד ז"ל. ואם א"ל ראובן בפירוש: כל זמן שמעותיך אצלי, דירתי שכורה לך, בפחות ממה שהיא ראויה. או חצרי שנשכרת בכך, שכורה לך בדינר, או כיוצא בזה, הרי זה רבית קצוצה, ויוצאה בדיינין. וכ"ש כשהתנה עמו: אני משכירה לך בדינר; וחוזר ואומר: בה' דינרין.