תשובות הרשב"א/חלק ד/רצב
סימן רצב
עריכהעוד שאלת: מבריך שאמרו, שיש בו משום ערלה משעה שנפסק מן האב, האיך יעשה מי שהבריך עשר גפנים מפטרות, בין אלף גפנים, למנות בהם שני ערלה ובארצות האלו, מברכין כל יום ויום, ואין מונין להם משעת הפסקה.
תשובה: בארץ ישראל בוודאי כך הדין, הלכה למעשה. ומי שהבריך, ומפסיקו מן האב, יחוש לעצמו, ויציין, כדי שלא תתערב לו נטיעה של איסור, בתוך נטיעות של היתר. ואם לא ציין, פלוגתא דר"י ורבנן היא, וכדתניא בפרק הניזקין (דף נ"ד ע"ב), גמ': המטמא והמדמע והמנסך. נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם, שנתערבה בנטיעות אחרות, הרי זה לא ילקט. ואם לקט, יעלו באחד ומאתים. וקי"ל כר' יוסי, מדפרישו רבא ור' יוחנן טעמיה. דאתמר עלה: אמר רבא: לפי שחזקה, אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת. וכן, כי אתא רבין אר"י: חזקה א"א אוסר כרמו בנטיעה אחת. זהו הדין בא"י (בארץ ישראל), שערלה אסורה שם דבר תורה. אבל בח"ל, אין הערלה אלא מהלכות מדינה, כלומר מדברי סופרים. דתנן התם (ערלה פ"ג): החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה, וכלאים מדברי סופרים. ואמרינן עלה בשילהי פ"ק דקידושין (דף ל"ח:): מאי הלכה? אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכות מדינה. עולא א"ר יוחנן: הלכה למשה מסיני. ואפי' למ"ד הלכה למשה מסיני, מודה הוא דכך נאמרה הלכה בחוצה לארץ: ספקה מותר, ודאה אסור. דתנן: ספק ערלה בא"י אסור, בסוריא מותר, בחו"ל יורד ולוקח, ובלבד שלא ילקוט ביד. ואמר ליה לוי לשמואל: אריך (אריוך) ספק לי ואנא איכול? ואמרינן רב אויה ורבה בר רב חנן, מספקי להדדי. והילכך לדידן, כל שהוא לוקט ואינו מכירו, מותר. דאפי' למ"ד הלכה למשה מסיני, הא קאמר התם, דכך נאמרה הלכה: ודאה אסור, ספקה מותר. והרמב"ן ז"ל כתב בליקוטיו דלדעת ר"א בן יעקב, שאמר בפרק משוח מלחמה (דף מג ע"ב), שהמבריך והמרכיב אינן חוזרין מעורכי המלחמה. דכתיב. אשר נטע כרם; נטיעה כדרכה, ולא המבריך והמרכיב. לדידה, הוא הדין שאין ערלה נוהגת במבריך והמרכיב. דהתם נמי, נטיעה כתיבה ביה. דכתיב: ונטעתם כל עץ מאכל. ואף על גב דנחלקו עליו חכמים. כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ. ולדבריו ז"ל, יהיה הדבר מותר לגמרי, ואפי' במכירו, לאחר שנפסק מן האב.