תשובות הרשב"א/חלק ד/שיח
סימן שיח עריכה
שאלתם: מעין, מהו שיטהר את האדם בפחות ממ' סאה?
תשובה: שנינו בפ"ק דמס' מקואות: למעלה מהן, מקוה שיש בו מ' סאה, שבו טובלין ומטבילין. למעלה מהן, מעין שמימיו מועטין, שרבו עליו מים שאובים, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין לטהר בו בכל שהוא. הא דקתני גבי מקוה שיש בו מ' סאה, שבו טובלין ומטבילין. פי' טובלין בו בני אדם, ומטבילין בו כלים. דאע"ג דמדאוריי' טבילת כלים ברביעית סגייא, מדרבנן בטלוה ואוקמיה אפי' לכלים במ' סאה, מקום שהנדה טובלת בו. וכדאמרי' בנזיר, פ' שלש, מינין (ל"ח): א"ר אלעזר: י' רביעיות הן, כו'. ואקשי'. ותו ליכא? והא איכא מקוה ברביעית? ופרקינן: בר מההיא, דבטלוה רבנן. והא דאמרינן בשלהי פ' בתרא דע"ז (ע"ה): גבי הלוקח כלי תשמיש מן הכותים. תנא: וכולן צריכין טבילה במ' סאה; מדרבנן קאמר. ואף על גב דתני בר קפרא: מתוך שנא: אך במי נדה יתחטא; שומע אני שצריך הזאה ג' וז'. ת"ל: אך; חילק. א"כ, מה ת"ל במי נדה? שהנדה טובלת בהן, הוי אומר: מ' סאה. כל האי דרשא, דרבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא. א"נ, י"ל דגזירת הכתוב היא בטבילת כלים חדשים, מדכתיב: במי נדה; וכ"כ ר"ת ז"ל בתשו'. ומדקתני' גבי מקוה שיש בו מ' סאה: טובלין ומטבילין; וגבי מעין לא קתני: טובלין; אלא: לטהר בו; משמע דמעין כל שהוא, אינו כשר לטבול בו אדם, עד שיהא בו מ' סאה במקוה. ולא הוכשר, אלא להטביל בו מחטין וצנורות, ולומר: דאע"ג דמדרבנן תקנו, ובטלו רביעי' של מקוה להטביל בו את הכלים, במעין לא תקנו כלל. אלא העמידוהו אדיניה, ואפי' בכל שהוא כשר להטביל בו, מחטין וצנורו'. והא דקתני נמי, בפ"ה של מסכת מקואות: שהמעין מטהר בכל שהוא; לכלים קאמר, ולא לאדם. והיינו נמי דקתני התם: מעין שהיה מושך כנחל כו'. היה עומד ודבק עליו, והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא. מדקתני: להטביל; ולא קתני לקבול (לטבול), ש"מ דוקא להטביל בו כלים, אבל לא לטבול בו אדם. זו היא דעתו של ר"ת ז"ל. וכן דעת רבינו שמשון ז"ל. והביא ר"ת ז"ל ראיה, מדתנן בפ"ה של מקואות: גל שנתלש, ובו מ' סאה, ונפל על האדם ועל הכלים, טהורים. אלמא: מ' סאה בעינן. וכי תימא: דלמא התם, בגל שנתלש מן הים. וכמ"ד התם בפ"ה של מקואות: כל הימים כמקוה. הא ליתא! חדא, דלא קתני: גל שנתלש מן הים. ועוד, דליכא לאוקמי כוותיה, דא"כ אפי' יש בו מ' סאה, לא היה מטהר, דמקוה אינו מטהר בזוחלין. שהמעין בזוחלין, והמקוה באשבורן. וגל שנתלש, הרי הוא כזוחלין. כדאמרינן עלה בפ"ק דחולין (ל"א), ובפ"ק דחגיגה (י"ט): מהו דתימא, לגזור אטו חרדלית של גשמים. קמ"ל: דההיא לאו במקוה הוא, אלא במעין, ולא גזרינן. אלמא: אפי' במעין בעינן מ' סאה. ועוד, דרשינן במדרש: יען מאס העם הזה את מי השילוח, ההולכים לאט: שמאסו בארבעים סאה, לא"ט בגימטריא. הכי הוי. ואמר ר"ל: חזרנו על כל המקומות, ולא מצינו ששמו לאט. ושילוח, מעיין הוא, דהיינו מי גיחון, שמושחין עליו את המלכים, ומתרגמינן: שילוחא. ועוד, דאמרי' כיון שמגיעין לפתחו של דוד, שם רוחצים זבים. ומכלל דמעיקרא, לא. וזבין צריכין מים חיים. ואפ"ה עד שמגיעין לפתחו של דוד, לא היו טובלים שם, מפני שלא היו שם מ' סאה לטבול בהן. אלמא: בכל מקום שאמרו: מטהר בכל שהוא; בכלים דוקא. קאמר. אבל הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש כתב: דאפי' לאדם מטהר בכל שהוא, ולאו כל שהוא דוקא, אלא כל מקום שגופו עולה בהן בבת אחת. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט של הלכות מקואות, ודברי רבותינו הצרפתים ז"ל, נראין עיקר.