תשובות הרשב"א/חלק ה/לב
סימן לב
עריכהכתבת על הרב הנז' ז"ל (הראב"ד), עמ"ש בפ' כל גגות, במה שהקשו בגמ' (דף צד ע"ב) גבי מתני': דוכן בית שנפרץ משתי רוחות: נמי נימא פי תקרה יורד וסותם? וכתב הרב ז"ל זה לשונו: כיון דמשתי רוחות, זו כנגד זו, נפרצה ביתר מיו"ד, ה"ל ההיא תקרה עביד כערסלא, דפליגי רבה ור' זירא בפ"ב (דף כה ע"א). דרבה ס"ל: (אי) [לא] אמרינן פי תקרה יורד וסותם. כיון דאיכא רבה דס"ל הכי, היכי אקשי' האי קושי'? ואיכא למימר, כיון דאיכא גיפופי, אף על גב דהיכא דנפרצה מיתר מיו"ד, אמרינן בהו פי תקרה יורד וסותם, ואפי' לרבה, ע"כ. ואקשי מר עלה: ואי בדאיכא גיפופי, אדחיק תלמודא לאוקמי בקרן [זוית] וקרוי באלכסון, דתרי דיחוקי נינהו; חדא: דסתמא דמתני' בשנפרצה זו כנגד זו, ולא בקרן זוית. ועוד, דסתם תקרות אינן אלכסון, אלא חלקות. הו"ל לשנויי: כגון שנפרץ במילואו, ודליכא רק ב' מחיצות, ולא אמרינן פי תקרה לרב בשתי מחיצות, כיון דס"ל למר, דהכי הלכתא?
תשובה: אנא גברא רבה חזינא, בהא תיובתא לא חזינא, מכמה טעמים. חדא, דאי מוקי לה תלמודא בדליכא גיפופי, ניחא לרבה. לר' זירא, מאי איכא למימר? וכי מפני שהרב פסק כרבה, כל מאן דאמר כר' זירא מישתיק? ובמקומות אין מספר למנינם, אמרי' בתלמוד: הניחא לר' פלוני, אלא לר' פלוני מאי איכא למימר? ולעתים מקשה התלמוד להדיא, אליבא דלית הלכתא כוותיה. וחדא מינייהו, בר"פ האשה שנתארמלה (דף יז). וכיון דרוב נשים בתולות נשאות, כי לא אתו עדים, מאי הוי? נזיל בתר רובא! וזו קושיא אליבא דרב, דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב. ואנן קי"ל כשמואל, דאמר בר"פ המוכר פירות (דף צב:), כי אזלינן בתר רובא באיסור, אבל בממון לא אזלינן בתר רובא. אלא שהקוש' זו [הוה] ליה בדרך הניחא לשמואל, לרב מאי איכא למימר? וטובא דכוותיה, וכ"ש בזו. ועוד דאיכא למימר [דרצה] לאוקמא בכל ענין, ואפי' איכא גיפופי. ועוד, משום דבית דומיא דחצר, דהא: וכן קתני; וחצר [אי] אפשר לאוקמי כשנפרצו שתי מחיצות, זו כנגד זו, מקושיא דאקשי' בגמרא: וחצר כיון דלית ליה פתרי לרב, אלא בקרן זוית, אף בית נמי; טפי ניחא ליה לאוקמי בהכי. וכן דעת רבותינו ז"ל, בתוס'. גם קירוי באלכסון דאמרינן, לא כן פירש הכא, כמו שנראה שאתה סובר: דאלכסון דקאמר היינו, שהקירוי הוא בשיפוע, ואינו חלק. והוא לא כן פירש, אלא שנפל קרן זוית, ולא הקירוי, ונמצא שקרן הקירוי בולט בחוץ באלכסון הבית. ולפיכך א"א לומר פי תקרה יורד וסותם, דפי תקרה אמרינן, אמצע תקרה לא אמרינן. ומ"מ אין זה מעלה ומוריד, לקושייתך. אלא שלפי דעתי, אני אומר: שלא השגחת על פי' אלכסון, שכתב הוא. ולעיקר הקושי' שהקשה הוא ז"ל (הראב"ד), הייתי יכול לפרש מה שהקשו בבית, מ"ש מרוח אחד, על מה שפי' דבכותל חצר, כגון שנפרץ בקרן זוית, קא סמיך. והק' מרוח אחת ומשתי רוחות, דקאמר בבית, היינו כרוח אחת, וב' רוחות דחצר. וכי היכי דהתם שנפרץ בקרן זוית, ה"נ בשנפרץ בקרן זוית. ובשלמא בחצר איכא לאיפלוגי בין רוח א' לב' רוחות, דפתח בקרן זוית לא עבדי אינשי, (אל) [אבל] בבית, אפי' כי נפרץ בשתי רוחות, דהיינו קרן זוית, תיפוק ליה משום דפי תקרה יורד וסותם. ופריק: כגון שנפרץ בקרן זוית באלכסון. ועיקר התירו', אינו אלא קירוי באלכסון. כי נפרץ בקרן זוית, כבר העמדנו המשנה בכך. והמקשה על תירוץ זה, ג"כ היה סומך להקשות עליו. כנ"ל לפרש, לפי דברי הרב, שפירש קירויו באלכסון שנשאר הקירוי שלם, ויוצא באלכסון הזוית. ומ"מ בין לפירושו, בין לפירושי, אינו קשה עליו כלל, לפי דעתנו.