תשובות הרשב"א/חלק ה/י
סימן י עריכה
תמהת על הרמב"ם ז"ל, שכתב בפרק י"ב מהלכות תפלה (ה"ה). כל אחד ואחד מן הקורין, פותח ס"ת, ומביט במקום שקורא בו, ואח"כ מברך, וקורא עד שישלים לקרות, וגולל הס"ת ומברך. ואמרת: דנראה דפסק כר' יהודה, דאמר: דפותח ורואה ומברך. ואם כן, לבסוף אמאי גולל ומברך. דלכאורה משמע, דס"ל כר"ע בהא, ונמצאו דבריו סותרים זה לזה?
תשובה: באמת הלכה כר' יהודה, ובהדיא איפסיקא בגמרא הלכתא כוותיה (בפרק בני העיר, דף לב). וכן אמרו בירושלמי דגרסינן התם: ר' זעירא, ור' אבא בר ירמיה, ורב מתנה, בשם שמואל: הלכה כרב דימי, שאומר: פותח ורואה ומברך. ומה טעם? דכתיב: ובפתחו, עמדו כל העם. וכתיב בתריה: ויברך עזרא את ה' וכו'. וכן פסק הרב ז"ל. אבל מה שכתב: כשישלים, גולל הס"ת ומברך; יפה כוון. לפי שלא נחלקו ר"י ור"ע, אלא בבא לקרות. דר"י סבר דכיון דהוא עומד לקרות, וצריך הוא לפתוח לראות היכן מתחיל, אחר שנפתח, למה חוזר וגולל. ואי משום שלא יאמרו: דברכה כתובה בתורה; בברכה ליכא למיטעי, דהכל יודעים דאין כותבין ברכה באמצע של תורה. הלכך, אינו צריך לחזור ולגלול בין ברכה לקריאה. אבל לאחר שקרא, למה? הא הס"ת פתוח בלא קריאה! אינו כבודו של ס"ת שיהא כתבו מגולה, בלי קריאה. וכענין שאמרו (במס' עירובין דף צח) בכותבי ספרים: לא יהפוך היריעה על פניה, אבל פורס עליה מפה. וכענין שאמרו גם כן, בשבת (בפ"ק דף ה) בעומד בראש הגג, וס"ת בידו, ונתגלגל הספר. ואף לשון הברייתא מוכיח כן לכאורה, דקתני: ר"י אומר: פותח ורואה ומברך. דמאי: פותח; דקאמר, והלא פתוח ועומד משעה ראשונה? אלא דבין גברא לגברא, גוללו, וזהו כבודו וכיון דהוא צריך לגוללו, למה יהא פתוח עד שיברך? לא דיים דאמרו: שאינו צריך לגוללו, ולא חששו שמא יאמרו ברכה כתוב בתורה. אלא דאתה בא לחייב שיהא פתוח ועומד, עד שיסיים הברכה. וזה נראה לי עיקר.