תשובות הרשב"א/חלק ה/נ
סימן נ עריכה
עיני ענותנותך, הם הרהיבוני, ואהבתך ובריתך הנאמנת, הם היו בעוזרי, כי אפנה אל שעת הפנאי, כאשר ידעתי, כי אין צורך מביא אליו. לא ידעתי מן אז שקלתני במאזני צדק, ולא תפקפק אחרי. שועי ונכבדי, שאלתני וכן השיבותי בקוצר דעתי, ולא כאשר יאות לפי השאלות. ועתה ראיתי, כי עוד נסתפק במה שאמרו ז"ל (במגילה דף טו ע"א): אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. ואם הוא הדיוט כשמעו, גם קללתו גם ברכתו, מה זאת עושה. ומדעתי: שכבר השיבותי על זה בכתב הראשון, גם היום מגיד משנה אשיב. ותחילה אומר: כי כל הירוד מחבירו בדבר, נקרא הדיוט כנגדו, באותו דבר. והנה דוד המלך ע"ה (עליו השלום), נקרא הדיוט בעבודת בית המקדש, לענין אחד מהכהנים הקטנים. וכן, כל הכהנים נקראו הדיוטים, בערך הכהן הגדול, לפי שאינן ראויים להיות כמוהו. וכן, אפי' בענין המלאכה, הגדול שבישראל נקרא הדיוט, כנגד אחד מן האומנים. באומרם: ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב. וכן בכל ענין וענין, כפי מה שהוא. וכ"ש במי שהוא ירוד מחבירו במעלה, כי כל ישראל כהדיוטות לפני המלך. ע"כ אמרו: אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך; שהרי ארונה ברך את דוד: ה' אלהיך ירצך; ונתרצה ונענה. והעלו הענין, עד שאמרו בפני כל אדם (אבל) [אצל] הברכה לשי"ת, והוא מעין כל הברכות. וכבר רמזתי לך ענין הברכות, באומרנו: ברוך אתה יתברך ויתרומם. ואמר דוד הע"ה (המלך עליו השלום): ברוך אתה ה', למדני חוקיך. ואפי' אם יש בענין סוד עמוק, כבר קרבתי לך הענין הזה, במה שאפשר אצלי לקרב, לפי ק"ד (קוצר דעתי). ומה יקשה לך יותר, ממה שאתה רואה בכתוב: כי בו בחר ה' לשרתו, ולברך בשמו. ואמרו: וברכת את ה' אלהיך. גם ידעת מ"ש (בפ"ק דברכות דף ז ע"א): אמ"ל (אמר ליה) הקדוש ברוך הוא לר' ישמעאל: ברכני בני. ואם היה בענין הברכה, שאמ"ל: יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותכנס עם בניך לפנים משורת הדין. וכבר אמרו (בחולין דף ס ע"ב): שהקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל. וכך היא המדה שהשי"ת כך חייבה חכמתו: שע"י תפלת חסידיו וברכותיהם, יתרצה ויתרבה טובו למברכיו, ומכירי טובו. כן הוא הענין לפי דעתי, אף על פי שיש פנימי זולת זה, לאשר זיכה אותו השם ית' להתבונן, בסוד תורתו.