תשובות הרשב"א/חלק ה/קנב
סימן קנב עריכה
עוד שאלת: יעקב נתן בקנין גמור מעכשיו, לראובן, מקום ישיבה אחד שהיה לו בבית הכנסת הגדולה, בסימניו ובמצריו, ומיד החזיק בו ראובן כמה שני חזקה, עד היום הזה. ובאותו יום צוה יעקב בשטר צוואתו, ונתן לבן שמעון שני מקומות שהיו לו בבית הכנסת הגדולה, ולא ציין ולא מסר אותם, ולא זכר אפי' שם העיר. שמעון אומר: כי זה המקום שנתן לראובן, הוא מכלל מתנתו. וראובן אומר: דאינו בכלל מתנתו, ומקומות אחרים הוא שנתן לו. הדין עם מי? וזה נוסח שטר הצוואה: ונתן שני מקומות שיש לו בבית הכנסת, לבני שמעון, אם יהיו לו בנים זכרים. ואם לאו, לזכרים ממשפחת ראובן ע"כ.
תשובה: איני רואה עסק לשמעון בדבר זה. כי הוא לא נתן אלא לזכרים שיהיו לשמעון, ולא לשמעון. ואפילו היו לו לשמעון זכרים, והוא תובע מחמתן, אפילו כן הדין עם ראובן. ולא מחמת הטענה שטען הוא, דכל שאומר: ביתי אני נותן לפלוני; אף על פי שלא סיימו, אין היורשים יכולין לומר: שמא בית אחר היה לו, ואותו נתן לך; צא ותבקש! אלא חזקה, הידוע לו נתן. ואין המצרים מעכבין במכירה ומתנה וגרסינן בסוף פ"ק דגיטין (דף יג): אמר (רבא) [רב] שכ"מ שאמר: תנו מנה לפלוני מנכסי, מנה זה, נותנין. מנה סתם, אין נותנין. חיישינן שמא מנה קבור קאמר. והלכתא: למנה קבור לא חיישינן ועוד יש ראיה מדגרסינן במנחות (דף קח:): בית בביתי אני מוכר לך, מראהו נפול אלמא: קנה, אף על פי שלא סיים מצריו, אלא שאינו נוטל אלא הפחות. משמע: משום דאמר בית סתם, ויד בעל השטר על התחתונה. וכן כתב הרמב"ן ז"ל, בפ"ק דגיטין. אלא שרש"י ז"ל והרא"ם ז"ל חלוקים שם, ואומרים: דצריך לסיים לו מצרים. אלא טעמא דהכא, משום דראובן משעת קנין זכה, דמתנת בריא בקנין גמור מעכשיו הוא. ומתנת בני שמעון לאחר מיתה, ולא מהשתא. וכל כי האי, לא איפליגו רב ושמואל בשני שטרות היוצאים ביום אחד, שם בפ' מי שהיה נשוי (דף צד:). אלא בשני שטרי מקח, או מתנת בריא ובלא קנין, וקמפלגי בפלוגתא דר"מ ור' אליעזר, כדאיתא התם אבל בקנין כל הקודם זכה. ואי אתו סהדי, דלחד מינייהו קנו בצפרא, ולאידך ברמשא, ההוא דצפרא דקדים קנייניה זכה. ועוד, דהא מה נפשך: אי מתנת בריא של ראובן קדמה, הרי זכה, ומעתה איני (שמא צ"ל: אינו) יכול לחזור בו. ואי מתנת בני שמעון קדמה, הרי מתנת שכ"מ היא, ויכול לחזור בו. דכל שיעמוד חוזר במתנתו. הלכך, כשנתן לראובן, הרי חזר בו ממתנת בני שמעון. ולא עוד, אלא שאפי' לא חזר בו, לא קנו בני שמעון, שהרי לא נולדו, דמדקאמר: אם יהיו לו בנים זכרים, ואם לאו יהיו לזכרים ממשפחת ראובן. אלמא: עכשיו לא היו לו בנים לשמעון. והמזכה לעובר, אפילו שכבר נוצר אלא דמחוסר לידה, קי"ל דלא קנה. וכדאסיקנא בר"פ מי שמת (דף קמב:), והלכתא: כל המזכה לעובר לא קנה וכ"ש, דלמזכה למי שלא נוצר עדיין. וכדההיא, דא"ל לדביתהו: נכסי לבני דליהוו ליכי מינאי. ואמרינן התם, דלכ"ע הנהו לא קנו. וכ"ש למי שמזכה למי שעתיד להיות לזולתו. וזה פשוט.