תשובות הרשב"א/חלק ד/שב
סימן שב עריכה
עוד בפרק ארבעה אחין (דף ל:): וכיון דאסר לה מר לצרה ליבומי, אמרי כו' דבתרא לאו קידושי. ופרש"י ז"ל, וישאנה אחיו מאמו. ושאלני אחד מאחי: אמאי חייש לאחיו מאמו, טפי מאחיו מאביו? והשבותיו: דלאחיו מאביו, ליכא לספוקי, דעל כרחין בדליכא שם אחר, אלא הוא איירי. דאם היה שם אחר מאביו, אותו אחר היה מיבם לאיזו שירצה. דלדידיה אינה ערוה. ואפי' הקדושין ודאי! ומ"מ פלא בעיני, אמאי דחק רש"י ז"ל: וישאנה אחיו מאמו. הא היה יכול לומר: שמא אחר דקדש זה לאחותה, חזרה ונתקדשה אותה האחות לאח' מן השוק. וכי אסרה לצרה ליבומה, אמרי קדושי אחות ראשונה היו קידושי וודאי, ולא תפסי אחות שניה. וקידושי אותן דמן השוק הוו קידושי. א"נ אמרו דברייתא לאו קידושי, ויתירוה לשוק בלא חליצה.
תשובה: גם אנו תמהנו על דברי רש"י ז"ל. ובודאי כן הוא, כמו שאמרת. דבשאין אח אחר מיירי, ולאו דוקא, אלא שאין שם אחר מאב, שיהא מותר בה, ומן הטעם שאמרת. ומפורש עלה בגמ' אשה זו בחזקת היתר לשוק היא עומדת. ומ"מ לא זו הדרך מוציאתו מידי קושיא. דאכתי איכא למייחש, לשמא ישאנה אחיו זה בעצמו. דעל כרחין דאחות השניה אינה אסורה על האח זה. אסור ערוה. שאילו כן איהי תפטור צרתה מן החליצה ומן היבום, דהרי יש כאן קידושי ודאי. וכיון שכן, אף לדידיה איתא (שמא צ"ל: איכא) למיחש, דדילמא לאחר דחליץ לאשת אחיו, ילך וישא אחותה שניה, דהויא לה קרובת צרת חלוצתו. אבל מה שהקשית: למה לא העמידה בשחזרה ונתקדשה לאחר מן השוק, ויאמרו דקידושי האחר קידושי, א"נ ויתירוה לשוק בלא חליצה, הא ליתא מכמה אנפי. חדא, דניחא ליה טפי לאוקומי בחשש איסור כרת, מלאוקמא באיסור לאו דיבמה לשוק. ועוד, דשמא יאמרו לכי מצרכת לאשתו הראשונה חליצה, ואסרת לה ליבומי, ההיא שעתא תיזיל ותנשא לשוק, דהא נפקת בחליצת צרתה. וא"ת מ"מ נפקא מינה להיכא דנתקדשה לאחר חליצת צרתה לשלישי, ויאמרו: קידושי שני קדושי, קדושי שלישי לאו קדושי; זה חשש רחוק. ועוד, דהיינו אידך דקאמר קידושי דבתרא לאו קידושי. כלומר: ואתו להתיר אשת איש לשוק. והדר אמר דאיכא למיחש לערוה לאחין. ועוד, דמילתא דלא שכיח' היא, דברייתא שנתקדש' לראשון, קידושי ודאי, תחזור ותתקדש לשני. אבל ראשונה שנתקדשה, קידושי ספק הוא, דאיכא בדידה, איכא למיחש שמא תפשוט ידה, ותקבל קידושי אחר, משום דאמרה: לא נתקדשתי לראשון; דקרוב לו הי'. וזה דבר נכון.