תשובות הרשב"א/חלק ד/שד
סימן שד
עריכהעיראט. לחכם רבי שמואל בר מרדכי.
שאלת: מעשה שהי' בראובן שקידש בת יהודה בפנינו, קדושי ודאי. ואח"כ הוציא עליה שמעון קול, שנתקדשה לבנו, ולא רצה לברר דבריו. והסכימו החכמים להחרים שיברר דבריו. וכן יהודה אבי הנערה, והנערה, ג"כ שיאמרו האמת: אם נתקדשה לבנו של שמעון זה, אם לאו. ואמר שמעון זה, שהוא נעשה שליח בנו לקדשה. וא"ל: דבר זה שולח לך בני לשם קידושין. ונתן בפני אביה, ולא מיחה, והיתה קטנה, ובפני פלוני ופלוני, והלכו להם למ"ה (למדינת הים). והאב ובתו הכחישוהו. ואף על פי שאין בדבריו כלום, מכמה טעמים. חדא, דהאומר לאשה: קדשתיך; והיא אומרת: לא קדשתני; אינה צריכה גט. ועוד, דדבר זה שולח לך בני לשם קידושין, לא אמר למי, והויין ידים שאין מוכיחות, ולא הויין ידים. ועוד, דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אין חוששין לקידושיה. ואפי' קבלה קידושיה בפנינו. ואף על פי שלא מיחה יהודה זה, כל שלא קבלתם הוא, או שלא אמר לה: צאי וקבלי קדושיך; אינה מקודשת. אפ"ה חששנו בדבר: שמא מתוך שנאה ששונא שמעון לאבי הנערה, שמא יזייף עדים לקלקלה, והצרכנוה גט לרווחא דמילתא. ואחר שנתן הגט, בא אותו העד שאמר שמעון שהיה שם בוודאי, בשעת הקידושין, ואמר אותו עד בתורת עדות: שלא ראה ולא שמע מאותן קידושין כלום. ויש אומרין: שצריכה היא להמתין שלשה חדשים, הואיל וקבלה גט, דגזרתו של ר' מאיר בכל היא, משום הרואים. ויש אומרים: שאינה צריכה היא להמתין, שאין גזרתו של ר' מאיר בכל, שהרי בכל קידושין שאין מסורין לביאה, כגון מגרש ראשון ונושא שני. ואי נמי, כההיא דאמרינן: שניהם נותנין גט, ואחד כונס. כל אלו, אינה צריכה להמתין, שאין הטעם אלא משום הבחנה. ואחת מבנותיך מקודשת, לאחד מבני, דצריכה חמשה גיטין, מה יועיל המתנה בזה, והם חמשה. ואפי' תמתין, לא יודע אם מזה או מזה. ואפי' בקדושין ודאי, לא גזר ר"מ במילתא דלא שכיח, כההיא דבשעת כניסתן לחופה, הוחלפו.
תשובה: רואה אני בנדון שלפנינו, כדברי המתירין, שאין זו צריכה להמתין, דלא נכנסה זו בכלל גזירותיו של ר' מאיר. לפי שאשה זו, ודאי אין חוששין לקידושיה כלל, ולא היתה צריכה גט כלל, ומחמת כל הטענות הקודמות. ולא עוד, אלא קלא דמתחזק בבי דינא חיישינן לה, אי הוי בתר אירוסין לא חיישינן לה, כדאסיקנא בשלהי פרק המגרש (דף פט:). ואין זה גט מאישה, אלא מאיש אחר, ומותרת לכהן, ולקרוביו. וכדאמרינן: ואשה גרושה מאישה, ולא מאיש אחר. אלמא: אף על פי שקבלה גט, ליכא משום הרואים, דכלל זה עולה בידינו: שכל גט שאינו גט כלל, הרי הוא כמי שאינו. ואפילו נתגרשה מאישה בגט שאין לו תורת גט, אינה כגרושה לאסור לכהונה. כארבעת גיטין שבפ' כל הגט (דף כה) דר"י אמר: אפי' אחרון אינו פוסל. ואפי' נפסוק כרב אסי, מ"מ כולן אינן פוסלים, חוץ מן האחרוו. וכל שאינו גט לפסול לכהונה, האיך יאמר ר"מ: באשה פנויה, וקטנה, שתהא צריכה להמתין מחמת אותו גט שאינו מאשה. לכהונה, אתה מתירה, שהוא דבר תורה; משום גזירותיו של ר"מ אתה אוסרה, אתמהא! וכבר נשאלתי על כיוצא בזה, והתרתי, ומחמת טענה זו התרתי.
ואם נפשך לומר, והלא שנינו בפרק האומר (דף סה): האומרת קדשתני; והוא אומר: לא קדשתיך. איתמר, אמר רב: כופין. ואמרינן: אהייא? אילימא אסיפא, דהיינו: קדשתני: והוא אומר: לא קדשתיך; כופין, אמאי? לימא: לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. ואם איתא, היכי מתסר הוא בקרובותיה, והלא הוא עומד וצווח שאינו אישה, והיא אינה אשתו. אלא שהן כופין אותו, כדי להתיר את האשה, דשוייא אנפשה חתיכא דאיסורא, אעלמא. לא היא! דשאני התם, דכיון שהיא אומרת שנתקדשה לו, ונאסרו עליו קרובותיה, ואפשר שהוא כדבריה שנתקדשה לו בפני שנים, והלכו להם למ"ה, כל שהגט ניתן לה ממנו, הרי הוא בספק גט. ולפיכך, נאסר בקרובותיה, ואפי' עומד וצווח. וכ"ש אם יהיו ב"ד רואין לכוף אותו ליתן לה גט. וכ"ש היא, שצריכה להמתין שלשה חדשים. דלפי דבריה, ארוסתו היתה. אבל זו שאנו רואין, ודנין קדושין אלו שאינם קדושין, ומצד עצמם אנו מבטלין אותם, אין זה גט של כלום. ועוד ראיה, מההיא דהאשה רבה (דף צב) דקא מייתי נמי מר. דהתם תנן: נתקדשה ואח"כ בא בעלה, מותרת לחזור לו, ואף על פי שנתן לה גט, האחרון לא פסלה מן הכהונה, ומשום דנתגלה שהקדושין אינם קדושים, והוי גט מאיש שאינו אישה. וכדתנן התם: זו מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה: ואשה גרושה מאישה; ולא מאיש שאינו אישה. אלמא: כל שנתגלה שאין הקדושין קדושין, אין לו תורת גט, ולא חיישינן לרואים, שמא יאמרו ראינו גרושה נשאת לכהן. אלא כל שאין הגט גט שמצריכים אותו ב"ד, אינו גט, ואין חוששין לו. שאילו הצריכוהו ב"ד, בזה ודאי חוששין, ופסלה מן הכהונה. וכדאמרינן התם: אם נותן גט, אמאי לא פסלה מן הכהונה? דאע"פ שבא בעלה ומערער, אפ"ה אילו היה צריך האחרון ליתן גט, היה פוסלה מן הכהונה בכך. וכל מה שנשא ונתן מר בטענת הבחנת זרע, וקדשתי אחת מבנותיך לאחד מבני, אם לדין יש תשובה, ואין מפרשין לחכם.