תשובות הרשב"א/חלק ה/צה
סימן צה
עריכהתשובה שאלה: פתיתנו נכבדנו, ותוכל. הוצאתני מטבעי, ולעמוד עם בקשתך בתוך גדרי לא אוכל. האמור לקהל רב, תלמיד או חכם או רב: הפככם דינכם, כחומר היוצר, כלי יצרתם אנפץ, כחומר היוצר. אף כי אנכי אענם, ודרכי דינם על פניהם הוכיח, לאמר: מדוע ככה עשיתם. גם כי מן הדין הזה, כבר עבר זה כמה שנים, וכבר נזדקן, ישן היה ונעירנו. וחזקה לקהלות הקדש, שאין יוצא מתחת ידיהם דבר שאינו מתוקן. ואשר תאמרו אלי: שלא לערער על העשוי, רק לעמוד על דעתי אינך צריך. ואמנם, שלא להשיב פניך, ופני הנעלה דין מוסא ריקם, אף כי לא להשלים בכל ענייני הקונדרי"ס את חקם, יען ראיתי את הפרטים ארוכה מארץ מדתם. גם ראיתי עומקם בכללן, ובפרטן ודתן. אכתוב לך דעתי, בעיקר השאלות, בדרך קצרה, ולקהלות אתן צדק. ואומר: כי מה שדנו הקהל את ראובן, על שלא בא לעיר מושב אשתו על תביעתה, שהיא רוצה להתגרש ממנו, מפני שאינה חפצה בו, כמו שראיתי בכתב הנידוי. אני, איני רואה שיהא ראובן מן הצד הזה לבדו, בן הכות ובר נדוי, מכמה טעמים. האחד, שאין מדין התלמוד לכוף בשוטים את האיש להוציא את אשתו, שלא מרצונו. לפי שהאשה דוקא יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, אבל האיש אינו מוציא אלא לרצונו שא"כ היה לנו לתקן כתובה מן האשה לאיש, כדי שלא יהא קל בעיניה לצאת מתחתיו, כדרך שתקנו כתובה לאשה מן האיש, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. וכן אמרו ז"ל, בר"פ הניזקין (מ"ט:), ויש בענין זה עוד כמה ראיות. וכן הסכימו רוב חכמי ישראל. ואף על פי שיש מן החכמים שהורו בהפך זה, לראשונים שומעים שאמרו כהלכה. ובאמת, שהגאונים ז"ל תקנו שתהא האשה המורדת יוצאה מן הבעל, ושיתן לה כתובתה. כמו שידעת שכתב הרב ז"ל בפ' אף על פי. ואנשי הארץ הזאת עד צרפת, לא שמענו מעולם מי שעשה מעשה על תקנתם זאת, ואולי תקנתם של הגאונים לא היתה אלא לצורך שעה.
אך לפי מה שאני רואה מתוך הדברים, דפשטה תקנה זאת ביניכם, ועליה אתם דנים. ומ"מ שנכוף אותו בשוטים בנדוי ובחרם, איני רואה כתקנתם והבו דלא לוסיף עליה. ודיק לאותה תקנה, שנכוף אותו בדברים או בפרעון ככתובה, שיש כפיות הרבה בש"ס בהענין זה. ועוד, שאיני רואה שיהא האיש חייב מן הדין, ללכת אחרי אשתו, ליתן לה גט במקום שהיא. אלא אם תרצה היא להתגרש: או תבא אחריו, או תמנה שליח, דהא אפשר. הלא תראה שאפילו חליצה, דאי אפשר על ידי שליח, היבמה הולכת אחר היבם, כדאיתא בסנהדרין (ל"א ע"ב). כ"ש בגירושין, דאפשר על ידי שליח.
וראיתי בכתב הנדוי, שכתוב בו: ומפני דברים אחרים, שלא התנהג בהם בענין זה, כדין וכשורה. ודברי' אלו, איני יודען, אולי בהן סמכו לדונו בנדוי.