תשובות הרשב"א/חלק ה/מג
סימן מג
עריכהעוד הוקש' לך, הא דאמרינן (שם (בבא בתרא) דף קיג): אמר רבה בר שילא, אמר קרא! איש: אמר ר"ג (ר"נ) בר יצחק, אמר קרא: ידבקו. ואקשי' תרוייהו איש כתיב בהו, תרוייהו ידבקו כתיב בהו? והכא נמי, קרא לא ידע: זיל קרי בי רב, הוא.
תשובה: זו כבר נשמר ר' שמואל ז"ל בפי', וכתב: דמשום דבעינן מנ"ל דהאי: למטה אחר; בסבת הבעל? אתו אינהו למימר, דשפיר משתמע מיניה, הואיל וכתיב בהו: איש. א"נ: ידבקו. ואיש דכתיב בקרא (מ"ל), לדרש' אחרינא אתי, כדכתיב בפירושיו. ור"ת ז"ל פירש, קרוב לענין זה. שהאמוראים היו סבורים, דאיש וידבקו בקראי, מיותרים לדרש' אחרינא. ואקשי': תרוייהו כתיב בהו, ומאי שנא דאמריתו דהני קראי בתראי מיותרים, דילמא דקמאי. ואחרים פירשו: דתרוייהו אמטות. אי נמי אחר סמיכי, דעיקר דרשא ממטות היא. א"נ מאחר, אלא דרבה בר שילא ור"נ עבדי ליה סניפין מאיש וידבקו. עוד י"ל: דכל ב' כתובים הבאים ללמד, כגון אלו: הראשונים למה שהוא פשוט יותר, והב' למה שיש בו צד חדוש יותר. ובודאי סתמא דמילתא משמע, שההקפדה בסבת הנחלה יותר פשוטה בבעל מהבן, לפי שהבן ירך אמו הוא, וכל שהנחלה ביד הבן, הרי אנו רואים אותה ביד של בן, כאלו היא בידה. ולפיכך סוברים רבה ור"נ לומר: בשלמא אי אמרת דמקרא בתרא, לבעל שפיר איצטריך רחמנא למיכתביה: איש, וידבקו; לאפוקי מהאי סברא, ולומר: דקרא קמא בבן, ובתרא בבעל. ושההקפדה יותר בבן, מבעל, משום דבעל גופה של אשה טפי, דשארו קרייה רחמנא. אלא אי אמרת דקמא בבעל, יש בו הקפדה יותר, ובתרא בבן. בשלמא בקמא כתיב: איש וידבקו. לא ליכתוב רחמנא בכתוב [בתרא], אלא: איש, ולא ידבקו! ואהדר להו, אף לכשתמ"ל דבתרא בבעל וקמא בבן, לא ליכתוב רחמנא בקמא איש וידבקו.